הרמטכ"ל והשר רבים, בני גנץ לוקח
אשכנזי לא היה מוכן שגלנט יהיה סגנו, כי "התקלקל". ברק לא רצה שגלנט ילד הביתה. בסוף התפשרו על גנץ
בשטח קוראים לזה "מעבר הכרחי". צריך לזכור שהכל בינתיים - מדובר רק בתוצאת מחצית. הרמטכ"ל הבא ייבחר בעוד פחות משנתיים, ובשלב הזה, אם גלנט יישאר בצה"ל, הרמטכ"ל יכול להיות כל אחד משלושת המועמדים או אפילו מישהו מפתיע מבחוץ (אשכנזי לא ויתר עדיין על הרעיון שמשה קפלינסקי יחזור, כמו שהוא חזר).
הפרשה הזו העכירה מאוד את יחסי העבודה בין שר הביטחון לרמטכ"ל שלו, ותקעה את סבב המינויים בצה"ל במשך חצי שנה תמימה. כדי להבין, חצי שנה זה לפעמים רבע קדנציה של אלוף או תת-אלוף בתפקיד.
אשכנזי התעקש על עקרונותיו, שתכף נגיע אליהם, וברק עשה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב בעולם: כלום. כמו שלא פתר עדיין את הפלונטר בלשכתו (שם ממשיכים התא"לים הרצוג ודנגוט לפטרל איש סביב רעהו), כך היסס והיסס, עד שאי אפשר היה להסס יותר.
אלה הנחות העבודה שהונחו בפני שר הביטחון והרמטכ"ל: אשכנזי לא מוכן, בשום פנים ואופן, שיואב גלנט יהיה סגנו. היחסים בין השניים מעורערים עוד הרבה לפני "עופרת יצוקה", שבמהלכה התערערו עוד יותר. מצד שני, גלנט הבהיר, בעקיפין, שאם לא יהיה סגן הרמטכ"ל ילך הביתה. וברור שאם אייזנקוט, יריבו הישיר של גלנט, ימונה לסגן רמטכ"ל, גלנט אכן ילך הביתה.
אלה שהתקלקלו ואלה שלא
זאת ועוד: אהוד ברק לא רוצה שגלנט ילך הביתה. הוא עלול לפתוח פה גדול, זה לא יועיל לאף אחד, ויש גם כל מיני מנופים בסביבה (גם אליהם נחזור). בסוף, נאלצו ברק ואשכנזי להתנקז לפשרה: גנץ ימונה לסגן הרמטכ"ל, כמעין מישהו אובייקטיבי שבא מבחוץ. ועכשיו, שנה וחצי לפני החלטה על רמטכ"ל חדש, נראה את גלנט הולך הביתה.
אייזנקוט וגלנט היו שניהם מזכירים צבאיים של ראש הממשלה בדרגת אלוף. מבחינת אשכנזי, המזכ"צים מחולקים לשתי קבוצות: אלה ש"התקלקלו", ואלה שלא. אייזנקוט לא התקלקל. גלנט כן. מה זה להתקלקל? זה ללמוד לעשן סיגרים יקרים, זה להתרועע עם אנשי הון ושלטון, זה לייצר קשרים, להופיע באירועים חברתיים, לגעת בפוליטיקה.
שנים עקב אשכנזי (שום דבר ממה שנכתב כאן לא נכתב בשמו או על דעתו) אחר התנהלותו של גלנט בתחום הזה. עקב ודאג. אייזנקוט,
לעומתו, שרד את תפקיד המזכ"ץ ללא נזקים. לא התרועע, יצא תמיד מהחדר כשהחלו לדבר על עניינים שאינם צבאיים, נשאר ענייני. גם הפעם: יושב בפיקוד צפון, לא משגר איומים, לא מכריז על אולטימטומים. להפך. אומר בפה מלא שאם ירצו שיישאר עוד שנה בצפון, יעשה את זה בחפץ לב. בעיקר לנוכח המתיחות הנפיצה שם.
אשכנזי, בעיקרון, די מרוצה. החליף כבר חצי מטכ"ל, בקרוב יקדם קבוצה של תא"לים צעירים קדימה (אביב כוכבי, כנראה, יהיה ראש אמ"ן - פרסום ראשון של יואב לימור בערוץ הראשון). אהוד ברק מרוצה קצת פחות. הפלונטר בלשכתו לא נפתר עדיין. אשכנזי מסרב לקבל את הרצוג, גם לא את דנגוט(!) לתפקיד מתאם הפעולות בשטחים.
מי יהיה הרמטכ"ל הבא? אין לדעת. קודם צריך לדעת מי יהיה שר הביטחון כשיחליטו על זהות הרמטכ"ל. במדינה כמו שלנו, גם זה פתוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
