בגדי הביבי החדשים
ותיקי המחנה הלאומי, זקני האצ"ל והלח"י ואנשי ארץ ישראל השלמה לא מאמינים איך מתחת לאף שלהם צמח ראש ממשלה שמאלני. וקוראים לו נתניהו
"ביבי מלך ישראל. . .", שרו המתנגדים למתן נשק לרשות הפלסטינית.
"ביבי מלך ישראל. . .", שרו הסוחרים בשוק.
"ביבי מלך ישראל. . .", שרו המתנגדים למדינה פלסטינית.
עיניהם הבורקות הרושפות ניצוצות פטריוטיזם בלתי מתפשר של תומכי הליכוד זוהרות כשביבי, מלווה שומרי ראש חסונים, מפלס את דרכו לישיבת המרכז, לסיור בחירות בשוק מחנה יהודה, לאולם האירועים שנערך בו טקס בר המצווה של העסקן הפוליטי שמגייס בקריצת עין 2,480 קולות תומכים מאזור שדרות-נתיבות.
ביבי נהנה מכל רגע שהוא נושא את הערצת ההמונים. הוא דואג תמיד שקווצת השיער הסוררת לא תתנופף ברוח כאשר המצלמות עוקבות אחרי תנועותיו. הוא יעמוד תמיד בזווית מחמיאה מול המצלמה כשיאמר בפאתוס את עיקרי המדיניות הביטחונית-כלכלית-חברתית שלו. אי-אפשר לערער על העובדה שהאיש רהוט, מקרין סמכות וכוח, וחוץ מאותם רגעים שהוא נתקף בהם אגלי זיעה הניגרים על פניו ומפחיתים קצת מהמראה הקשוח והמסוקס, אין ספק שהאיש הוא כוכב-על לעומת מתחריו.
מי לא זוכר את נאומיו הרועמים על העובדה הבלתי ניתנת להתפשרות שהקמת מדינה פלסטינית בין הירדן לים או בצדו המערבי של נהר הירדן כמוה כהכרזה על השמדת מדינת היהודים. מי לא זוכר איך בלהט בלתי מתפשר הוא תקף עד כדי הסתה את גורמי הממשל הישראליים שהסכימו לאפשר הכנסת נשק לשטחים הכבושים כדי שישמשו את משטרת הרשות הפלסטינית. ביבי הצהיר והזהיר שהנשק הזה ישמש בבוא היום נגד יהודים, והעם המעריץ מחא לו כפיים ונשא אותו על כתפיים.
העיתונאים השמאלנים, אנשי התשקורת העוינת, עם השמאלנים במערכת המשפט, במשטרה, בכלכלה ובכל שאר עמדות ההשפעה של מדינת ישראל ספגו תבוסה עזה כאשר הצליח המלך ביבי להשיג הישג מזהיר בבחירות, להכפיל את כוחו מ-12 חברי כנסת ל-27 ולקבל מידי עוכר ישראל "פושע אוסלו" שמעון פרס, נשיא המדינה, את הזכות הגדולה להרכיב את ממשלת ישראל ולעמוד בראשה.
ביבי הגדול, המלך, הרכיב קואליציה מפוארת, בנה ממשלה לתפארת. ברוב תושייה הוא ארגן סביבו עשרות שרים ותתי-שרים, סגנים ויועצים, עוזרים וממונים, מנכ"לים, כלכלנים, מומחים, פרופסורים, פילוסופים,
המלך ביבי הושבע, ההמונים צעקו, שרו, רקדו "ביבי מלך ישראל חי חי וקיים. . ." ביבי חייך את החיוך המצודד, נופף בידיים, הביא חיבוק ונישוק לשרה זוגתו, הקהל זעק "היידה שרה". עתידה הביטחוני-כלכלי-חברתי של מדינת ישראל לא נראה מעולם ורוד יותר כשביבי יצא מלווה גדודים של אנשי יחידת האבטחה אל עבר תחילת הסיבוב השני שלו כראש ממשלת ישראל.
עוד לא חלפו מאה ימי החסד לכהונת המלך כשאנשי הימין, על כל גווניהם ומפלגותיהם, התעוררו כחולמים כששמעו את מנהיגם, איש הכבוד והעקרונות, איש ארץ ישראל השלמה, הלאומי הגאה, מצהיר קבל עם ועדה שתהיינה שתי מדינות לשני עמים בין הירדן לים.
הם חיטטו עם חבילת מקלונים עם צמר גפן באוזניהם להסיר כל חתיכת שעם כדי להיות בטוחים אם אכן שמעו שמנהיגם הדגול מודיע לעולם כי הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית, וכאשר התברר להם שאמר הם הסמיקו והאדימו כמו הדגלים השנואים עליהם שמשמשים את השמאלנים הבוגדים. אנשי המחנה הלאומי צלצלו איש לרעהו ושאלו בקול נמוך יותר ממפלס הכינרת אם המנהיג התבלבל, אם החל להשתמש בסמים, אם זוגתו שתחיה השקתה אותו משקאות חריפים עד אבדן חושים?
האנשים הטובים והשפויים בין אנשי הימין הלא הזוי כבר מרגישים זמן רב שמשהו לא טוב עובר על מנהיגם האהוב. הם זכרו את המנהיג שלהם מלגלג בכנסת ב-2006 בהומור ציני על ראש הממשלה אולמרט ועל הממשלה הגדולה המנופחת והיקרה שהרכיב, הם הדחיקו את זה כאשר ביבי הקריא את רשימת שרי ממשלתו וסגניהם והתבלבל ולא זכר אחרי דקות ארוכות את מי ייעד לשר, לסגן שר ולאיזה משרד בדיוק.
כאשר ביבי תקע לממשלתו שרים נטולי תיק או נרתיק, סגני שרים שאף אדם שפוי לא היה נותן להם לנהל מכולת שכונתית, הסמיקו הליכודניקים הוותיקים והטובים והבליגו כדי לשמור על שלמות הארץ וכדי לא להיכנע לגחמות השמאל. על הקמת מדינה פלסטינית שווה לשלם את המחיר ניחמו את עצמם.
ביום שני בבוקר פתחו ותיקי המחנה הלאומי בוגרי האצ"ל והלח"י, יוצאי בית"ר וחברי חרות במתכונתה הישנה והטובה את "מעריב", וראו לתדהמתם את הידיעה של אמיר בוחבוט שכותרתה "עוד אלף רובים לשוטרי הרשות - ישראל אישרה: משלוח שני של רובי קלצ'ניקוב יועבר בתוך חודשים מירדן לכוחות הביטחון הפלסטיניים".
אנשי המחנה הלאומי צבטו את לחייהם, שפשפו את עיניהם, שטפו את פניהם במים קרים, סטרו לעצמם על הפנים, ונזכרו בימים שהעלו בהם טענות קשות ונוקבות נגד הממשל הישראלי שעמדו בראשו שנואי נפשם האדומים, שאפשרו העברת נשק לשוטרים הפלסטינים.
כמה מקשישי המחנה הלאומי אף פשפשו בארכיונים הפרטיים שלהם ולא נזקקו לזמן רב כדי לגלות שלא מזמן, בשנת 2005, הגיב המנהיג בנימין נתניהו, ששימש שר אוצר, על דרישת הפלסטינים להעביר להם כלי נשק ותחמושת בנאום הזה: "לא צריך לתת להם לא כדור נוסף ולא רובה נוסף ושום אמצעי לחימה. מעניין שהם אף פעם לא נתקלים בבעיה של נשק כשהם באים להלחם נגדנו. . . רק כשהם באים להילחם בבני עמם הטרוריסטים הם נתקלים בבעיות של נשק. אל תיתנו להם רובים, אל תיתנו להם כדורים, אל תיתנו להם נשק. זה רק יפנה נגד אזרחי ישראל".
בבושת פנים נזכרו הליכודנקים ההמומים איך האשימו את ממשלות השמאל השנוא שבאותו הליך אפשרו לרשות הפלסטינית להצטייד בנשק וטענו נגדם שזו בגידה, שזו עזרה לרצח יהודים, שזו טעות שתיזכר לדיראון עולם, והנה הממשלה שלהם, שבראשה עומד המלך ביבי, תאפשר אותו הליך של העברת נשק שייבדק על ידי כוחות הביטחון של ישראל ויסומן כמו שהיה בימיו של רבין ז"ל.
כשהחל פסטיבל המע"מ על ירקות ופירות כבר הבינו קשישי הליכוד שאם ביבי נחרץ שיוטל מע"מ ואנשי השווקים מאיימים עליו, וש"ס מאיימת עליו, זה רק עניין של זמן עד שביבי יתקפל, יזגזג, ייסוג, ישתופף, יתכופף ויתחפף מהחלטתו הנחרצת, וכך היה.
ראש הממשלה, מלך השווקים, שר העל לענייני האוצר ישב עם שר התחת לענייני האוצר ד"ר יובל שטייניץ פילוסוף, מומחה לענייני ביטחון, שמאלני בדימוס, סוג של סנשו פאנשו מעורב בששת ובקול נחרץ אמר: "החלטתי שלא יוטל מע"מ על הפירות והירקות". שטייניץ כמעט נחנק, נשנק. הקול שלו רעד כשמלמל משהו לא ברור ויצא אל עבר הבלתי נודע, זנבו בין רגליו.
לקח עוד זמן קצר לאנשי כלכלה ימניים מושרשים עם השקפת עולם יצוקה של קפיטליזם חזירי להבין שהמלך שלהם, שהבטיח הפחתת מסים לחברות ולאצולת הממון, שבעתיד הקרוב זה לא יקרה, ואם יקרה, זה יהיה תת-מינורי, רק כדי לרצותם, גם הקשישים שהתפתו להצביע למלך שהבטיח להם שהוא השתנה, ובזמן כהונתו המלכותית הנוכחית הוא יקל את חייהם הבינו שהם אכלו אותה פעם נוספת.
העלאות המחירים של מוצרי היסוד, התרופות, המים ומה לא השאירה אותם נטושים כמו שהיו קודם.
במחנה הלאומי החל מרד מירי "ז'אן דארק" רגב, הלוחמת הדגולה מלשכת דובר צה"ל, עמדה זקופה מול המלך, היא הלכה לקברי הצדיקים, זרקה נרות, קיבלה ברכות ויצאה למאבק. בסיבוב הראשון היא הצליחה. דני "ספרטקוס" דנון הרים את נס המרד נגד דברי המלך בנוגע למדינה פלסטינית, גייס צבא קטן מסביבו והבטיח שצבא המורדים ילך ויתעצם עד שהמלך יחזור בו מדבריו.
מכל רחבי הארץ החלו להישמע דברי לעג וקלס לעברו של המלך האהוב, שרים ותתי-שרים, יועצים ויחצנים, מנכ"לים ושאר מלחכי פנכת המלך התחבאו בחוריהם וסירבו להגיב לסאלטות ולפליק פלאקים שהמלך עושה.
שמאלנים מנוולים עוכרי ישראל חיככו את ידיהם בהנאה למראה ולמשמע המהפך שחל בשנוא נפשם. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", הם זמזמו והזכירו למי שלא רצה לזכור את דברי אריק שרון לפני שפינה את גוש קטיף והתנתק מחבל עזה. "שתי גדות לירדן שייכות לחוסיין", הם שרו בעיוותים את מילות ההמנון של בית"ר.
בלשכתו של המלך לא ידעו שכירי העט והלשון איך לשנות את התדמית ההולכת ודועכת של האיש האהוב עליהם. בצר לו השיג המלך בלויי סחבות, לקח בקבוק וודקה זולה, הניח כובע ישן על ראשו, הדביק שפם מכוער על פניו וביקש את שומר ראשו המסור שייקח אותו מהווילה המפוארת בקיסריה לשוק הכרמל כדי שישמע מה אומר עליו העם.
בשעת בין הערביים הסתובב ביבי בשוק, לוגם וודקה זולה ומקשיב רוב קשב לצעקות הבסטיונרים שלפני סגירת הבסטות חילקו למאות אומללים את שאריות הסחורה "ביבי מלך העגבניות. . . ביבי מלך המלפפון. . ." חיוך של אושר נשפך על פניו של המלך, הוא לגם כמה שלוקים מהבקבוק.
"ביבי מלך הוודקה. . ." צעק והעביר למסכנים שאספו ירקות את הבקבוק, "ביבי מלך הוודקה", צעק וסימן לשומר ראשו להתקרב, שילב את זרועו בזרועו השרירית של השב"כניק הנבוך, ופלט מפיו, שהדיף ריח וודקה זולה: "יאללה שרהל'ה, הולכים הביתה".
נא להמתין לטעינת התגובות
