באה חושך לגרש: ראיון עם מלכה פיוטרקובסקי
הרב ליאור? היה חייב להתייצב. תג מחיר? נורא בעיניי. מכתב התמיכה בקצב? פשע הלכתי ומוסרי. לאשת ההלכה מתקוע נמאס
ההלכה של פיוטרקובסקי, על רגל אחת, היא מלחמה נואשת, סיזיפית, במעשים של חילול השם. "בילדותי עברנו לגור בירושלים ואני נסעתי בפעם הראשונה בחיי באוטובוס", היא מספרת. "היינו חבורה עליזה של ילדים שעשתה קצת רעש. אישה אחת קמה וצעקה, תראו איך ילדים דתיים מתנהגים. וזה כל כך קומם אותי.
"חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שלי, מה זה משנה שאנחנו דתיים? ואמי, אישה פשוטה, לא למדנית, אמרה לי, 'מלכה'לה, אם החצאית שלך ארוכה ורואים שאת דוסית, כשאת מתפרעת באוטובוס את מחללת את שמו הטוב של הקדוש ברוך הוא בעולם'".
היום מתבוננת פיוטרקובסקי על פרשת הרב דב ליאור, רדיפת תא"ל ניצן אלון ועו"ד שי ניצן, מכתבי הרבנים האוסרים להשכיר דירות לערבים ותומכים במשה קצב, ותופסת את ראשה בייאוש. "פעם הייתי יכולה לשכנע את עורכי התוכניות ברדיו שייתנו לי לשדר פינה שבועית על חילול השם", היא אומרת בצער. "היום אני חושבת שלאור מה שקורה בציבור שלנו פינה קטנה לא תספיק. אצטרך לפחות שעה".
מעט מדי, מאוחר מדי, הסתייג קומץ רבני מהקריאה לאפליה ומהתמיכה בנשיא המורשע. איש מההנהגה התורנית בימין לא טרח לעצור את ההשתוללות של תלמידי הרב ליאור וההתקפות על הצבא והפרקליטות. ילדיה של פיוטרקובסקי דחקו בה להיות הראשונה להשמיע קול תקיף, צלול, נגד שתיקת ההנהגה. במקום שאין אנשים, אמרו לה, השתדל להיות איש. או אישה.
"חובה עליה לנצל את מעמדה ולייצג את הרוב הדומם. פיוטרקובסקי השיבה להם בחריפות שאין מאחוריה ציבור ושהציונות הדתית כבר מזמן לא דוממת. רק מקצינה. "גם אם אני חושבת שלהסביר מה הטעות הנוראה במכתב הרבנים ובסירוב הרב ליאור להתייצב לחקירה זה מעשה של קידוש השם, חבריי בימין הדתי יגידו שזה חילול השם, כי מי אני שאדבר נגד רבנים. הנה, אפילו אשת הלכה אומרת שהרבנים לא בסדר".
הרבנים לא בסדר?
"שמעת על רב מההנהגה הדתית שתמך בשביתת הרופאים ושבמקום להוציא המונים לבית המשפט העליון קרא להם להשתתף במחאת העובדים הסוציאליים? אני הייתי שם. התחננתי לחבריי הרבנים, קדימה, תוציאו את החבר'ה שלכם לרחוב. מה אתם חושבים, שבגלל שבני עקיבא הם אשכנתוזים בלי קשיים הם לא צריכים עובדים סוציאליים? כמה קידוש השם היה נגרם אם הרבנים היו עוזבים את הספר 'דין רודף' ואת קצב ואת הערבים ומתחילים לטפל בנשים מוכות או באלמנות צה"ל.
"לפני ארבע שנים ארגון 'במעגלי צדק' הכין סימפוזיון על סחר בנשים וביקש ממני להשתתף. כמובן שהסכמתי מיד. כשנודע הדבר, נדהמתי מהתגובות של חבריי וחברותיי בציונות הדתית. אמרו לי, רק על זה עוד נשאר
"אני קוראת את ביטאון 'בשבע' מכריכה לכריכה. פעם עסקו שם בנשים מוכות? הקוראים שלנו יכולים לחוש הזדהות רק כשמדברים על ארץ ישראל? וזה הכאב הגדול שלי. שהרמטכ"ל בני גנץ דיבר בגנות הפוגעים באלופי צה"ל, ולא הרב דרוקמן, שעומד בראש ישיבה שמחנכת להליכה לצבא. ושבמקום שהתורה תהיה מגויסת לתחומי החיים הנוספים, במיוחד בין אדם לחברו, היא מגויסת היום לשני דברים בלבד: הקצנה דתית והקצנה פוליטית. וחוץ מרבנים בודדים, דוגמת הרב יובל שרלו והרב בני לאו, אין מוחה בשער".
למה לדעתך?
"כי אמירות נגד הפגיעה במשנה לפרקליט המדינה ומפקד אוגדת איו"ש דורשות אומץ לב ציבורי ונכונות לעמוד מול קהילה שחושבת לא כמוך ותוקפת אותך מאוחר יותר בבית הכנסת. להגיד היום בראש חוצות שלפגוע במשטרה ובבית המשפט העליון זה לא מוסרי נהיה קצת מסוכן. סיבה נוספת היא מורכבות הנושאים. גם המשטרה והפרקליטות לא התנהלו בצורה חכמה. הם היו צריכים לחקור את הרב ליאור בביתו במקום לעצור אותו במנהרה כאחרון הפושעים. קשה להסביר מסרים מורכבים. הם לא מצטלמים טוב".
רוב הציבור הדתי לאומי חושב כמוך?
"לצערי העצום אין היום ציבור דתי ציוני. הדור הקודם היה דתי לאומי אמיתי שהאמין בתורה עם דרך ארץ ובחיים של יראת שמים וקיום מצוות עם השכלה רחבה ומעורבות בציבור הכללי. היום הציבור הדתי מתפצל לשתי קבוצות קיצוניות, האחת נוטה להתחרדות והשנייה מקפחת את ההלכה.
"החרד"לים מאמצים את הגישה החרדית, מתרחקים ממקצועות כלליים, מפרידים בין בנים ובנות בבתי הספר ובתנועות הנוער, מולידים משפחות גדולות ושולחים את הגברים ללמוד בכולל ואת הנשים לפרנס, שזה דבר שאני לא יכולה לקבל בשום אופן. על פי ההלכה, חובתו החד משמעית של הגבר לפרנס את אשתו וילדיו.
"אני מכירה יישובים שלמים אצלנו שבהם הנשים יולדות, צריכות לפרנס, וקורסות מרוב עומס. עד לפני כמה שנים יכולתי להגיד, גם אם הגברים שלנו לומדים היום בכולל כמו החרדים, ההבדל בינינו ובינם הוא המסירות למען המדינה.
"אחרי ההתנתקות, גם זה כבר בעייתי. יותר ויותר בתי כנסת מתלבטים אם להמשיך להתפלל לשלום המדינה כי המדינה אישרה את הגירוש מגוש קטיף. ואני שואלת את עצמי, 'זה אחי הציוני דתי כמוני?'. מה לי, שמחנכת את ילדיי לשירות בצה"ל בלי הנחות וקיצורים, ולו, שמפקפק בנאמנותו למדינה?
"החצי השני של הימין הוא הדתי הפושר. יותר ויותר דתיים לאומיים מקלים ראש במצוות שהן אושיות הדת. למשל, מערכות יחסים בין המינים. בתקופתי, קיום יחסי אישות לפני החתונה היה טאבו מוחלט. נכון שחבר'ה בבני עקיבא לפעמים התחבקו והתנשקו, אבל דאגו להסתיר ולהתבייש.
"היום יש חיפוף גדול בכל התחומים ההלכתיים, והכל בריש גלי. החצי הזה בציבור שלנו מורכב מאנשים אוטונומיים, שחיים בעולם פוסט מודרני בלי אמת מוחלטת. האירועים האחרונים הרחיקו אותם מהמנהיגים הרוחניים. הם אומרים, תראו על מה הרבנים חותמים, מה הם אומרים ובעיקר מה הם לא אומרים. ומה הכי נורא? שהם לגמרי צודקים".
העובדה שהרבנית פיוטרקובסקי מתבקשת לפסוק היגד הלכתי היא מעשה נדיר בחברה המקדשת רבנות גברית. אולי דווקא משום כך היא אחראית לרבות מהיוזמות לקידום מעמד האישה. עד כה הספיקה לכהן כראש בית המדרש לנשים לינדנבאום (ברוריה), הקימה ועמדה בראש תוכנית הלכה לנשים ומלמדת שיעורי הלכה, מחשבה ואמונה. "אחרי שדבריי יתפרסמו, יהיו שיגידו, זה מה שקורה כשנותנים לאישה ללמוד הלכה, איזה שטויות היא מדברת", מחייכת פיוטרקובסקי בביישנות, "אבל יהיו גם כאלה שיגידו ההפך".
היא בת 47, מתגוררת בהתנחלות המעורבת תקוע ואם לחמישה. אף על פי שתפיסת עולמה ימנית קפדנית, היא מרצה מבוקשת בפורומים של השמאל והמרכז ושותפה בכירה בקבוצות החשיבה של פו"ם, עמותות לתיקון חברתי ובתי מדרש והלכה. פרויקט חייה הוא להתאים את ההלכה למציאות. "גם מי שנוטה להשאיר את ההלכה מיושנת, מקובעת, לא יכול להתווכח איתי, כי אני אורתודוקסית שגם נראית כמו דוסית", היא מסבירה. "אני רוצה פנים נעימות, מסבירות, של ההלכה. אני רוצה למצוא פתרון ל-95 אחוז מהמקרים הקשים שמגיעים לבית הדין ונתקעים שם. משום שההלכה היא ים של יצירתיות, כמעט הכל פתיר. אני לא מתביישת להגיד שאני רואה לעצמי משימה לשווק את ההלכה על הצד הטוב ביותר שבה".
היא חברת ועד של בית הספר "מעלה" לקולנוע, שותפה לדיוני ועדת הגיורים ומסייעת לפעילות עמותת מעגלי צדק, המעניקה תו כשרות חברתי למוסדות וארגונים. בחדר העבודה שלה ספרי גמרא ושולחן ערוך, עמוס עוז ווירג'יניה וולף. בעיקר היא נמשכת לספרי תורה ומדרש. "בגיל צעיר התאוויתי ללמוד יותר לעומק, אז אבא שלי שנולדו לו, רחמונס, חמש בנות ברציפות, לימד אותי תורה.
"מהר מאוד עברנו לגמרא שזה בכלל לא מצוי. בנות לא לומדות גמרא, בטח לא אורתודוקסיות. אבל גמרא היא השער לכל עולם ההלכה, התלמוד וההגות, ואני מצאתי בה אוקיינוס שלם. כשאבי חלה ואיבד את ההכרה, ישבתי לצדו בחדר טיפול נמרץ ולמדתי גמרא בקול. כשנתקעתי בסוגיה תלמודית קשה הייתי מסתכלת אליו ואומרת, 'נו, אבא, אולי תעזור לי. מה אתה אומר, איך אפשר להבין את המפרשים?'".
הטלטלה הגדולה אחזה בה עם רצח רבין. "לא הבנתי איך אדם יכול לערב שיקול הלכתי במעשה רצח", היא אומרת. "אני מודה שהמחשבה הראשונה שעברה בי הייתה, הלוואי שזה ערבי. וכשאמרו סטודנט דתי מאוניברסיטת בר-אילן, הרגשתי שבר אישי איום. שקדתי על לימוד דין רודף רק כדי להוכיח שהרוצח לא הבין דבר בעומקה של הלכה. ומאז אני מקדישה את חיי לחשיבה הלכתית בסוגיות אקטואליות בחיינו המורכבים בארץ ולאתגר שההלכה מציבה לשומרי המצוות".
את החשיפה הציבורית הראשונה קנתה פיוטרקובסקי בפעילותה הנחרצת להרחקת ראש מדרשה מרכזית שהטריד נשים לאורך שנים. את האחרונה - בחשיפת מקרה הרב מוטי אלון באמצעות פורום "תקנה", שפיוטרקובסקי נמנית עם הגרעין המייסד שלו וחברה בכירה בהנהגתו. "פרשת מרדכי אלון הייתה ממש מגה פיגוע", היא אומרת. "עד היום אנשים תופסים אותי ואומרים לי, הרסתם אותנו, האיש הזה, לא היינו מכניסים שבת בלעדיו.
"אני זוכרת את ישיבת הפורום הראשונה, ערב אחרי שהסיפור התפוצץ. אמרו לי 'מלכה, תצאי אל התקשורת'. יצאנו , הרב גיסר ואני, אל החזית וזה לא היה פשוט. כי המשפחה אהובה ומוכרת וגם האיש אהוב, ובצדק, יש לו הרבה מאוד זכויות. אי אפשר לקחת ממנו מקרים רבים שטיפל בהם במסירות נפש. אבל אדם שעושה עוול מודע לזולת, אין מה לעשות, יש חובה הלכתית למנוע את הסכנה הנגרמת ממנו. זה בדיוק 'לא תעמוד על דם רעך'. יצאתי אל החזית וחטפתי ביקורת איומה, נוקבת. ממש מבית ומבחוץ. אחותי הגדולה אמרה לי, מה הם שולחים אותך תמיד לפרונט, שאנשים אחרים בתקנה יתראיינו. אמרתי לה, אין אנשים אחרים".
הצטברות האירועים האחרונים בימין הדתי הביאה לפיחות בסמכות הרבנים לצד הקצנה קנאית ועמידה מאחורי פעולות שנחשבו עד היום ללא מוסריות. פיוטרקובסקי רואה ונושכת שפתיים. מתלבטת ומתחבטת אם להיות הקול שפורץ את מחסום השתיקה. ברורים לה המשקל הלא פשוט שיש לדבריה כאשת ימין והמחיר הכבד שתשלם על היותה חלק מהמנהיגות התורנית שהיא יוצאת נגדה. השבוע החליטה. "תני לי להרביץ תפילה טובה אל הקדוש ברוך הוא", אמרה לי, "ואחר כך אני איתך ומה שיבוא, יבוא".
פרשת הרב ליאור הייתה הקש שלך?
"הרב ליאור היה חייב להתייצב לחקירה. בהלכה כתוב שצריך להתייצב לימינה של מלכות, שאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו. כשראיתי את הגייסות האדירים של הרב ליאור לבי בכה בקרבי פעמיים. הרב ליאור גייס המונים לתהליך הרסני שמונע על ידי מוטיבציה נגד המדינה, ואת אותם ההמונים הוא היה יכול לגייס לצדק חברתי. חצי מילה של הרב ליאור הייתה שולחת אלפים לשביתת הקוטג'".
מה המשקל שלו בציבור?
"הרב ליאור מוערך בקרב כל ציבור הימין אבל נערץ על ידי חלקים מסוימים. הוא נחשב לתלמיד חכם וללמדן גדול, אבל חברתית הוא משפיע בעיקר באזורי קריית ארבע וחברון. לכן לא הגיעו אלפים להשתתף בהפגנה נגד בית המשפט העליון. אם מוטי אלון היה נעצר במקומו, היו באים עשרות ומאות אלפים. כי למוטי אלון הייתה מוטת כנפיים רחבה הרבה יותר.
"הרב ליאור יודע מה מסתתר מאחורי הספר 'תורת המלך'. נכון שבתקופת הרמב"ם היו דעות מה צריך לעשות ביושבי הארץ שאינם יהודים, אבל כל איש הלכה מתחיל יודע שהדברים שנכתבו מושפעים מהזמן ומהמקום. לכן אף רב לא יוציא היום ספר הלכות תאורטי שעוסק בענישת נשים על שיצאו לשוק, למרות שהרמב"ם כתב שראוי לבעל לתת לאשתו לצאת אל השוק פעם-פעמיים בחודש בלבד. הרב ליאור ניסה לטעון שמדובר בהסכמה שגרתית על ספר ולא בשיתוף פעולה עם הכותב.
"אני מצטערת, כשרב מקבל לידו כתב יד בנושא כל כך טעון, אני דורשת ממנו לעיין בו עיון קפדני ביותר. כי מה לעשות, למרות שההסכמה הוצגה כמשהו זניח, היא עדיין סוג של תמיכה בדברים הכתובים. קראת את הספר, אתה עומד מאחוריו, אז מה הבעיה? זימנו אותך לחקירה על משהו שאתה תומך בו ויש לך משנה סדורה לגביו. בבקשה תסביר אותה למשטרה בצורה נעימה.
"אם אתה לא תומך בספר, למה כתבת את ההסכמה? הרשות קראה לך לחקירה - אתה בא. דינא דמלכותא דינא. בטח כאיש תורה. אתה הרי לא יהודי פשוט. יש לך אחריות. כשאתה יושב מול החוקרים ומסביר להם מה דעתך, אתה מרוויח הזדמנות לקידוש השם. אולי במקרה תשתכנע שההסכמה שלך הייתה טעות? תודה בטעותך ותרוויח עוד קידוש השם גדול מול תלמידך. זה היה צריך להיות המסר".
הרב ליאור לא מכיר את ההלכה לפחות כמוך?
"הוא יודע ומכיר, אבל היו לו שיקולים אחרים, לא הלכתיים. דעתו של הרב ליאור על רשויות השלטון התוותה את דרכו המעשית, בניגוד לרבנים רבים שזומנו לחקירה אחרי רצח רבין בגלל דין רודף והתייצבו מיד כולם רק כדי שיתברר לבסוף שלא היו דברים מעולם, ושאף רב לא אמר לרוצח השפל הזה לשלוח יד בנפש יהודי. הרב ליאור רצה להוכיח לתלמידיו שהמדינה לא תכופף אותו. כואב לי לומר, אבל זו גישתם הבסיסית של חלק מחברי הציונות הדתית. שהמדינה לא תכופף אותי. סוג של הורדת ידיים בינם ובין רשויות החוק.
"וזה חבל. כי ההתפרעות של תלמידי הרב ליאור בשערי ירושלים היא מחאה בלתי לגיטימית. היא פגיעה פשוטה בזולת. היא חילול השם גדול. עוברי אורח ונוסעים שנקלעו למקום ראו קהל עם כיפות וציציות שמפריע להם להגיע הביתה לאישה ולילדים. מה הם אשמים שעצרו את הרב ליאור? גם אם הרב ליאור סבור שמעצרו הוא מעשה נפשע, היה עליו למחות עליו בצורה מכובדת. מוסרית".
"הולך ופוחת דור הרבנים. זו לא שאלה בכלל. כואב לי מאוד להגיד מילים קשות כאלה, אבל חוץ מכמה קולות בודדים, אין לנו היום גדולי תורה שיכולים לעצב משנה סדורה על המציאות המורכבת. ההנהגה הרבנית בוחרת בדרך הקלה, דרך השתיקה. אולי בגלל שהיא חסרת אומץ לב ציבורי. אולי בגלל שלא פופולרי היום לצאת נגד ההקצנה, ואולי בגלל שהרבנים מבינים את התסכול של הציבור הדתי נגד מפקד אוגדת איו"ש ונגד שי ניצן".
איזה תסכול מצדיק התקפה בוטה על תת אלוף בצבא ובכיר בפרקליטות שמופקדים על שלום הציבור?
"זה מורכב ועצוב. פעם הציונות הדתית התייחסה אל הצבא בקדושה ממש. אחותי הגדולה ניהלה מאבק שלם כדי לוותר על השירות הלאומי ולהתגייס לצבא. היום, בעקבות ההתנתקות, הצבא איבד את ההילה. היום חלה ירידה ברורה בגיוס בנות לצבא ובהערכה ובמסירות של הבנים לצבא, כי הוא נתפס כצבא מגרש. הבן שלי שירת תקופה באחת ההתנחלויות.
"בערב שבת הוא בא לבית הכנסת, בכל זאת בחור עם כיפה, ואף אחד לא הזמין אותו לארוחת שבת. הוא בא אליי עם כאב כל כך גדול. אמר לי 'אמא, לא משנה כמה רב הכעס על הצבא, אבל אנחנו שומרים עליהם, ממש מסכנים את חיינו על שלומם והם יודעים את זה. ובכל זאת אף אחד לא ניגש אליי בבית הכנסת ושאל אם יש לי איפה לעשות קידוש'.
"קחי לדוגמה את המשבר האחרון בין משרד הביטחון לישיבת ההסדר בהר ברכה. אסור היה לראש הישיבה הרב אליעזר מלמד להביא את הצבא למצב של אין מוצא. ישיבת הסדר במהותה תלויה בהבנה שהציונות צריכה תורה והמדינה צריכה חיילים. אבל אם ראש ישיבת הסדר מביא את היחסים עם הצבא והמדינה לקרע, אנחנו בבעיה קשה. ראשי ישיבות הסדר אמורים לגלם את השותפות הייצוגית ולעבוד עם הצבא בשיתוף פעולה מלא".
כמה ראשי ישיבות ומכינות קדם צבאיות חתמו על המכתב האוסר להשכיר דירות לערבים.
"אנשים שומרי תורה ומצוות התרגלו לאבחנה מאוד חותכת בין יהודי למי שאינו יהודי. ובסיסית הלב נתון ליהודי. זו מורשת של הרבה מאוד שנות גלות. אני דואג לאחיי בקהילה ולא מעניין אותי הגוי שחי בחוץ. השכרת דירות לערבים היא לכאורה חלק מהאיסור נקרא 'לא תחונם', לא תיתן להם חניה בארץ. אבל כל מי שמכיר את ההלכה יודע שלא מדובר על ערבים אלא על עובדי עבודה זרה. לכן כל מי שכתב או חתם על המכתב דיבר מהשקפת עולם, לא מההלכה.
"אני אומרת לך ביושר שמבחינתי עדיף שערבים לא יגורו בינינו. אבל כשאתה מתיימר לפסוק הלכה, עליך להביא בחשבון כל כך הרבה משתנים שלא הובאו בחשבון בפרשת מכתב הרבנים. גם אם אגיד לבת שלי, 'אל תשכירי את דירתך לערבי', לעולם לא אעשה זאת באופן פומבי. הקריאה הציבורית רק ליבתה את השנאה. מה הרבנים הרוויחו ממכתב כזה? אם מישהו שקל להשכיר דירה לערבי, קשה לי להניח שבעקבות המכתב הוא לא ישכיר. ואם מישהו לא שקל, אז ממילא אין לו משמעות. כל הרווח הוא החצנת השקפת העולם של מנהיגי הימין על הערבים ושוב, חילול השם".
עשרות רבני יישובים וראשי ישיבות שיגרו איגרת תמיכה לנשיא המורשע משה קצב.
"מה עושים, הלכתית, עם דבר בזוי כזה? רבנים חשובים, ובראשם הרב יעקב אבינר והרב צבי טאו, קובעים שמערכת המשפט פעלה בליקוי מאורות בעניינו של קצב, שאין ספק שגזר הדין לא נכון ושצריך להתפלל שהאמת תצא לאור.
"דבר ראשון, כלל יסוד ביהדות הוא שכל בתי המשפט, הממשלה ורשויות החוק הם רשויות החוק שלך. אתה חושב שגזר הדין לא נכון? תערער. רב, שלא יעז לומר שאין ספק שגזר הדין לא נכון. איך אתה מעז לכתוב מכתב תמיכה שמעקר מהותית את האמון ברשויות החוק שעליו אתה אמור לחנך את תלמידיך? זהו פשע הלכתי ומוסרי מאין כמוהו".
אין לך בעיה, כאשת ימין ואשת אמונה, לדבר בחריפות כזו נגד רבני הימין?
"בהלכה כתוב שכשיהודי פשוט רואה משהו שבעיניו הוא חילול השם, הוא חייב להתריע. ועוד כתוב שבמקום שיש בו חילול השם, אין חולקים כבוד לרב. הביקורת שאני מותחת היא ממקום של כאב ורצון להיטיב, דווקא משום הערכתי הגדולה למשפחת הסרוגים שאליה אני שייכת. בגלל הכבוד והערכה שאני רוחשת לרבנים, רמת הציפיות שלי להנהגה מוסרית, ערכית ורוחנית גבוהה מאוד, מה שגורם לי לכאוב כל סטייה מהמצופה.
"אני מחנכת את ילדיי ותלמידיי לשמירה על החוק ולנאמנות למוסדות המדינה, והנה רבנים, ראשי מכינות קדם צבאיות שממומנות על ידי המדינה אותה מדינה ששפטה והרשיעה את קצב, מעידים שהמשפט אינו משפט. חמור מאוד הדבר בעיניי ונוסף לשפיכת דמן של הקורבנות. כי כש-50 רבנים מובילים כותבים מכתב כזה, הם בעצם אומרים לנשים שנפלו קורבן למעשיו של קצב, אנחנו לא מאמינים לאף מילה שיצאה לכן מהפה. ופה הם כבר עוברים על 'ואהבת לרעך כמוך' ועל 'לא תונו איש את עמיתו', ועל הרבה מאוד עבירות מהתורה ומחכמים".
הרבנים לא הביאו את כל העבירות האלה בחשבון?
"אני אפילו לא יודעת אם ראוי שאומר את הדברים", מתחבטת הרבנית בחוסר נחת. "אבל נודע לי ממקור מוסמך ביותר שהמכתב נכתב בהשפעת ידידות קרובה בין קרוב משפחתו של קצב לאחד הרבנים, שגייס למכתב את חבריו. כשסיפרו לי על כך, שאלתי את עצמי ביושר, מה הייתי עושה אם הבת של קצב הייתה תלמידה קרובה שלי והייתה מתחננת בפניי בדמעות שליש שאארגן לאביה מכתב תמיכה. כיוון שעמדתי במבחנים דומים אני יכולה להגיד שהייתי מחבקת אותה ובוכה איתה אבל לעולם - לעולם - לא הייתי כותבת מכתב כזה".
את חשה שיש הקצנה גם בנושא המדיני והפוליטי?
"אגיד משפט פרובוקטיבי, אין היום מדינה בעולם שיהודים חיים בה בסיכון ושדם יהודי נשפך בה יותר ממדינת ישראל. וזה מצב שלא יכול להתקיים. תושבי הדרום מופקרים כבר שנים. זה שלא נהרגים שם, זה פשוט חוסר מקצוענות של הצד השני. וגם תושבי מרכז הארץ אינם בטוחים. יהודי הוא אחי, ולאחי אני דואגת לפני כל אחד אחר. הציבור הדתי ימני סבור כמוני, כאשר הבסיס הוא אמונה חד משמעית בצדקת בקשתנו לחיות פה בשקט ובביטחון.
"יחד עם זאת, ברמה הפרקטית צריך לחיות חיי שיתוף עם הערבים, יישוב ליד כפר. אין ברירה. כרגע, זה המבנה הגאוגרפי שלנו. לפני עשר שנים התרחש בתקוע, יישוב מגוריי, רצח נוראי. שחטו שני ילדים במערה. קובי מנדל ויוסף אישרן, שניהם בגיל של הבן הגדול שלי. יום למחרת הלוויה בא אליי נהג ההסעה וסיפר שהילדים עלו לרכב חמושים באבנים וברגע שההסעה עברה ליד הכפר הערבי, הם פתחו את החלונות והתחילו לזרוק אבנים כמו מטורפים. הנהג אמר, 'צעקתי עליהם אבל הם לא שמעו. לכן באתי אלייך'.
"יצאתי אל הילדים שישבו באוהל האבלים עם המשפחות, ונתתי להם הרצאה שאני חושבת שלא ישכחו כל חייהם. צעקתי עליהם ובכיתי איתם. הכאב וההלם על הרצח היו בלתי נסבלים. אמרתי, 'עשיתם מעשה נפשע. אכפת לי מקובי ויוסף לא פחות מכם, אבל אוי ואבוי לנשמתנו אם זו תהיה התגובה. כוחות הביטחון ימצאו את הרוצחים. אבל אתם, בחיים שלכם לא תרימו אבן על אדם חף מפשע'.
"הילדים התחילו לצעוק, 'הם לא חפים מפשע, כל הערבים רוצחים', ואני אמרתי להם, 'אדם, כל עוד לא הוכחה אשמתו, זכאי בדין'. ברמה הפוליטית ההנהגה חייבת לנקוט כל אמצעי כדי שהערבים לא יהוו איום. ברמה של אדם מול אדם, אוי ואבוי לנו אם נתחיל לקיים מערכות אישיות מול הערבים.
"ובנקודה הזו יש היום הקצנה חריפה בציבור הדתי לאומי. יותר מדי מקרים של דתיים שפוגעים בערבים. יחידים וקבוצות יוצאים לפעולה מול ערבים ומנסים להשפיע בכך על המהלכים הפוליטיים. כל הסיפור של תג מחיר נורא בעיניי. כי פרט לרמת ההתגוננות שאז חייך קודמים, נוגעים אצלנו באנשים שאין סיבה לגעת בהם, אף אחד לא הסמיך אותך לגעת בהם, אף אחד לא קבע את אשמתם. זו פגיעה בזולת, נקודה, ולא מעניין אותי אם הוא ערבי או סיני. יהודי לא פוגע בזולת, אין מה לדבר בכלל.
"בהתחלה גם אני חשבתי שזו קבוצה קטנטנה. נו, אל תעשי מזה עניין. אבל יש היום יותר ויותר גייסות, ממש כמויות, בדרום הר חברון, ביישובי בנימין, בשומרון. תג מחיר הפך בפירוש למשהו נפוץ, ולמרות שזה דבר חמור כל כך, שום קול רבני מנהיגותי נחרץ לא נשמע נגדו מצד הממסד. זה לא נכון מוסרית והלכתית. זה חילול השם גדול. אתה שורף בתים של אנשים? זה בן תורה? זה נציגו של הקדוש ברוך הוא בעולם?
"במצב העדין שלנו פה, כשיש פלוגתא חריפה כל כך בין שמאל לימין, זה מה שאנחנו צריכים? שיראו נערים מתפרעים ופוגעים בזולת שלא בצדק? וזה גם מפריע לנו לטעון עניינית. כי אומרים לנו, 'הנוער שלכם שורף שדות וגודע עצי זית, אז מי אתם בכלל שתדברו'. ואני לא רוצה שהתנהגות בזויה תפריע לי להתבטא".
איך ייתכן שנושאים הומניים מעיקרם, כמו פליטים, ילדי זרים, מיעוטים ומגזרים הם נחלת השמאל ואילו הימין, המדבר בשם התורה שכולה חמלה וחסד, לא מייצג את התופעות החברתיות?
"ההסבר רחב וכולל גם את השמאל. ארץ ישראל הפכה להיות חזות הכל. אנחנו לא מתפנים לעסוק בחינוך, ברווחה, בחסד, בתיקון המידות. היה לי קבלן ערבי שעבד עם אדריכל יהודי. והיה לנו סיכום שאם יש שינוי בבית, הוא מודיע לי ואני קופצת מהעבודה לראות ולאשר.
"יום אחד הוא התקשר ואמר לי, 'מלכה, לא תוכלי יותר להיכנס להריון'. אמרתי, 'שריף, מה קרה?'. אמר לי, 'האדריכל טעה ולא השאיר לך מקום לעבור במסדרון'. באתי וראיתי שהוא צודק. הזמנתי את האדריכל, יהודי שומר תורה ומצוות. קרא גם הוא את המסמכים ומרוב תסכול הרים את הקבלן, תפס אותו בצווארון והצמיד אותו אל הקיר. תפסתי אני את האדריכל בצווארון והצמדתי אותו אל הקיר. אמרתי לו, 'תעזוב את השטח ואל תחזור יותר לדרוך אצלי בבית'.
"ומצד שני, אני מבינה קצת ערבית ואף אחד לא ימכור אותי. אני יודעת שיש חינוך לשנאה תהומית כלפינו במגזר הערבי. אני שומעת אותם במסגדים, אני קוראת את ספרי הלימוד שהקבלן ההוא מביא לי. כשעומד מולי אדם, הוא נפש, מוצאו לא מעניין אותי. אבל אני יכולה להבין את הראש של מי שאומר 'תשמעי, הילד הקטן הזה שאת מרחמת עליו, כיסח לי את האוטו אתמול באבנים ומחר יגדל ויהיה מחבל'.
"אף אחד לא מישיר מבט אל השנאה היוקדת הזו. אל הרוצחים שמתקבלים בשירה ובריקודים בכפר. אל המחבלים שכיוונו רובה בדם קר לראשה של התינוקת שלהבת פס. אל חיות האדם שחזרו לרצוח תינוקת בת ארבעה חודשים באיתמר. ערבים סובלים לעתים מיהודים, ואני מודה שגם לנו היה ברוך גולדשטיין אחד ועוד כמה שחטאו חטא חמור בפגיעה בערבים, אבל תתקשי מאוד למצא אצלנו ילד בן 17 שחוזר לבית כדי לרוצץ גולגולת של תינוק".
הציבור הדתי לאומי תומך במדיניות תג מחיר?
"יש לא מעט אצלנו שתומכים בתג מחיר ובעמדת הרבנים האוסרת להשכיר דירות לערבים. גם אם הקבוצה היא מיעוט מספרי, היא תא דומיננטי בציבור. האחרים שחושבים כמוני לא מאוגדים. לא מאוחדים. ולכן אין להם כוח. כדי לפעול צריך להרגיש חלק ממשהו. הרב יובל שרלו אומר, 'לא מעניין אותי, אני מתריע גם אם אנשים לא מוכנים להתייצב מאחורי'. אבל המציאות כל כך מורכבת, כל כך קשה לעיכול. וזו הסיבה לשתיקה. יש ייאוש, חוסר אמון ביכולת להסביר את המורכבות. וחוץ מזה, לא נעים לאף אחד להיות כלב השמירה של הציונות הדתית, זה שמוכיח בשער".
למה הציבור הערכי, המוסרי, לא מתאחד?
"חלק גדול אומר, איך אני יכול להביע דעה נגד הרב שמואל אליהו, בנו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל? איך ארשה לעצמי להעז לצאת נגד גדול בישראל כמו הרב מלמד, דרוקמן וליאור? יש אצלנו נמיכות קומה מול דעת תורה. אם רב שותק, והוא עוד מייצג את ההלכה, מי אני, הקטן, שאעמוד מולו? ולחלק אחר לא אכפת. החיים עמוסים מדי, אנשים חיים בקושי, הצורך בפרנסה גדול, השינוי במעמד האשה מאתגר ודווקא אנשים ערכיים, שמקפידים להגיע בסוף היום להרצאות ולשיעור תלמוד יושבים מולי בשמונה וחצי ונרדמים. אנשים שחוקים מהחיים. במעט זמנם הפנוי הם מתנדבים לחלוקת מזון בעשר בלילה. אין להם פניות נפשית ליותר מזה.
"אני לא יכולה לדון אותם. אני יכולה להצטער עליהם ועלינו. כי המצב הנוכחי יוביל להקצנה בין הימין לשמאל אבל בעיקר בין הימין הפושר לימין הקיצוני. כל מכתב, כל התקפה, כל אירוע אצלנו מחזקים ומבצרים את הקבוצות בעמדתן. חצי אחד של הימין הלאומי אומר, אמרנו לכם שהמדינה הזאת לא שווה כלום. והחצי האחר אומר, כבר מזמן הבנו שלא צריך להקשיב לרבנים".
מה הפתרון?
"הקול השלישי, הצלול, שיסביר וידגים שצריך להקשיב לרבנים, אבל בעיניים בודקות ואוזניים פקוחות. לחיות כאיש הלכה ירא שמים המחויב לדעת תורה, אבל גם כאדם דעתן, אוטונומי, מודרני, בעל השקפת עולם. ובכל פעם שמתרחש משהו שנוגד את השקפת העולם, לצאת נגדו בלי לפחד. גם אם מדובר בהכרעה של רב והשקפת העולם מתמרדת, לצאת נגדו ולהמשיך לכבד אותו.
"כשהרב יהודה עמיטל זצ"ל נפטר, הרב יובל שרלו הספיד אותו וסיפר שישב איתו פעם אחת בפאנל וסבר הפוך לגמרי ממנו. הרב עמיטל היה מורו ורבו, ושרלו, בברכיים נוקשות, בפני ציבור של מאות בני אדם, קם ואמר, 'כל מה שיש לי למדתי מהרב עמיטל, אף על פי שאני עומד לומר את ההפך המוחלט ממנו'. קם הרב עמיטל ואמר: 'סוף סוף יש לי תלמיד אחד אמיתי'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם