הרכבת בדרך לי-ם? יש מקום לדאגה
להכרעה בנוגע לתוואי הרכבת שתושג היום, יש משמעויות מרחיקות לכת, אבל באופן פרדוקסלי מבחינה טכנית מפרידים בין הרכבת לארגוני הסביבה רק כמה מטרים
אם האק מתכוון ברצינות למה שהוא אומר על הידע של אנשי הרכבת - ועושה רושם שהוא לא מתבדח - כולנו צריכים להיות מודאגים. הרי הקושי של רכבת ישראל להתמודד עם פרויקטים של תשתיות לאומיות כבר הוכח בעבר, ואף כיכב בכמה כרכים עבים מאת מבקר המדינה. גילוי הדעת הזועם של האק נחת בישראל בעיתוי לא מקרי: הבוקר (ג'), כשחברי הולנת"ע יתכנסו כדי לגבש את המלצתם בסוגיית תוואי הרכבת לירושלים, דבריו יהדהדו בחדר.
להכרעה שתושג היום, יש משמעויות מרחיקות לכת, אבל באופן פרדוקסלי מבחינה טכנית מפרידים בין שני הצדדים רק כמה מטרים. המסילה המהירה לירושלים נכנסת למנהרה באזור פארק קנדה. בגרסת הרכבת, היא יוצאת ממנה על גבי גשר שיימתח מעל
ערוץ נחל יתלה, קניון יפהפה בהרי יהודה, ונכנסת שוב למנהרה בצלע ההר שממול.
ארגוני הסביבה תובעים שהרכבת תמשיך מתחת לקרקע כל הדרך לירושלים. הגשר, שיפר את שלוות הקניון, מדאיג אותם, אבל עוד יותר מדאיגות אותם עבודות ההכנה: הן יתנהלו בבטן האדמה, יהפכו כמה רכסים לא נגועים למשטחי בטון ותשתיות, נזק שאין ממנו חזרה.
ארגוני הסביבה מבקשים להנמיך את המסילה במטרים ספורים, וברכבת ישראל טוענים שתכנון להכרעה שתושג היום, יש משמעויות מרחיקות לכת, אבל באופן פרדוקסלי מבחינה טכנית מפרידים בין שני הצדדים רק כמה מטרים מחודש יגרום לעיכוב נוסף של שנים, ואולי לביטול הפרויקט כולו. לתוך התסבוכת הזו נכנס אלפרד האק, שמציג את אנשי רכבת ישראל כאוסף שלומיאלים לא מעודכנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
