החרדים הם אזרחי המדינה לכל דבר
ההידברות עם החרדים נחוצה, אבל צריך לקחת בחשבון שהיא לא תביא לשום תוצאות
לטיעון הראשון אפשר רק לתמוה האם הכינוי הגזעני "ערבוש" היה אמור להצית מהומות ושריפת צמיגים בין ערביי ישראל, והאם הכינוי "תת תרבות" - שנתן שופט לצאצאי הפנתרים - צריך להוציא מחדש את "המזרחיים" לרחוב.
לטיעון השני, אין ספק שדרושה הידברות, אבל יש לקחת בחשבון בהידברות הזו את האופי המיוחד שיש להתנהגות החרדית בשבועות האחרונים ואת מה שעומד מאחוריה. יחס החרדים למדינה יונק מכמה שורשים. שורש אחד הוא החשד העמוק כלפי השלטון, שנאגר במשך דורות ארוכים של קיום יהודי בגולה.
החשד הזה עומד מאחורי יחס החרדים כמעט לכל גורם שלטוני. במקרה האם החשודה בהרעבה, מתגלגל היחס הזה לבית החולים הדסה, אף שגם דובריה המסורים ביותר של האם לא הצליחו להצביע על מקרה כלשהו בעבר שבו בית החולים "התנכל" לחרדים. מקור היחס החשדני לשלטון גלותי - במדינת ישראל נוסף אליו יסוד אידיאולוגי, והוא תפיסת המדינה היהודית כמהלך אנטי תורני, כהשתלטות של כופרים על חיי הציבור וכדחיקת הקץ.
היחס הזה הוא הבסיס האמיתי להשתמטות ההמונית של החרדים משירות צבאי, כאשר הצורך "ללמוד תורה" הוא כסות חלושה לכך. אלא שבהתנהגות החרדית טמון כשל שזכה להדגמה כואבת בשבועות האחרונים. החרדים מנדים או מסתייגים לכאורה מן המדינה, אבל הם אינם מוותרים על ההשתייכות אליה בשום דרך.
נהנים ראשיים ממדיניות הרווחה
הם נהנים ראשיים ממדיניות הרווחה המתבטאת בקצבות ילדים, אבל נלחמים בשירותי הרווחה של המדינה. הם נהנים משירותי העירייה, אבל משחיתים את רכושה. הם נהנים משירותי בריאות אבל אינם מוכנים לקבל את עמדת הרופאים כשאינה נוחה להם.
הם נוהגים על פי הדגם הגלותי כאילו המדינה היא הפריץ הרשע, אבל בניגוד לדגם הגלותי הם מפעילים אלימות פיזית ומילולית כלפי נציגי המדינה כדי להשיג את מטרותיהם. הם עושים זאת כי הם יודעים שהם אינם מנודים באמת, וכי גם האלימות שיפעילו תתקבל בסופו של עניין בסלחנות ובהידברות.
לאחר סדרה של הסברים, תירוצים ופרשנויות אפולוגטיות, נחלצו סוף סוף כמה מעסקני החרדים בעיריית ירושלים ודיברו בלשון ברורה: ההפגנות מרסקות אותנו, החרדים.
זה לא אנחנו, האלימות אינה הדרך שלנו. חלקם טרחו מיד להוסיף שמדובר בקומץ שבאבניקים. מעט מדי, מאוחר מדי, ובעיקר, לא מאוד משכנע.
בחזית האלימה הנוכחית עומדים דוברים בעלי זקנים עבותים וסמכות רבנית. ברחובות מאה שערים, שבה מוכנים להכות מי שנקלעה לשם במקרה עם לבוש הנחשב לא צנוע, לא הסירו את הפשקווילים המקוממים.
הרב פרויליך, שסיפר ברצינות תהומית שרופא כלשהו אבחן את התינוק ומדובר ב"מחלה נדירה שחולים בה שניים?שלושה בכל העולם", איננו בן תשחורת. האירועים האחרונים הם קצה קרחון של אלימות כבושה ושל איבה כבושה כלפי המדינה ומוסדותיה. החרדים הם אזרחי המדינה לכל דבר. הגיע הזמן שגם הם יקבלו זאת, בלי קשר לאמונתם ולהסתייגותם מהמפעל הציוני.
נא להמתין לטעינת התגובות
