יש בנייה ויש בנייה
זו של הפלסטינים היא בלתי חוקית במישור המינהלי וזו של המתנחלים היא בלתי חוקית במישור הפלילי
לכל הדעות, זה תרגיל חכם אשר ישרת גם את מטרות ההסברה של תנועת ההתיישבות היהודית. אלא שאין דמיון בין הבנייה הבלתי חוקית היהודית לבין הבנייה הבלתי חוקית הפלסטינית. תנועת רגבים מגישה תלונות על בנייה בלתי חוקית פלסטינית שהן כולן במישור המינהלי - זו בנייה שלא קיבלה את האישור מגופי תכנון הבנייה של המינהל האזרחי הישראלי. ההסבר לבנייה בלתי חוקית זו הוא שבכך נמנעים התושבים הפלסטינים בגדה המערבית מלפנות אל רשויות
התכנון של הממשל הישראלי. זאת מכיוון שיש בפנייה זו משום הכרה פוליטית בשלטון הכיבוש.
דבר נוסף - וזה חל במיוחד על הבנייה במזרח ירושלים - הסיכוי של ערבי פלסטיני לקבל היתרי בנייה מן הרשויות הישראליות כרוך במסע התשה ממושך, מייגע ובלתי נסבל. לא כן התלונות המוגשות על ידי ארגון יש דין. תלונות אלה מתייחסות לבנייה יהודית בלתי חוקית שהיא כולה במישור הפלילי.
כאן מדובר על השתלטות על שטח, ועל בנייה על אדמה הנמצאת בבעלות פלסטינית פרטית. לבנייה זו אין בעיות עם רשויות החוק והתכנון, להפך. יתר על כן, בחלק גדול מן המקרים אף לא נעשה ניסיון לערער על העובדות ולהכחיש את הבעלות הפלסטינית. מדיניות המתיישבים בוחרת לחזור במקרה זה לעידן העותמאני - קודם כל ליצור עובדות בשטח, ואחר כך לכופף את הביורוקרטיה.
כך נאלץ בית המשפט להסתפק באישוש העובדות ובהצעת פשרה בדרך של פיצוי בעל הנכס הפלסטיני הנפגע. אלא שכאן נפגע המתלונן הפלסטיני בשנית. אם יאות לקבל פיצוי כספי על הנכס שנלקח ממנו בכוח, אזי יהא בכך משום 'מכירת אדמתו' למתנחלים - צעד המנוגד לעמדה הפוליטית הפלסטינית השוללת מכל וכל מכירת קרקעות ליהודים, אפילו אם נעשה הדבר בנסיבות של חוסר ברירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
