עדויות "שוברים שתיקה" - בעייתיות
כוונותיו של הארגון, שפרסם עדויות של חיילי "עופרת יצוקה" – טובות, אך המסקנות מזיקות יותר ממועילות
אנשי הארגון פנו לחיילים בסדיר ובמילואים, שהשתתפו ב"עופרת יצוקה", לבוא ולתת עדויות על הפרות גסות של זכויות אדם וטוהר הנשק שאירעו בעת המלחמה בעזה. 30 הגיעו. מעט מכדי להסיק מסקנות כלשהן. ניחא. הבעיה הגדולה היא באופן שבו ניגבו העדויות, ויותר מכך באופן שבו הן הוצגו.
מקריאת חלק מהלקט הלא מסודר של העדויות, כולן בעילום שם (למעט אחת), כולן אפילו ללא ציון החטיבה או הגדוד בהם משרתים החיילים, קשה מאוד להגיע למסקנה שאנשי הארגון רצו שנגיע אליה, שצה"ל הפר ברגל גסה זכויות אדם אלמנטריות של פלסטינים חפים מפשע בעזה. אולי כן, אולי לא. השאלה הזו נשארה פתוחה בדיוק כפי שהייתה לפני פרסום הדברים.
הנה דוגמה למקרה שסיפר עליו אחד החיילים: הוא וחבריו - כמובן שלא ידוע עליו ועליהם כלום - נכנסו לאחד הבתים בעזה שכל יושביו נמלטו ממנו, למעט אדם אחד, חולה סוכרת, שלא יכול היה לעזוב. החיילים התמקמו בקומה השנייה של הבית, חולה הסוכרת נשאר בראשונה. בשלב מסוים הבינו החיילים שמצבו הבריאותי מחייב ביקור של רופא והזמינו את הרופא הגדודי.
הרופא הגיע, תחת אש, לבית, בדק היטב את החולה וקבע שבמצבו הוא יכול להחזיק מעמד עוד שבוע-שבועיים, אבל חשוב מאוד שיגיע לקבלת טיפול רפואי. העדות היא על כך שהאיש לא נלקח בסופו של דבר לבית חולים או למרפאה. מלחמה קשה בחוץ, כל יציאה מהבית מסכנת את חיי החיילים, כולל את חייו של אותו פלסטיני, אפשר להבין ולקבל את העובדה שהחיילים לא מילאו אחר הוראת הרופא. הלוואי שאפשר היה לנהוג אחרת, אבל ככל הנראה זה היה בלתי אפשרי.
הנזק רב על התועלת
אילו היו לאנשי "שוברים שתיקה" מספיק עדויות אחרות קשות, אולי לא היו מביאים את המקרה הזה. אבל כאשר מסמנים את המטרה - להראות עד כמה צה"ל הוא צבא רומס ופוגע באוכלוסיות חפות מפשע - כל האמצעים כשרים. וזו החולשה הגדולה של המסמך הזה.
הדו"ח לא נועד להביא את צה"ל לפתוח בחקירת המקרים שהובאו בו, ויותר חשוב - לקיים דיון ציבורי בשאלות המוסריות שעולות לכאורה מעדויות החיילים. עוד לא יבשה הדיו על כתיבתו, וכבר קיבלו אותו ועטו עליו כעשר תחנות טלוויזיה ועיתונים ברחבי העולם. מה אכפת להם אם הדברים בדוקים או לא, אם כל מה שמסופר בו מדויק או ניזון משמועות של חבר שסיפר לחבר.
האמת בין גרסת הצבא לגרסת החיילים המעידים נמצאת איפה שהוא באמצע:
היו, ככל הנראה, מקרים בודדים של הפעלת "נוהל שכן", הם חמורים כשלעצמם, אבל לא הייתה כאן התנהגות גורפת של הצבא, ודאי שלא מדיניות. היו גם פה ושם פגיעות באזרחים חפים מפשע, אך עם זאת המגמה הייתה לפגוע כמה שפחות. גם החיילים עצמם מעידים על כך.
יוצא שהנזק של לקט העדויות, המגמתי בחלקו, רב על התועלת. צריך לערוך תחקיר על כל חריגה מהנהלים, ועל כל הפעלת "ג'וני" בתור מגן אנושי. זה לא יקרה, כי לא ברור מי המעיד ועל איזה מקרה הוא מדבר. הנזק הרב יותר הוא לדימוי של כל מי שסבורים שהכיבוש הוא אסון לחברה הישראלית. הדימוי במקרה הזה הוא מהותי. "שוברים שתיקה" הצליחו לייצר סטריאוטיפ של שונא צה"ל ועוכר ישראל, לכל מי שמאמין באג'נדה שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
