שבת אחים: המדריך לסכסוך עבודה אפקטיבי
שביתה כללית היא אמצעי דרסטי שאיש אינו נלהב לנקוט, ולכן יש להתחיל מעיצומים נקודתיים. אחרי ההחלטה המשותפת, צריך לקבוע יעדים ברורים ולדאוג להסביר היטב את המהלך לשובתים ולנפגעים. אחד ממובילי השביתה באוניברסיטה הפתוחה נותן כמה עצות מהניסיון
במהלך החודשים אפריל, מאי ויוני של שנה זו יצאו עובדי ההוראה של האוניברסיטה הפתוחה לשביתה כללית, שבמהלכה הופסקה פעילות ההוראה במוסד לתקופה של למעלה משבעה שבועות. בשביתה השתתפו מנחים ומרכזי הוראה בעשרות מרכזי הלימוד של האוניברסיטה הפתוחה ברחבי הארץ.
יציאה לשביתה כללית אינה עניין של מה בכך, ולמהלך שכזה קודמים כמה שלבים. שביתה כללית צריכה להיות מוכרזת על ידי ארגון יציג 15 יום לאחר שהוכרז על סכסוך עבודה. מאחר ששביתה כללית הוא אמצעי דרסטי שאיש אינו נלהב לנקוט, במקרה שלנו היו כמה השבתות נקודתיות מוגבלות שקדמו לשביתה לה.
הדבר הראשון שנדרש ביציאה לשביתה הוא כמובן החלטה. אצלנו, בסניף האוניברסיטה הפתוחה של "כוח לעובדים", התקבלה ההחלטה בהצבעה דמוקרטית של החברים בארגון. על פי תקנון כוח לעובדים, החלטות מהותיות, כגון חזרה משביתה, סיום סכסוך עבודה, חתימה על הסכם קיבוצי, יכולות להתקבל רק על ידי אסיפת החברים. זאת כדי למנוע מצב שבו מספר מצומצם של אנשים בוועד או בצוות המו"מ מקבל החלטה מכרעת עבור האחרים.
מעבר להחלטה, חשובים גם היעדים. הצבת יעדים ברורים חשובה משני טעמים: ראשית, במטרה להבהיר לעובדים על מה בדיוק הם נאבקים (אף פעם לא רק שיפור כללי). שנית, כדי לדעת באיזו נקודה תסתיים השביתה. הדגל העיקרי של המאבק שלנו באוניברסיטה הפתוחה הוא הרצון להסדיר את עבודתנו בהסכם קיבוצי. זאת לצד היעד, המובן מאליו והמתבקש, של שיפור תנאי ההעסקה: בין היתר מבחינת שכר, רצף העסקה ותנאים סוציאליים.
ואכן, השביתה הסתיימה במקום בו, לאחר חמישים ימים, התחייבה הנהלת האוניברסיטה הפתוחה לחתום על הסכם קיבוצי שיסדיר את עבודת העוסקים בהנחיה. יחד עם זאת, סיום השביתה לא סיים את סכסוך העבודה. כל עוד סכסוך העבודה בתוקף, קיימת אפשרות לנקוט צעדים ארגוניים דומים או אחרים.
וכאן אנו מגיעים לביצוע. ההשבתה הראשונה בתולדות האוניברסיטה הפתוחה לא דמתה להשבתות בארגונים ותיקים אשר מאוגדים עשרות שנים. שם די בהודעה של ראשי הוועד או הארגון על יציאה לשביתה על מנת שהדבר יהפוך למציאות, וגם אז לא מדובר אף פעם בשביתה של מאה אחוזים. בניגוד למפעל, אצלנו פזורים חברי הארגון על פני כחמישים "מפעלים" להוראה - מקצרין ועד אילת. בניגוד לוועד ותיק, האיגוד שלנו קם כשנה קודם לכן, לאחר מעל לשלושים שנה ללא ייצוג לעובדים.
חלק גדול מפעילותנו בזמן השביתה הוקדש לפעולות הסברה ואכיפה, אשר התמקדו במיעוט (שגודלו נע סביב עשרה אחוז מהעובדים בממוצע), שהחליט לא לגלות סולידריות עם חבריו. חשוב לזכור: אף שביתה לא נאכפת במאת האחוזים. שביתה כוללת היא שביתה שבה שובתים בין 70 ל-90 אחוזים מהעובדים. עמדנו ביעד זה לאורך שבעת השבועות בהם שבתנו.
פעולות נוספות שחשוב היה לבצען במהלך השביתה עסקו במחאה והסברה. המאבק אינו רק על ההשבתה הפיסית אלא גם על התודעה. במסגרת זאת הוצבו משמרות מחאה קבועות במרכזי הלימוד הגדולים, נעשתה פעילות תקשורתית ענפה ובוצעו פעולות הסברה גם בקרב האוכלוסיה שנפגעה מהשביתה - הסטודנטים.
שביתה
שילוב של תמיכה מוראלית לצד העמדת אופציה לסיוע כלכלי, איפשר לעובדים השובתים לגלות נחישות ואף להצביע נגד סיום השביתה לאחר ששת השבועות הראשונים.
חשוב להבין ששביתה אינה הצעד הראשון, אך גם אינה הצעד האחרון. סיום השביתה אינו מציין תמיד את סיום הסכסוך. בעולם של יחסי העבודה אנו מכירים מקרים רבים של שביתה שמובילה למו"מ ושל מו"מ שמוביל לשביתה. לכן חשוב שארגוני עובדים יידעו שיצאה לשביתה היא צעד מחייב שיש לפנות אליו רק כשכלו כל הקיצין. ומאידך חשוב שיהיו תמיד במצב של מוכנות למקרה שבו יתעורר הצורך בשביתה נוספת.
נא להמתין לטעינת התגובות
