טבילת האש: הקרב ששינה את חיי אלוף יאיר גולן
השנתיים הראשונות של השירות שלי עברו בנינוחות, ללא פעולות מבצעיות. הכול נפסק באמצע מסע בקורס קצינים, כשהוקפצנו לנגמ"שים
במאי 1982 יצאתי לקורס קצינים. ביום הראשון של הקורס החלה הכוננות למלחמה בגבולה הצפוני של המדינה. אנחנו היינו אז ב"מסע פילים," מסע אופייני לקורס הקצינים, שבו כל ציוד הלוחמים נישא עליהם. המסע נפסק באחת, ואנו הוקפצנו לנגמ"שים.
באותה העת בה"ד 1 לא היה יחידה מאומנת ללחימה, ורק מעטים ידעו להפעיל את המקלעים שהיו על הנגמ"שים.
קבוצת הצוערים הצעירים שאליה השתייכתי שודכה כגדוד חי"ר לחטיבת שריון, ושובצנו לגזרה המזרחית של רכס ביר אדדהר.
לכולנו זו הייתה טבילת האש הראשונה. כולם הכירו את שטחי האימונים שבועות ארוכים, אך אף אחד מאיתנו לא חווה לחימה של ממש. הלחימה, שברובה התנהלה מול הצבא הסורי, הייתה קשה ואת מרב חוויותיי כלוחם חוויתי בשבוע הראשון של אותה מלחמה, מלחמת שלום הגליל.
הלכנו מרחקים ארוכים בחום אימים, יום אחר יום בקושי פיזי אדיר, ובתוך כך ספגנו פגיעות סוריות, מדויקות יש לציין, סביב הנגמ"שים. בפעם הראשונה בעצם ראינו נפגעים. הטנק שלידי ספג פגיעה ישירה. כל האימונים
המפגש הראשון שלנו עם המוות היה כשעברנו בחניון סורי שהושמד, ליד נגמ"שים פגועים של כוחות האויב, שמתוכם ניבטו אלינו מראות מזעזעים.
מהתקופה הזו זכור לי במיוחד המחסור החמור באוכל. תוך כדי לחימה חיזרנו על פתחי הטנקים של כוחותינו לבקש עוד קופסאות שימורים. השבוע הראשון ללחימה היה מעצב בכל ההיבטים, ולאחריו נשלחנו בכל פעם למשימה אחרת, כאשר אנו מתאמנים שבוע אחד, חוזרים ללחימה וחוזר חלילה.
מחצית מקורס הקצינים שלי שהיתי בלבנון. זכורות לי ההכנות לכניסה לביירות וההקפצה על ההרקולסים ישירות לשם. זכורות לי תמונות מפאתיה המזרחיים של ביירות תוך ניהול קרבות פנים מול פנים עם לוחמים שיורים לעברנו בנשק קל ורקטות אר.פי.ג'י.
החוויות נחוו בפרק זמן קצר ובלחץ המלחמה. כך גם מצטבר לו הניסיון המבצעי של לחימה בצוות משולב של חי"ר, שריון ונ"מ ללוחמת שטח בנוי ובסיוע מטוד סי קרב.
ההתנסות הזו הייתה מעין הקדמה רגשית ומקצועית לכל המשך השירות שלי מאז. כשפיקדתי על חטיבת הנח"ל במבצע חומת מגן בשנת ,2002 יישמתי במידה רבה את אותם לקחים שלמדתי ב-1982 במלחמת שלום הגליל.
ממצבים כאלו קיימים שפע של לקחים, אך החשוב ביותר בעיניי הם הלקח המנטלי. והמוכנות הרגשית, הדברים החשובים ביותר ללוחם בכניסה ללחימה. האופן שבו הכשרתי לוחמים מאז הושפע רבות מהלקחים המד נטליים שספגתי במלחמת שלום הגליל. שם למדתי שהאימון הוא בעצם ניסיון לתאר ללוחם את מה שצפוי לו בדמיון, בתחושה ובתודעה.
השיח עם הלוחמים של היום בנושאים אלו הוא שנותן להם את הכוח, ולעתים הוא חשוב פי כמה מהמיומנות המקצועית.
נא להמתין לטעינת התגובות
