ריבלין אידיאולוג, מופז אקרובט
ריבלין הוא פוליטיקאי עקבי והגון, לכן הוא מסתבך עם ראשי מפלגתו. שאול מופז? מופז זה כבר סיפור אחר
קודם כל מסיבות אידיאולוגיות, ובהמשך גם פוליטיות. עם שרון זה קרה בגלל ההתנתקות והקמת קדימה, עם נתניהו בשל "מדינה פלסטינית מפורזת", שהוציא מפיו וחוקי המשילות שיוזם הליכוד.
כי ריבלין, לזכותו ייאמר, הוא מאחרוני הליכודניקים האידיאולוגיים האדוקים, ודברים שהוא רואה מכאן, מכס היו"ר, הם בדיוק הדברים שראה משם, מספסלי האופוזיציה.
אפשר לטעון שהוא מקובע ואטום לשינויים המתחייבים מהמציאות המשתנה, ושהוא יכול להרשות לעצמו לדבוק באמונתו מפני שאינו נאלץ לעמוד מול נשיא ארצות הברית. אך אי אפשר שלא להעריך את עקביותו האידיאולוגית מאז שהגיע לפוליטיקה.
הנה, בני בגין, כביכול ראש וראשון לאידיאולוגים הליכודיים-חירותיים, שריבלין היה שושבין ראשי בחזרתו לליכוד, לא יצא מעורו מ"דברי הכפירה" של נתניהו. גם יעלון לא. ריבלין כן.
ריבלין ראוי לשבחים גם על שטרפד את העברת חוקי המשילות שמפלגתו יזמה בכנסת במגמה להפעילם עוד בקדנציה הנוכחית. בראשם "חוק מופז", המצמצם את מספר הח"כים שיוכלו לפרוש מסיעתם לשליש סיעה או לשבעה, והמרפד את דרכו של מופז חזרה לליכוד. מופז עצמו מכחיש, אך הלחשושים על מגעים בעניין זה אינם פוסקים.
ריבלין מגן בכך על כבוד הכנסת ועל מעמדה העצמאי מול
עד כאן ריבלין. פוליטיקאי ערכי והגון. מולו שאול מופז, נשוא החוק, זגזגן ידוע מאז דילוגו המדהים אל זרועות שרון בקדימה, זמן קצר אחרי ש"נשבע" שהליכוד הוא ביתו. מה לו ולאידיאולוגיה? הוא רוצה להיות בממשלה והכי רוצה להיות שר הביטחון, או לפחות חבר בפורומים הממשלתיים המצומצמים והרגישים.
מופז, שלא קנה לעצמו שם טוב מאז שנכנס לפוליטיקה, טוען שלפחות מחצית מח"כי קדימה תומכים בהצטרפות המפלגה לממשלה. הוא צודק כנראה, כפי שצדק כשאמר לאחר הבחירות, כי אין זה נכון שקדימה תטרוק את הדלת בפני נתניהו ללא משא ומתן קואליציוני, מפני שהשעה דורשת ממשלה רחבה.
אלא שעכשיו המצב שונה. צירוף קדימה יחייב פרישת מפלגה או שתיים מהממשלה, או צמצום מספר השרים של כל מפלגה, כדי לפנות תיקים לשרי קדימה. זה אינו ריאלי. גם מופז יודע. אבל לצרף שבעה ח"כים ושר או שניים לקואליציה, זה כבר סיפור אחר, פשוט יותר.
אופציה כזאת תיתן כח למופז מול לבני, ולנתניהו מול שותפיו הקואליציוניים. זה אמנם יהיה מאד לא חכם מצד מופז לעשות צעד כזה, זה עלול אפילו לחסל לו את הקריירה הפוליטית. אבל חוכמה פוליטית, כבר למדנו, היא לא הצד החזק של הרמטכ"ל לשעבר.
נחום ברנע סיפר בטורו ב"ידיעות אחרונות", שמופז כועס שממציאים חוק על שמו, שמבייש אותו, בלי שטרחו כלל לשאול אותו קודם. על זה אפשר לומר שני דברים: א. מופז קנה את הבושה הזו ביושר. ב. ואילו היו שואלים אותו והוא היה מכחיש כל כוונה לחזור לליכוד, מישהו היה מאמין לו, אחרי הפליק-פלאק שעשה מהליכוד לקדימה?
נא להמתין לטעינת התגובות
