ללא מורא ונטול שטיק. נפרדים מוולטר קרונקייט
רון מיברג כותב על השדר האהוב עליו (ולא שוכח להתחשבן עם דן ראדר)
כאשר הנשר נחת על הירח, נותר האיש שהמציא את אוצר המילים, אילם. "הו בוי," אמר השדר שנבחר לאיש האמין ביותר באמריקה וספק את כפיו באושר של חתן בר מצווה שקיבל שולחן פינג-פונג, "ג'י וויז", רוטט במין עווית של אושר פנימי.
בן 92, חולה, מוקף בבני משפחתו ודועך אל סופו, הלך וולטר קרונקייט לעולמו. חודש קודם לכן, הגיע לדירתו בניו יורק מיקי הארט, מתופף הגרייטפול דד, והתקין לו מערכת תופים, שייתאמן. בזאת הייתה גדולתו: אישיותו ואמינותו גילמו את אמריקה כולה; מהמערב התיכון השמרני והחפור בהליכותיו ועד לתרבות הנגד של הדד.
הנשיא ג'ונסון הבין שהוא והמלחמה הארורה שירש מקודמו אבודים, כאשר חזר קרונקייט מווייטנאם ואמר שאת המלחמה אי אפשר לנצח. הוא היה כה
אמין, אהוב ונערץ, שהיו שניסו לגייס אותו לפוליטיקה ב-1972, כאשר הדמוקרטים נראו אבודים.
ישמרני האל, אמר ונאחז בשולחן מגיש החדשות. בצילום שבו נראים הוא, בגין וסאדאת גועים מצחוק, קשה להגיד מיהו מנהיג מדינה ומי לא. הוא היה ישר. אמיתי. ללא מורא ונטול שטיק. הסלוגן שלו, And that's the way it is, גרם לו לאושר רב. כאשר גיל הפרישה המנדטורי של סי.בי.אס, 65, הכריח אותו לפנות את מושב המגיש לטובת דן ראדר, היו צריכים לגרור אותו.
ראדר, איש צר עין, קנאי ואגרסיבי, הכשיל את כל ההבטחות שניתנו לו. הוא נישל אותו מתפקיד היועץ הבכיר בוועידות הפוליטיות, שם לו רגליים בפרוייקטים העצמאיים שתיכנן והותיר אותו עטוף במעיל תהילה ריק מתוכן.
אבל ההיסטוריה יישרה את ההדורים; נסיבות עזיבתו של ראדר את כיסא המגיש היו קשות ומביכות. אף אחד לא גרס שראדר הוא האיש האמין ביותר באמריקה. מי שראה מהדורת חדשות עם קרונקייט, יודע שנותרנו עם "זהו בידור," מיטב הלהיטים.
