יצא מהבונקר: רה"מ עולה להתקפה
לרגע נראה שבין י-ם וושינגטון יש משחק מאוזן כשנתניהו מכתיב את הקצב, אך בעצם הוא משחק פוקר כשאין לו "יד" אמיתית
אובמה העמיד אותו בפינה עם ההתנחלויות? אז נתניהו, בתמרון משלו, לוקח אותו לפינה ההפוכה, עם ירושלים. כמו שההתנחלויות הן קונצנזוס באמריקה ובעולם, כך ירושלים היא קונצנזוס בישראל ובקרב העם היהודי. סוף סוף משהו ראוי לריב עליו באמת. שניהם, אובמה ונתניהו, לופתים עכשיו אחד את השני במקום רגיש. עכשיו נראה אם אובמה גבר אמיתי. אם הוא באמת מתכוון ללכת עד הסוף. השאלה היא, מה נעשה אם נגלה, לאסוננו, שאובמה רציני. שהוא יילך עד הסוף. במקרה הזה, יכול להיות שמדובר בסוף שלנו.
אסור לשכוח לרגע אחד: זה לא באמת משחק מאוזן. אמריקה היא המעצמה, אנחנו מדינת החסות. האמריקאים יכולים לסגור לנו את השאלטר בכל רגע נתון. אין לנו שום תקומה בלעדיהם. הם יודעים את זה, גם אנחנו. השאלה היא, אם אמריקה יכולה להרשות לעצל מה משבר אמיתי ביחסיה עם ישראל. משבר כזה שעלול לפגוע גם בביטחונה של ישראל. האם זה שווה את הפיוס הגדול עם העולם המוסלמי. האם אובמה יכול לשרוד את זה.
מהבחינה הזו נתניהו משחק עם אובמה פוקר כשאין לו "יד" אמיתית. יש לו רק פאסון של יד. צריך הרבה אומץ וקור רוח כדי לנהל משבר כזה. עד עכשיו, לא ניהל נתניהו את המשבר בתבונה. הוא זיהה אותו מאוחר, הוא הגיב מאוחר, הוא התקפל וטמן את ראשו בחול.
סיבות לדאגה?
אתמול, עשה ביבי בפעם הראשונה מהלך שובר שוויון. הכתיב, לפחות לרגע אחד, את הקצב. הוא הבהיר לאובמה שדחף אותו אל הקיר, ואין מכאן לאן לסגת. הוא התייצב בישיבת הממשלה ואמר את הדברים בקולו, ללא כחל ושרק. יכול להיות שזו הקדמה לאם כל המלחמות בין ירושלים לוושינגטון, ויכול להיות שזו הקדמה להתקפלות ישראלית מפוארת בכל הקשור לבנייה בגושי ההתיישבות, לטובת הישג סמלי בירושלים. את זה נדע רק בעתיד.
אפשרות שלישית: המהלך כולו מתואם בין ישראל לארצות הברית, כדי לייצר בעקבותיו את הפשרה הנדרשת הזו. ועל כך נאמר: הלוואי שהיינו כל כך מתוחכמים. וגם הם. אבל החיים, כפי שמתברר מדי פעם, הרבה יותר פשוטים.
כמה נתונים לסיום: הטפלון של אובמה
מתחיל להיסדק. ירד בפעם הראשונה מתחת ל-60 אחוז תמיכה. מצד שני, מעמדו עדיין איתן והוא נשיא פופולרי. מה שקשה להגיד עלינו: סקר עומק טרי באמריקה חושף את הנזק הכבד שמחולל אובמה לתדמית ישראל בארצות הברית: לפני הבחירות שם חשבו 66 אחוז מהאמריקאים שישראל מחויבת לשלום, עכשיו רק 46 אחוז חושבים כך; לפני אובמה חשבו 71 אחוז שאמריקה צריכה לתמוך בישראל, עכשיו רק 44 אחוז חושבים כך; לפני אובמה הגדירו קצת יותר משני שלישים מהאמריקאים את עצמם כ"ידידי ישראל", היום קצת פחות ממחצית מגדירים את עצמם כך. אם אלה לא סיבות לדאגה, אז אין סיבות לדאגה.
בשבועות הקרובים יהיה כאן גל של ביקורי אמריקאים בכירים. על שר ההגנה גייטס כבר דווח במעריב בשבוע שעבר. גם מיטשל בדרך. בכיר נוסף, הנחשב לנציגו האישי של הנשיא, ראש המועצה לביטחון לאומי הגנרל ג'יימס ג'ונס, צפוי להגיע לכאן גם הוא. לא בעניין ההתנחלויות.
נא להמתין לטעינת התגובות
