4 שנות מאסר ל"אמא טאליבן" מבית שמש
ביהמ"ש ביהמ"ש המחוזי בירושלים גזר את עונשה של האם שהורשעה כי במשך 25 שנים התעללה בשישה מבין 12 ילדיה ותקפה אותם בנסיבות מחמירות. "זו אישה מניפולטיבית ותקיפה", כתבה השופטת. בעלה שהורשע בחלק מהעבירות נדון לחצי שנת מאסר
האשה בת ה-55, הוצאה מאולם המשפט על ידי סוהרים בלא לומר מילה, כהרגלה, כשהיא עטופה מרגל ועד ראש בבגדיה השחורים. התנהגותה הדתית, הקיצונית והמוזרה הקנתה לה את התואר "אמא טאליבן" בפי התקשורה. שניים מילדיה, שבאו לדיון, נפרדו ממנה בחיבוקים ונשיקות.
בפסק הדין המרשיע קבעה השופטת נאוה בן אור, כי ביתם של ההורים התנהל תוך שיגרה אלימה אכזרית שיטתית, שנמשכה שנים רבות. מדובר בשגרת עונשים יומיומית שכללה מכות בידיים, בחגורה, במקלות, במערוך ובכבל חשמלי. הילדים תיארו מכות אכזריות שספגו בשל אי ציות (ואפילו כתוצאה מהרטבה) לאם האלימה.
העונש המזעזע ביותר של האם היה קשירתו בחצר של אחד הילדים, מפגר, בידיו ורגליו. ילדים אחרים ננעלו במחסן. הענישה הייתה קפריזית ולדברי אחד הילדים, הוא לא ידע איזו "קריזה", כלשונו, תחטוף האם. האישה העירה את ילדיה על ידי שפיכת מים קרים והיא גם לא בחלה בגזירת שיערן של חלק מהבנות, שנותרו קרחות והתביישו לצאת מן הבית.
בן אור דחתה את טענת ההגנה כי האם סובלת ממחלת נפש שאינה מאפשרת לה לשלוט במעשיה. "זו אישה מניפולטיבית, תקיפה, שהפגינה שליטה עצמית והמעיטה בחומרת מעשיה", קבעה השופטת.
השופטת הוסיפה כי גם אם הנאשמת הסבירה את מעשיה באמונה דתית הזויה, לצערה היא אינה תלושה מן המציאות ומן התפישה התרבותית אליה משתייכת האם. "למרבה הצער, ענישה פיזית לצרכי חינוך לא רק שאינה נתפשת כשלעצמה כפסולה בחוגים מסוימים, כי אם להיפך, נחשבת ראויה והכרחית".
בנימוקיה לגזר הדין, ולהבחנה בין עונשי ההורים, קבעה השופטת בן אור: "שיקולי גמול מחייבים מתן ביטוי להוקעה ולסלידה שבמעשי הנאשמים על דרך של מאסר בפועל. עם זאת, יש להבחין בין הנאשמת, שהתעללה במהלך שנים ארוכות בילדיה באופן אקטיבי, לבין הנאשם שחטא בעיקר במחדל קשה וממושך.
בן אור התחשבה במידת עונש ב"הפרעת האישיות הקשה ממנה סובלת האם, אשר אינה עולה כדי מחלת נפש ושאין בה לשחררה מאחריות למעשיה". היא ציינה כי המעשים אינם נובעים מתכנים פסיכוטיים וכי האם אף פעלה במניפולטיביות רבה והאשימה את ילדיה בעלילה, ואולם עם זאת "אישיותה המסוכסכת בוודאי עמדה ברקע המעשים".
"מן הצד האחד – הוסיפה השופטת - "המעשים שעשתה אכזריים הם, כפי שהעיד בנה, א', בזמן של התפרצות אלימה כזו חש כי אין באמו חמלה, כי רוח רעה נכנסה בה. אולם מן הצד השני, גם הוא וגם הילדים האחרים שהעידו, כולם אמרו כי התנהגותה לא הייתה מתוך רוע לשמו, מתוך יצר של רשעות, אלא בשל קשייה הנפשיים".
בן אור גם התחשבה בעמדת הילדים שביקשו, מעל דוכן העדים להימנע מלהטיל על האם עונש מאסר. בהקשר זה היא הזכירה כי הילד א' אמר כי אין בלבו כל רגש של נקמה ולא היה רוצה שאמו תסבול ושאביו יישלח לכלא. "לא התרשמתי שהם היו נתונים למניפולציה רגשית כזו או אחרת...נמצאו להם תעצומות הנפש לראות את קשייה של אמם, את חולשתו של אביהם ולבקש שאל אשיב להם כגמולם על התעללותם בהם. עמדתם נראתה בעיני כנה ואצילית", ציינה.
השופטת התייחסה למצבה הקשה של האם בכלא – בדידותה, קשייה, שכבות הבגדים שהיא עוטה על גופה, הזנחתה את צרכיה הפיזיים ועוד- וציינה כי התנהלותה מבטאת את הפרעת האישיות החמורה ממנה היא סובלת. גם היבט זה הניע את השופטת להבחין בין "ענישה חמורה לבין ענישה אכזרית".
עוד היא התחשבה בכך שאת ההורים האלה אין עוד צורך להרתיע כי הם לא ישובו על מעשיהם. גם שיקול המניעה אינו רלבנטי לדעתה משום שההורים אינם מסוכנים עוד לילדים, אשר רובם ככולם בגירים העומדים ברשות עצמם.
בהתייחסה לאב היא ציינה כי קשיי האם ואישיותה הטילו עליו אחריות רבה יותר לנקוט עמדה תקיפה ולמנוע את מעשי ההתעללות ואולם הוא בחר להימנע מעימות עמה והפקיר את ילדיהם לנחת זרועה. לעתים אף, לא שכיחות, אף שיתף עמה פעולה באורח אקטיבי. עם זאת היא התחשבה בהיותו מצוי במאמץ כן לשקם בעיקר את חיי ילדיו. גם שירות המבחן סבור שהוא מהווה היום דמות משמעותית עבור ילדיו הקטינים.
עו"ד זרי חזן, פרקליט הילדים, הגיב לגזר הדין: "גזר הדין קובע לראשונה בצורה ברורה, שבין שיקולי הענישה נלקחו בחשבון בקשות בני המשפחה להקל בעונשה של האם". עו"ד יאיר נהוראי, פרקליט האב, אמר: "נדמה לי כי בית המשפט איזן בין השיקולים השונים והתחשב מאד במאמץ הכביר שעשה האב בבניית משפחתו מחדש ובבניית עצמו".
התובע, עו"ד דן בהט: "בית המשפט שלח היום מסר חד משמעי שמי שמתעלל בילדיו ייכנס לכלא. לגבי האב זו הפעם הראשונה שמוטל מאסר בפועל על הורה שמעורב בצורה פאסיבית בפרשת התעללות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם