וגלשת בו יומם ולילה
בין משמרות צניעות למאבקי כשרות, מוצא עצמו הציבור החרדי במלחמת תרבות טעונה ומורכבת לא פחות: נגד וירוס האינטרנט
את השינוי שעבר על המגזר בשנים האחרונות תיעד הבמאי רון עופר בסרטו "דת.קום" אשר הקרנת הבכורה שלו תתקיים בפסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים שנפתח ב-12 בדצמבר. היום כבר ברור לכולם שבמלחמת החורמה הזאת האינטרנט ניצח. הוא חדר לכל סלון וכבש כל הארד דיסק. מה עושים עם זה? שאלה טובה. להלכה, אגב, אין תשובה.
הסרט הדוקומנטרי של עופר הוא חלק מטרילוגיית "צולם ביום חול", המציגה את הקונפליקטים בחברה החרדית מול האיום שבתרבות המערבית. הוא מתמקד בשני אנשי ספר. האחד, יגאל רווח, מנהל משרד פרסום, חרדי ליברלי וגם בן דוד של השחקן זאב רווח, שמתבונן על הרשת ורואה בה קשת. לעומתו, העסקן והרב מיכה רוטשילד-שבמסגרת מאבקו במחשב הוציא מכיסו הפרטי מאות אלפי דולרים-רואה יותר חץ ופחות קשת.
השניים משקיעים זמן, מרץ ומשאבים על מנת להפיץ בחברה את אמונותיהם המתנגשות, והם לא בוחלים בכ? לום. רווח מטרטר לרבנים בבקשה לאינטרנט כשר; רוטשילד מפיץ קומיקס בשם ?פעם היה ילד,? העוקב אחר עולל הבוהה במחשב וממשבצת למשבצת הולך והופך לתפלץ. זאת מלחמה על מסורת, על ערכים, על זהות. אבל יותר מכל, זאת מלחמה על שליטה.
בסוף 2007 שוחרר קצת הרסן, כשוועדת הרבנים הכריזה על היתר לשימוש באינטרנט לצורכי עבודה בלבד. הפרצה הזו הייתה חשובה, אבל לא מספקת. כי גם היא, כמו ההתעלמות החריפה מהאינטרנט בשנים שלפני, נחשבת בעיני חלק נכבד מהחברה החרדית ל"גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה".
בפועל , הנתונים מסחררים. על פי סקר TGI האחרון (באדיבות אפיקים), שמתייחס למחצית הראשונה של 2009, כמעט 31 אחוז מהציבור החרדי גלשו באינטרנט, כ-16.4 אחוז מתוכו מחוברים גם בבית, ו-13.2 אחוז מחוברים בעבודה.
ואלו רק מי שמוכנים להודות. אתרי האינטרנט החרדיים מדווחים על עלייה דרמטית בנתוני הגלישה בשנתיים האחרונות. המרכזי שבהם, "בחדרי חרדים" שהושק ב-2002, מצביע כיום על מספר חסר תקדים של כ-50 אלף גולשים ביום רק מישראל, כ-400 אלף משתמשים מורשים מדי חודש וכשלושה מיליון וחצי מבקרים בחודש מכל רחבי העולם.
במקביל, הוקמו מנגנוני סינון שתפקידם לחסום תכ? נים לא צנועים ברשת, בדרגות שונות של חומרה, כמו "מורשת" (לדתיים לאומיים), "רימון" (לדתיים לאומיים) וצפונה נתיב (לחרדים), ובהסכמת קשת רחבה של רבנים. ועדיין, החלום המתוק של יגאל רווח על אינטרנט כשר למהדרין לכולם, טרם הוגשם.
בעצם, האתרים החרדיים לא שונים בהרבה מהאתרים שאתם מכירים, הם רק יותר מצוחצחים. גם שם תוכלו למצוא שידוכים, הורדות, חדשות, מידע, פורומים והודעות פרטיות, וגם שם המודל העסקי מבוסס על פרסומות, אבל צנועות. ההבדלים המרכזיים הם שמירה קיצונית על אנונימיות - דפוס שאפיין גם את הרשת החילונית בתחילת דרכה, סלקציה מחמירה הדורשת מהגולש להוכיח שהוא חרדי באמצעות שאלונים בלתי נגמרים או שיחות טלפוניות, כמו במקרה של פורום סגור לנשים באתר לדעת.נט, ופה ושם כמה דיונים ביידיש. כל זה אמור לשמור על הגולש מגעוואלד. אבל בכל זאת, זה אינטרנט.
"האינטרנט נתפס בציבור החרדי כדבר חדשני שמביא איתו את הבעיות שלו", אומר יחיאל זיגמן, מנהל אתר "לדעת.נט". "ברגע שאת נכנסת לאינטרנט את עלולה להיתקל בדברים שאת מנסה כל החיים להישמר מהם, ועכשיו הם בסלון הבית. תוך שניות את נחשפת לדברים לא צנועים, אלימים, הכי חמורים שיכולים להיות, שהם ייהרג ובל יעבור. הסכנה ברורה.
"גם בתוך הקהילה החרדית, בירושלים, בבני ברק, קרו מקרים שבתים נהרסו בעקבות חשיפה לאינטרנט. זה מתחיל בגלישה לאורך שעות ארוכות, ממשיך בקשרים עם אנשים, ונגמר בדברים לא רצויים בעליל. פה הקונפליקט. מצד אחד, החדירה של האינטרנט נעשתה כבר, אנחנו מגיעים ליותר ממאה אלף גולשים שונים מדי חודש.
"ומצד שני, הסכנה פה מאוד ברורה. ולכן לא
ועדיין , מעטפת האנונימיות מאפשרת גם לגולשים הצדיקים ביותר לאוורר מדי פעם את הציציות. "העובדה היא אחת", מדגיש זיגמן, "אצלנו הפורום נשאר נקי לחלוטין. אם בחיים היומיומיים הגבר החרדי המצוי לא ילך לדבר עם אישה זרה, הוא גם לא יעשה אותו הדבר בפורום. הוא יפנה אליה בצורה קונקרטית, ברורה, אבל לא בצורה חופשית. יש לנו מפקחים שמפקחים 24 שעות, וכל הודעה לא ראויה מיד יורדת. את לא נחשפת לתכנים של אנשים פסיכופתים, כמו שעלול לקרות אם תקישי בגוגל אפילו את המילה שולחן.
"בעבר היו הודעות פרטיות באתר, אבל כיוון שאחד הגולשים התכתב עם נשים בצורה לא ראויה נאלצנו להוריד את זה. ובאמת, אני יכול לומר בביטחון שבנים של רבנים גדולים גולשים אצלנו. ואם אומר לך את השמות, זה יכול לעשות אצלם שערורייה גדולה. קיימת התופעה הזאת שהרבה מאוד אישים בציבור החרדי גולשים אצלנו, אבל הם מאוד לא מעוניינים שזה ייחשף ושהציג בור יידע שהם גולשים באתר".
למה?
"כי האינטרנט עדיין לא קיבל את הגושג פנקה המלאה לגלוש בו בצורה של להיכנס לפורום ולכתוב, ולכן יש פרנויה להיחשף ואאוטינג זה נשק יום הדין. אבל 'לדעת. נט' לא בא לתת מענה לרבנים, אלא לגולשים. בסופו של דבר, אין משטרת מחשבות. הקמנו אי של ניקיון בים של הזוהמה הזאת, ונתנו אלטרנטיבה לציבור החרג די שכבר נמצא ברשת בהיתר או באיסור, אלטרנטיבה כשרה. והקהל החרדי מצביע באצבעות".
אפילו מיכה רוטשילד, שומר החומות מסרטו של רון עופר, הושפע בסופו של דבר מדעת הרבנים, והודה כי "ה' מביא ניסיון, אין ניסיון שאי אפשר להתגבר עליו". גם ממשיך דרכו, מרדכי בלוי, כבר לא תולה פשקווילים.
"הרבנים מגדירים חד משמעית - אינטרנט לצורכי עבודה בלבד, וכל מי שיגיד לך אחרת הוא לא שייך לזן החרדי, הוא חרדון!", מצהיר בלוי. "עם כל הכבוד, הוא לא חרדי! חרדי זה מי שהולך לפי כללי רבני ישראל. ואני לא מתנגד, חבר'ה, בבקשה. גם מיכה רוטשילד לא מתנגד, הוא עסקן, רב עסקן, כמוני רב עסקן. אבל האינטרנט נותן מענה לצורכי עבודה ללא בילוי. זה לא פורומים, לא יותר מדי חדשות, אין אדם חרדי אחד שאומר שהאינטרנט לבילויים מותר. נניח, זה שיש אתרי חדשות חרדיים, בסדר, ודב פוברסקי מ"חדרי חרדים" הוא באמת רב צבאי לשעבר, זה נחמד, אבל בעצם האתר שלו הוא בליינות, ומנהל האתר הוא אדם חילוני. יש בהלכה, חוץ מעניין שנקרא צניעות, גם לשון הרע, רכילות, השמצה, ברגע שיש פורומים תחת ניקים (כינויי משתמש), יש לשון הרע".
בלוי הוא מיוזמי רעיון הטלפוניה החסומה (סלולריים חסומי תוכן דור שני ושלישי), ומהוגי מנגנון הסינון "נתיב". "אני בתפקידי מחנך בישראל, ובמסגרת הזאת אני נחשף לבעיות, לפצצות, והדור מתמודד עם הקדמה", הוא אומר. "מתחברים למציאות אב מנסים להגיש את הטכנולוגי לחרדי השורשי. 'נתיב' זה מענה מתוחכם שנותן מענה של חסימה טוטאלית משולשת על מערכת ההפעלה של המחשב, על הקו ועל הספק. אין איפה לבלות. ויש דרגות. ממינימום, שזה מיילים - עד לאתרים שכוללים חדשות מינוריות, כמו לדעת.נט, וללא דם. כל אתרי הממשלה, הדואר, כל אתרי הקודש, ויש לקופות חולים בלי דברים כמו פרקים על הריון ולידה".
כדי לספק הגנה למגזר, נאלץ בלוי להקריב את גופו ולפשפש באינטרנט הפרוץ בעצמו. "נורא ואיום, נהיה יותר ויותר גרוע", הוא מזדעזע. "אומרים את זה גם חילונים, גויים, שאי אפשר לתת לילדים להיות מטומטמים ולהיות באינטרנט ולרדת לרמה של יותר מזבל. יש גם אפשרות להכיר נשים - רחמנא ליצלן.
"אחת הבעיות של 'בחדרי חרדים' זה שכל מיני אנשים מתחפשים לשאינם בני מינם, והפורומים האישיים. פייסבוק זה בכלל אסון. אסון בינלאומי, ברמה של קטסטרופה. כשכולם מכירים את כולם וכולם חברים של כולם ולכולם יש את התחביבים של כולם, זה הולך לבילוי. כשזה מתחיל להיות מעורב במין שאינו מינו ואדם עם דעות אחרות שאינו דתי, זה יוצר חגיגה".
גיא כהן, מנכ"ל אתר חדרי חרדים, מתעקש שהנתונים מדברים בעד עצמם. האתר שנפתח שנפתח לפני שבע שנים בצורת פורום זניח הפך למעצמה המכילה מערכת תוכן שלמה ו-200 פורומים פעילים, שזה כמו מקווה וירטואלי בגודל כנען. והמגזר, לטענתו, משתכשך בכיף.
"כמות הגולשים באתר בשנה האחרונה שילשה את עצמה, גם בגלל שהאינטרנט נכנס הביתה באמצעות מודם סלולרי בהתקנה עצמית, וגם בגלל שהוא הפך להיות יותר פופולרי", אומר כהן. "הרוב המכריע של הגולשים החרדים לא משתמשים בשירותי הסינון של נתיב ורימון. לנתיב יש סדר גודל של 3,000-4,000 מנויים ולרימון יש סדר גודל של 30 אלף, שניהם יחד מהווים בערך עשרה אחוזים מהגולשים החרדים באינטרנט.
"חלק קטן מסך כל הגולשים החרדים, והרוב המכריע של הגולשים מעדיפים לקבל את ההחלטות בעצמם. כי פתאום החרדים הגיעו למצב שאף אחד לא אומר להם מה לעשות. בפורומים מתפרסג מות בכל יום 5,000 הודעות שונות, יש כרגע בערך 10,000 מורשי כתיבה, ו-6,000 שמחכים בכל רגע נתון בתור".
בלוי, מצדו, לא מתרשם מהסטטיסטיקה. "כל נושא האינטרנט הוא לא נושא מדובר במגזר", הוא מצהיר. "זה לא ויכוח אידיאולוגי פה. מי שבעד, הוא לא במגזר. למי שיש כל מיני הקלות למיניהן, כמו מסנן של מורשת, הוא לא במגזר. הוא יכול להתחפש לחרדי אבל הוא לא חרדי. בעיתונות הממוסדת אוסרים פרסומות אפילו לאינטרנט הכשר, כי יש עדיין חשש שאלה שלא זקוקים לזה לצורכי עבודה עלולים להתרגל, ואז יגידו רגע, זה חסום, אז נמצא משהו יותר קליל, יותר גמיש. את יודעת כמה הלכות יש בחז"ל שאומרות שאתה עושה בשבת אף על פי שהתורה לא אוסרת, כי חכמינו אמרו אם אני אתן לך את זה אתה עלול להידרדר הלאה? אדם יושב בביתו ובמרחק קליק הוא יכול להגיע לאן שאת יודעת איפה".
אבל האם לא בכך מותר האדם מן הבהמה? ביכולת להבדיל בין רע לטוב?
"היצר הרע לא הולך לישון. הוא מופג על מסקרנות. וסקרנות ביהדות זה לא דבר חיובי כל כך, בסדר? יש בי גם סקרנות לדעת למה השכנים ממול התגרשו. אני לא רוצה להיכנס לרכילות וללשון הרע".
איך סקרנות היא לא דבר חיובי אם זה מה שבעצם פיתח את העולם, את הדת, את התורה?
"מלמדים את הילדים שלנו מגיל קטן, סקג רנות מנותבת רק לדברים חיוביים שיש בהם תועלת. לא סתם ידע באספמיא. התורה היא עמוקה מים. ויש בתוך התורה אירועים אינג טליגנטיים ואינטלקטואליים חבל על הזמן.
גם באינטרנט.
"לא, באינטרנט הכל משחיר. יש שני אחוז חיובי ו-98 אחוז שלילי, אז אני אומר סליחה, אני לא שם. אסונות לא מעטים יש גם במגזר הזה בגלל האינטרנט, ובאסונות אני מדבר על שבירת משפחות. פעם, בשביל לצאת לסרט או לדיסקוטק, היה צריך לנסוע לתל אביב ואולי להתחפש. היום אפשר לשבת בתוך הבית. יש אנשים שיגידו לך, אבל המגזר נמצא שם. בסדר, אבל הוא נמצא שם לא בהסכמה של הנהגת הציבור החרדי. הוא מתבייש לומר שהוא שם. אגב, אם יידעו זה יעלה במחיר יקר מאוד. אם יידעו שיש למישהו אינטרנט פתוח רגיל, הילדים שלו לא יוכלו ללמוד במוסדות החינוך הרגילים".
וכך, בשעה שחלק נכבד מהקהילה גולש לצורכי עבודה ומתכסה תחת כנפי השכינה, חלק אחר ולא מבוטל בכלל עדיין חושש מעיניה השיפוטיות של השכנה. כזה הוא נתנאל (שם בדוי), אחד ממנהלי אתר ההורדות "דוסינט", המכיל אלבומי שירים חסידיים וסרטים כשרים כמו "לקט דרשות לחג החנוכה בשלושה חלקים".
נתנאל הוא רווק חרדי צעיר שמנהל את עסקיו ברשת בדיסקרטיות של דנידין. אין אחד במשפחתו או במעגל חבריו שמודע לגישתו לאינטרנט, בשעה שאישיותו הווירטואלית הווירטואוזית קוצרת שבחים על הפעילות באתר כבר במשך שנה. ותאמינו לו, הוא לא מסתתר מטעמי צנעה.
"לפני חצי שנה אחד היוזרים העלה תמונות יפות להורדה", הוא נזכר. "אחרי שעה אני רואה תגובות, בוא'נה, ההעלאה מכילה תמונות של נשים ערומות, אני בהלם. הורדתי, אני מסתכל, צודק. ישר מחקתי את זה, ועכשיו אני לא מאשר תמונות להורדה עד שאני אישית בודק. אבל קיבלתי מלא תלונות על זה, ובכלל. אמרו לי אדוני, אתה בחור דתי, איך אתה מאפשר הורדת תכנים לא חוקיים שבעצם גוזלים את הזמרים".
ומה ענית?
"אלף, שבמחירים היום של הדיסקים בחנויות, זה לא נורמלי. יש משפחות מרובות ילדים שרוצות לשמוע שירים, אז כל דיסק יעלה 60 שקל? בית, אם בנאדם רוצה לגנוב ולגזול הוא ימצא את הדרכים בכל מקרה. אז זה אני? זה לגמרי לא אני. הוא יגיע בכל מצב, ואם יש לו אינטרנט פרוץ הוא פשוט יכול לכתוב בגוגל ולהגיע לאתר פורנו. אז האתר שלי מהווה מקום שחרדים יוכלו לגלוש בו בכיף. זה אתר כשר מבחינה רוחנית, מבינה?".
מעבר לדילמה האתית, נתנאל מתעקש להמשיך את השליחות החשאית רק בטלפון נייד מוגן בסיסמה בשעות הלילה. "עדיף לי שלא יידעו, כי בכל זאת האינטרנט אסור, זה יכול להוציא לי שם רע, זה יחרפן לי ת'מוח, זה יפריע לי לעתיד, לשידוך, ידברו. עכשיו מסתכלים עליי כעל דמות חיובית ואני מרגיש עם זה אחלה, למה להרוס את זה? אבל אני מקבל תגובות שהאתר מדהים, ויש קרוב ל-7,000 הורדות ביום. אני מרגיש שאני עושה מצווה. האינטרנט לא מעניין את הציבור החרדי, מי שנחשף אליו נמצא שם. והבנאדם, אם יש לו פיתיונות, אז הוא עושה את זה בשקט. אני אישית מרגיש חרדי פחות טוב, אבל תשמעי, זה מה יש. אני סקרן, אבל אני שומר על עצמי לא להיכנס לאתרי סקס כי אני יודע שטוב לא ייצא מזה. ורק שתדעי שהאתרים האלה מכניסים מלא וירוסים ולא בא לי להרוס את המחשב שלי. לא חלמת על כזאת תשובה, נכון?".
ממש לא. אבל אתה לא חי בשקר?
"לא, כי לא מדברים על האינטרנט, ואני מסביר לעצמי שאני לא חוטא כי אני בעצם עוזר לציבור. אצלי בבית ידוע שאין לי אינטרנט, דעות בעניין של אינטרנט אני לא מביע, כי מי שהיום מדבר על אינטרנט בציבור החרדי, איך אומרים, מקולקל. גם הרבנים לא מרשים, אז למה ללכת לדבר הרע? זה יוצר אפשרות להיכשל, למה שאני לא אעצור את זה? באינטרנט הפרוץ יש מלא פיתויים, יש באנרים קופצים ופתאום הופה, רואים בחורה ערומה, מבינה? גם אני סובר שהאינטרנט הוא דבר לא טוב ואני נמצא בו מעצם החובה. כשאני אתחתן, האתר ייסגר. היום זה עושה לי טוב ואני מחפש הצדקות לזה. כשמתחתנים, זה עולם אחר לגמרי".
אולי אתה מכור?
"יש מצב, אני לא אומר שלא. זה דבר טוב, אבל עד החתונה. כי זה הורס לך את כל חיי הנישואים והמשפחה. אתה לא שם לב איך שהזמן עובר וזה דופק לך את החיים. אני רוצה בית חרדי, לא אינטרנט וכל השטויות האלה. עכשיו יש לי זמן, אחרי זה נגמר. אני מעוניין להתמכר לאישה שלי ולילדים שלי, לא לדבר הזה".
גם הרב דב פוברסקי, עורך התוכן של אתר בחדרי חרדים ואחד מבוראיו, מנהל עם הרשת מערכת יחסים מורכבת. "אמרו חז"ל, טוב לו לאדם שלא נברא מאשר נברא", הוא מכריז. "אותו דבר לאינטרנט.
"טוב שלא היה נולד בכלל, אבל מאחר שהוא קיים ואנשים זקוקים להתפתחות וחייבים לחיות את השגרה החדשה שקיימת בעולם, צריך שיהיו אתרים שנותנים אפשרות למי שכבר נמצא ברשת להגיע למקומות ראויים. האינטרנט הפיל חללים רבים ומפיל חללים יום-יום. יש פתגם שאומרים כל בוקר, אל תיתן לי לא את הניסיון ולא את הביזיון. כשאתה מציב לבנאדם מערכת של פיתויים על המסך הקטן בבית כשאף אחד לא לידו, אז גם אם הוא אדם ערכי, הוא עדיין עלול להגיע למקומות שהוא לא היה רוצה להגיע אליהם".
אפשר בכלל לצאת מהמלכוד הזה?
"אם היה אפשר לבטל את האינטרנט מהעולם, אני הייתי הראשון שמצביע לבטל אותו. 99 אחוז מהאתר שלנו הוא טוב, ואחוז אחד אולי הוא מסוכן בתיבות האישיות, אז האתר בסופו של דבר הוא טוב. אבל האינטרנט הכללי, למרות שיש בו תועלת רבה, הנזק הוא רב ועדיף שלא היה קיים. רוב האנשים נופלים כשמפתים אותם, בוודאי בתחום הזוגי. כשאנחנו מציבים מול אדם פיתוי, אנחנו מכשילים אותו, והאינטרנט מביא את הכי? שלון לפתח ביתו".
אני כל הזמן שומעת "פיתויים" ואני לא שומעת "בחירה".
"אני חושב שהבחירה של האדם בעצם העובדה שהוא יכול לבחור באינטרנט כשר או לא כשר. אני יכול להגיד לך בגילוי לב שאם הייתי יכול להחזיר את הזמן אחורה, הייתי מעדיף גם כן לא להימצא בזה. אני לא שלם עם זה לגמרי. למרות שאני מתייעץ עם רבנים, ופועל על פי מה שאומרים לי, ואמרו לי להמשיך. אבל גם אם אני אסגור את בחדרי חרדים מחר בבוקר, התופעה לא תיסגר. האינטרנט קיים, אי אפשר לסגור אותו, ואם הוא קיים אז עדיף שאני אהיה שם מאשר מישהו אחר".
קראו לו פרסומאי, אינטרסנט, חרדון, אבל עכשיו כבר אפשר להודות שיגאל רווח הפך במרוצת הזמן מנביא זעם לנביא בעירו. במלחמת הדת.קום, האינטרנט התגלה כדיקטטור שתלטן וטיפה מפוקפק, אבל הוא ניצח, לא לפני שנפלו שבויים. "כמעט כל מה שאמרתי קרה פשוט", מנתח רווח את שבע השנים הטובות, או הרעות, תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה. "זה קרה. האינטרנט קם, המחשב קם, הכל קם. אף אחד, כולל אני, לא יגיד שהכלי, כל כולו, הוא דבר נפלא. אבל רוצים או לא רוצים, הוא במגזר החרדי היום. עכשיו השאלה היא איך מתמודדים עם הדבר הזה".
זה מרגיש שהחברה החרדית פשוט לא סומכת מספיק על הגולשים הפוטנציאלים. יצר האדם רע מיסודו, וזהו.
"או, יפה, כן, זאת שאלת מיליון הדולר. חינוך או אילוף, יקירתי. אם היינו בעולם של חינוך, אז יכול להיות שהיה יותר קל לס? מוך על אנשים. אבל המגזר החרדי במאה השנים האחרונות התחנך בשיטת האילוף. אל תתמודד בכלל, אל תראה את זה, זה סוג מסוים של שיטה".
לזרוע פחד מהלא מוכר, כשבינתיים רגשות האשמה מחלחלים בכולם?
"נכון, אחותי. אבל כמו כל חטא, אם אתה חוטא פעם אחר פעם בסוף זה נדמה לך כהיתר, וגם רגשות האשמה נעלמים. אני מאמין שמאה השנים הבאות יהיו שנות חי? נוך, וזה נובע מכך שהפכנו משכונות למדי? נה. יותר קשה לנהל מדינה משכונה, והיום המגזר החרדי הוא יותר ממיליון נפש בכל העולם. פעם המגזר החרדי היה ברובו לומד, היום 75 אחוז מבתי האב עובדים. קצת יותר מתמודדים עם דברים, אבל מאוד קשה עדיין לעשות את המהפך הזה. ופה הרבנים צריכים להתערב ולומר אנחנו מוצאים פתרון אמיתי לבעיה הזאת. בדיוק כמו בשנים עברו, כשעולם העיתונות הומצא, וקמו הרבנים ואמרו נעשה עיתונות חרדית, כמו עיתון המודיע. אגב, בסין למשל, בהחלט יש שליטה מלאה על האינטרנט".
בסין הם קומוניסטים.
"נכון, אם זה מותר או אסור, זה לא קשור לחרדים. אבל בעולם החרדי היום בעצם מע? לימים עיניים, והיתר האינטרנט לצורכי עבודה זה כדי שיהיה פתרון שינה מושלם. הרבנים צריכים לקום ולהגיד רבותיי, יש פה בעיה, בואו נשים את כל משאבי הציבור הח? רדי בשביל לפתור אותה. זאת מין מציאות כזאת שנוגעים לא נוגעים בה, והחברות שעוסקות בתחום אומרות לעצמן וואללה, לא נשקיע באינטרנט אחר. אם אין פה דעה חזקה מצד הרבנים, החברות עצמן יושבות על הגדר. אז כן יהיה? לא יהיה".
מה יהיה?
"שתי אפשרויות. הצעה אחת זה למצוא פתרון טכנולוגי אמיתי באינטרנט. שתיים, לייצר חינוך נכון בהתייחס לאינטרנט. זה אומר אינטרנט כשר, מצונזר, נפרד. וכל מה שקורה בינו לבינה יצטרך לעבור סינון אמיתי. ההערכה שלי אומרת שבאינטרנט כשר לא יהיו פורומים, לא תהיה ברירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
