סרקוזי נגד הבורקה: הקרב על לבוש האישה
התנגדותו של הנשיא הצרפתי ללבוש המוסלמי היא מרכיב נוסף בוויכוח החריף: למי יש זכות לומר לנשים כיצד עליהן להתלבש בציבור? כתב זר
סרקוזי: כיסוי הגוף המוסלמי אינו רצוי
כפי שאישה אחת כתבה לנו: "נראה שגם בעוד מאות שנים, דעתו של מר סרקוזי תשתנה מעט מאד לגבי כפיית גרסתו של ערכים ליברליים. בצלו של ארמון וורסאי המפורסם, ההערות שלו נראות כמו ניסיון זול לזכות בנקודות פוליטיות, מבלי לגעת ממש בלבה של הסוגיה. כיצד יכול פוליטיקאי לקבוע מה אישה צריכה ללבוש?".
לובשת ניקאב לצד צעירה בצרפת. צילום: אי-פי
נשים רבות מצביעות על כך שהבורקה או הניקאב נראים בעיני חלק מהאנשים כביטוי מקודש של חירות דתית, ואילו בעיני אחרים כדוגמה לדיכוי האישה. אבל בדיוק כמו עם חופש הדיבור, יש מי שלא יאהבו את מה שהן לובשות, אבל יגנו על הזכות ללבוש זאת.
בעוד שלתרבות הצרפתית והאופי של המדינה יש חשיבות מרכזית בסיפור הזה – הפרדה בין דת למדינה וחילוניות הרפובליקה – יש מי שאומרים כי הדבר אינו מצדיק לומר לנשים מה הן יכולות ללבוש בציבור ומה אינן יכולות.
אובמה מתנגד
מדובר בוויכוח שמתנהל בכל רחבי אירופה ואשר גורם לרבים להרגיש שלא בנוח. אפילו ארגונים מוסלמיים בצרפת נותרו בשקט וללא תגובה.
בהולנד ובצרפת נאסר ללבוש כל סממן דתי חיצוני, כולל רעלות פנים. כדי להצדיק זאת, יש מי שמצביעים על כך שטורקיה – מדינה מוסלמית – מתייחסים ברצינות לחילוניות ואסור לעטות כיסוי ראש במשרדי ממשלה ובבתי הספר.
אבל איסור על כיסוי פנים בכל מקום ציבורי הוא
צעד קיצוני מדי לדעתם של רבים, בהם נשיא ארצות הברית ברק אובמה. בנאום ההיסטורי שנשא לעולם המוסלמי בקהיר בתחילת החודש, אמר אובמה כי אינו מאמין שהמדינה צריכה לקבוע לאנשים – ולנשים מוסלמיות בפרט – מה הן צריכות ללבוש.
רבים הביעו ספק אם ההצעות של סרקוזי יהיו שוות למשהו, אבל בינתיים הן מסייעות להרחיב את הפער התרבותי בין אירופה לבין הקהילות המוסלמיות המתגוררות בה.
פאולה ניוטון היא כתבת לנושאי ביטחון בינלאומי ברשת CNN
נא להמתין לטעינת התגובות
