אנחנו הנורמלים – הם המפלצות
לצד החלחלה והרצון לראות את ההורים הרוצחים בכלא, אנו נחרדים להבין כמה קטן המרחק בינינו לבינם
בוץ של אפר ומים כיסה את המרצפות. בחושך, דרך העשן שעוד מילא את החלל, נראו פה ושם שרידים חרוכים של חיי משפחה: בובות רכות, כיסאות קטנים. כאילו מנגנון אכזרי בדיוקו מנתב ומתזמן את הטירוף. מסתבר שהלילה ההוא, הלילה שבו רצח אמנון כהן את אשתו ואת שני ילדיו הפעוטים (לאחר ששלח מכתבי הסבר מפורטים למערכות העיתונים), אירע בדיוק, על היום, לפני עשר שנים.
את מעשיו המחרידים סיים כהן בניסיון התאבדות חלוש וקלוש, שממנו ניצל. כמעט תמיד הם ניצלים, חומקים, נשארים איתנו. האנרגיות שהצליחו לגייס כדי לרצוח חסרי ישע התפוגגו פלאים. על עצמם חסו. כהן. ופימשטיין. ופיזם. ומייקל פישר. ושתי האימהות שהטביעו את ילדיהן. ועכשיו אסף גולדרינג.
אנחנו, האנשים הרגילים, מתאבנים מאימה לנוכח הבלתי נתפס. הרי בכל ממלכת הטבע, הגור או הגוזל או התינוק הם עגולי פנים, חסרי ישע, מצחיקים, חמודים כל כך. האבולוציה או אצבע האלוהים, תלוי במה מאמינים, עיצבה אותם כך, ועיצבה אותנו כך שלא נוכל לעמוד בפניהם. שנסלח תמיד, שנדאג תמיד. איך אפשר אחרת? איך אפשר להתרחק כל כך מהקשר הכי חזק וטבעי, הקשר בין הורה לילדו?
עוד דחיפונת קטנה, והנה, אתם שם, אתה המפלצת
אתה אומר לעצמך: אלו מפלצות, מפלצות מתועבות שכמותן היו בעבר, ולמרבה הצער עוד יהיו בעתיד. עוד שנייה, וכבר תטקבק לעצמך את השורות הקבועות: "צריך לתת רשיון להורות" או "מה קורה לנו? נהיינו חברה מטורפת".
אבל אז אתה נזכר בכל הרגעים שבהם הצאצאים הפרטיים שלך נדנדו, והכעיסו, והתחצפו, ושברו ולכלכו והיכו וקיללו - והביאו אותך למרחק של סנטימטרים בודדים מהטירוף. עוד דחיפונת קלה, כך נדמה בדיעבד, והנה, אתם שם, אתה המפלצת.
כמובן שאנחנו, האנשים הרגילים, לא כאלה. כמובן שאנחנו
נרגעים, ומתקררים, קוברים את המחשבות עמוק במגירת ההדחקות, והכל מסתיים בחיבוק ובנשיקת לילה טוב. הרי זהו בדיוק ההבדל בין הרוב הנורמטיבי למיעוט הזעיר והלא נורמטיבי, שאצלו גלגל או קפיץ או שניים קפצו מהמקום בתוך הקופסה.
וזה בדיוק מה שמאבן ומשתק אותנו בכל פעם שאבא-מפלצת או אמא-שטן חדשים מבצעים את מעשיהם הנוראיים. כי לצד החלחלה, וגועל הנפש והרצון לראות אותם נרקבים בכלא עד יומם האחרון - אנחנו נחרדים להבין עד כמה קטנטן הוא המרחק בינם לבינינו, האנשים הרגילים.
נא להמתין לטעינת התגובות
