פרשת חניון ספרא כל כך מיותרת
לא מדובר כאן בדעתו של הרוב ולא של הרב, אלא בקיצונים חסרי דעת שעל הציבור החרדי להגיד להם פשוט די
פרשת חניון ספרא היא כל כך מיותרת, שבא לצעוק. היא מיותרת מפני שהיא לא מבטאת את דעתו של הרוב, והכי חשוב, גם לא את דעתו של הרב. כל כולה של הפרשה היא עוד תאונה שבה המיעוט הקיצוני, הקולני והאלים של "העדה החרדית", שבחיי היומיום אין כמעט כלום בינו לבין הקהל החרדי הגדול בירושלים, מצליח לגרור בכוח ובגסות את החרדים כולם למקום לא להם.
אני קובע כאן באחריות מלאה כי מאבקי חרדים - חילונים מן הסוג הזה כבר מזמן אינם באג'נדה של המגזר החרדי. הוא התבגר, הפך לעצמאי, הוא מרוכז בחינוך, בעשייה, בחיי קהילה, בלימוד ובתרבות, והוא גם מתקשר טוב מאי פעם עם המרחב החילוני שסביבו ומשכיל למצוא מסילות ללבו.
לאחר האבן הראשונה המאבק הופך לסמל
הבעיה היא, שלאחר שהטיפש הראשון השליך את האבן הראשונה, המאבק הופך לסמל, ומשהוא הופך לסמל, כולם כבר נעשים מחוייבים לו, ובצדק. יהודי חרדי יכול לסלוד ממאבק כזה בחילונים, אבל הוא לא יכול להישאר אדיש לפגיעה בסמל השבת. וכך, בעצב, בכאב ובאי נוחות, מייצרים קיצוניים חסרי דעת ואחריות סדר יום לציבור שלם. ככה זה. פשוט וכואב.
השבת החרדית בשכונות ירושלים מעולם לא הייתה יפה ומרוממת יותר. היא נפתחת בנעימות מוזיקליות המושמעות
בשכונות באמצעות מערכת כריזה, נמשכת לתוך תפילות וסעודות השבת המקסימות, ומגיעה לשיאה ב"בילוי" הקיצי הנשגב המכונה "אבות ובנים".
מדובר במבצע לימוד משותף לילדים יחד עם אבותיהם באלפי בתי כנסת בארץ כולה, מין סטארט-אפ חינוכי המבטא יותר מכל לאן מסוגל הציבור הנהדר הזה להגיע, אם הוא מניח לרגע את השטויות וההבלים שקיצוניו גוררים אותו אליהם, ומתרכז במה שחשוב באמת. אנא, קיצוניים יקרים, קישטה, בטובכם. הניחו לו לנפשו.
נא להמתין לטעינת התגובות
