הצניעו לכת: מבוא לכלכלה לתפרנים
אין צורך לחיות חיי מצוקה, אלא חיים צנועים, ואז לא נצטרך למכור את עצמנו לאמריקאים בנזיד עדשים
אחרת הוא כאשר אדם פועל בצורה בלתי אחראית מתוך אמירה לבדה, שיהיה בסדר. במה דברים אמורים? בגופים פרטיים או ביישובים הנכנסים להרפתקאות כלכליות, מתוך אמונה שהכל יבוא על תיקונו, ואם ייקלעו למצב של מצוקה, חס ושלום, אמא מדינה כבר תדאג להם: תבטל חובות, תשלם חובות, תפרוס חובות, והכל יבוא על מקומו בשלום. אנו רואים יותר מדי מפעלים שלוקחים אשראי יקר מתוך התלהבות ואופוריה ובלי בדיקה רצינית. וכן יישובים שיתופיים, המעלים את רמת החיים מעבר ליכולתם, וכאשר מידרדרים הם לתהום זועקים הצילו.
יש מקום לוויכוח אם עדיפה כלכלה חופשית או כלכלה מודרכת, ואיך לא נוכל לכלכל יחד את החסרונות של שתי השיטות גם יחד. מחד גיסא, כל אחד יעשה ככל העולה על רוחו מתוך דאגה לטובתו העצמית ובלי התחשבות באינטרס הלאומי, אך בעת צרה המדינה היא שתהיה אחראית לשלם מכספה על חוסר אחריותם של היחידים, המוסדות, המפעלים והיישובים.
מובן מאליו שלא נפקיר אדם ללא פת לחם, אלא משאירים לו מחיה מינימלית. כך ודאי אין מותירים לו תנאי לוקסוס על חשבון
אחרים, עד שמגיעים לאבסורד של אזרחים עשירים ומדינה ענייה, מה שגם גורם לה חולשה מדינית, בהיותה צריכה לתור אחרי מקורות מחיה מחוץ לגבולותיה, הן אצל יהודי הגלות והן אצל ממשלות זרות. זהו הכלל הגדול שעליו רמזה תורה: "כי ירחיב. . . גבולך . . . ואמרת אוכלה בשר" (דברים יב כ), ורש "י מסביר: "לימדה תורה דרך ארץ, שלא יתאווה אדם לאכול בשר אלא מתוך רחבת ידיים ועושר".
לפני כל הדרכה רוחנית, יש לשים לב לנקודות פשוטות של דרך ארץ, של היגיון אלמנטרי, של ישרות יסודית: אין פגם בכך שאדם יחיה ברמת חיים הגונה, אך הוא אינו רשאי לחיות ברמה מעל הכנסותיו. גם מצוות אין לו לאדם לעשות מכספם של אחרים, אלא מכספו הוא. "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" (שבת קיח א). כלומר , טוב לך שסעודותיך בשבת תהיינה בתבנית מצומצמת של חול, אך משלך ולא משל אחרים. ועד שאתה מחזר לקיים מצוות, הרי גם החזרת חובות מצווה היא. גם להתפרנס בכבוד מצווה היא.
אמרנו פרנסה בכבוד, ואין דעתנו נוחה ממי שמנסה לשפר את מצבו הכלכלי על ידי סוגים חדשים של משחק בקובייה, קרי: משחקי בורסה ושאר עסקים ספקולטיביים במקום עיסוק בעבודה יצרנית. גם גישה זו נובעת ממנטליות החותרת לפתור בעיות על ידי תחבולות שאינן מן העניין. לא כן! אלא הצנע לכת וחיסכון. מצבנו הכלכלי הקשה, נובע גם ממצבנו המוסרי הבלתי מאוזן, של הליכת האדם אחרי שרירות לבו למלא כל תאוותיו. בגלל ההיגררות הזאת אחרי נוסח חיי הגויים ורדיפות הנאות העולם הזה, אנו מסתבכים יותר ויותר בתלות באומות העולם, המצמצמות את עצמאותנו לנהל את מדינתנו בעצמנו.
אין צורך לחיות חיי מצוקה אלא חיים צנועים, ואז לא נצטרך למכור את עצמנו לאמריקאים בנזיד עדשים.
הכותב הוא ראש ישיבת עטרת ירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
