יום של דממה דקה
כיפור הוא יום אחד בשנה של שקט, של התעוררות לציוץ ציפורים ולא לרעש מכוניות, של הינתקות ממרוץ החיים המטריף ומטרדות היומיום
כשאין כפייה מלמעלה, אין התקוממות מלמטה. יום אחד בשנה של שקט, של דממה דקה, של התעוררות לציוץ ציפורים ולא לרעש מכוניות, של הינתקות ממרוץ החיים המטריף ומטרדות היומיום - יום כזה עושה טוב לאנשים. יש להם פתאום זמן להיות עם עצמם ועם משפחתם, להכיר את ילדיהם, לחשוב, לשוחח, ואולי אפילו לערוך חשבון נפש. חוץ מאלה הנאלצים לרוץ אחרי צאצאיהם המדוושים בחוצות השוממים על אופניהם, ומקיימים בכך את הציווי האלוהי לגבי היום הקדוש: "ועיניתם את נפשותיכם".
מההיבט הדתי, יום כיפור הוא היום שבו תהליך חזרתו בתשובה של אדם אמור להגיע לשיאו, יום שמתכפרים בו עוונותיו. לא בכדי אומרים באי בית הכנסת ביום זה וידוי, זועקים "אשמנו, בגדנו", מכים על לוח לבם בתחינת "על חטא שחטאנו", שבה מפורטים לא פחות מ-44 סוגי חטאים, מביעים חרטה על פשעיהם בעבר ומתחייבים לחדול מהם בעתיד.
התרגום החילוני של כל זה, המבקש לתת תוכן משמעותי ליום הזה גם לאלה שאינם מבאי בית הכנסת, הוא חשבון נפש. מדי שנה נשמעת הקריאה להקדיש את היום לכך. יש מעטים המקיימים אותו בקבוצות לימוד ועיון; הרוב אמור לעשות את החשבון הזה בינו לבינו. לא הוא מול האלוהים בבית הכנסת, אלא הוא מול עצמו בחדרו.
הלוואי שזה היה מוגשם. זה היה מועיל אולי במשהו לתיקון האדם והחברה. אבל מותר לפקפק אם אלה הספונים בבתיהם ביום כיפור אכן עוסקים בחשבון נפש היורד חדרי בטן. סביר שרובם לא. דרושה אווירה מתאימה ומיוחדת מסביב ויש צורך בהתעלות מסוימת כדי שאדם ישקיע עצמו באמת בחשבון נפש כזה.
נסו אותם, את חשבון הנפש והתשובה
ארחיק לכת ואומר שאיני בטוח שגם כל באי בית הכנסת מכוונים כראוי בתפילותיהם ובתחינותיהם ובהכאתם על חטא לחשבון נפש מעמיק ולמעשה התשובה והחרטה והקבלה לעתיד שלא לחטוא. סביר שחלק אומר את התפילות כמצוות אנשים מלומדה.
ועם זאת, לא ניתן להתעלם מרגעי ההתעלות והריגוש המצויים בתפילות יום כיפור בציבור, הסוחפים אחריהם את המתפללים ומביאים אותם להתעמקות בנפשם ולסוג של הזדככות. היחד משחק שם תפקיד, והאווירה המתאימה והקרקע הנוחה לעשיית חשבון נפש מצויות שם הרבה יותר מאשר בביתו הפרטי של אדם. כך או כך, התשובה היא לב-לבו של חשבון נפש אמיתי. ומעניין המבחן שקובעים חכמינו לאמיתות החזרה בתשובה.
כך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה, בהסתמך על דברי התלמוד: "איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו
ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכישלון כוח". והדוגמה שהוא מביא ארצית לגמרי: "כיצד? הרי שבא על אישה בעבירה ואחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמור".
רעיון התשובה מבוסס על ההנחה שאדם מסוגל להשתנות בכל גיל. בימינו ניתן לתהות על הנחה זו. ידענו מנהיגים שכשלו ופרשו ושבו לאחר כמה שנים, מגובים בטענה שהם מכירים ב"חטאי" העבר שלהם, למדו לקח והשתנו. במציאות זה לא קרה. הם לא עמדו במבחן שהציב הרמב"ם. כשבא לידם דבר שפישלו בו בעבר, לא פרשו מעשותו וכשלו בו שוב. התכונות וההתנהגות שהפילו אותם בסיבוב הראשון, מכתיבות את מעשיהם גם בשני.
ובכל זאת, נסו אותם, את חשבון הנפש והתשובה, ביחיד או בציבור, וגמר חתימה טובה לכל ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם