למה ברק נטפל דווקא לרב אליעזר מלמד?
הרב יגאל ללום, בוגר ישיבת הר ברכה מבהיר שלסרוגים נמאס להשפיל מבט ושברק מוזמן לאיים על חרדים שלא מתגייסים
אני בטוח שיועצי התקשורת שלו מסוגלים לחשוב על רעיון מוצלח יותר משיסוי של חיילים יהודיים באחיהם האזרחים, לפעמים ממש חבריהם ובני משפחותיהם. כך יוכל הצבא להתפנות למימוש יעודו כפי שנקבע בחוק: "להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה".
אפרופו שמירת חוק, הידעתם שחוק שירות הביטחון קובע שההשתתפות חייל בפעילות שאינה צבאית מותנית בחתימתו של חייל מרצונו המלא? זה אולי לא מוצא חן בעיני אהוד ברק, אבל עד להודעה חדשה חיילי צה"ל אינם משמרות המהפכה, ורבנים אינם עובדת פיליפינית פרטית בבעלות משפחת ברק.
יתכן שאיזה אחיתופל לחש באזנו של ברק שקידוש מלחמה על אזרחים יהודים תושבי יו"ש יעזור לו לעשות עוד כותרת ואולי אפילו להעביר חצי מנדט משאול מופז למפלגת העבודה. אבל בשביל זה מספיק לברק פשוט להמשיך להתעלל ביושבי המאחזים. אז למה ברק טיפס על העץ הגבוה של התקפה אישית נגד הרב אליעזר מלמד?
ניזכר לרגע וסכם מה בסך הכל היה לנו: שלושה שלטים צבעוניים שמביעים מסר פשוט: להפסיק את השימוש בצבא העם לפעילות פוליטית. רק אחד מן החיילים שהניפו את אחד השלטים הוא תלמיד ישיבת הר ברכה. והרב אליעזר מלמד אמנם כתב שלא היה ממליץ לו לעשות זאת, אבל גם סירב לגנות אותו. אם יש מישהו שממש חשוב לו האקט של הגינוי, בטוח שימצא כמה יעדים דחופים יותר מגינוי חייל עם עמוד שדרה ערכי.
אבל הרב אליעזר מלמד כותב טוב. אפילו כותב מצויין, והטור שלו בעיתון בשבע הוא הטור הנקרא ביותר. כל טירון בעולם התקשורת מכיר את סקר TGI. ובשילוב הנתונים של פרופ' יצחק כ"ץ ממכון המחקר 'מאגר מוחות', כמעט מידי שבוע קוראים את הרב מלמד יותר מרבע מיליון קוראים דתיים לאומיים (אגב, לפי TGI יש להוסיף עליהם כשלושים אלף קוראים חילונים). וזה מה שמפריע לברק.
הרב מלמד משפיע ישירות על דעת הקהל של רבבות מבני
אגב, נראה את ברק מעיז לאיים על רב חרדי, כזה שכבר למעלה מ-30 שנה מחנך שלא להתגייס כלל לצה"ל. בדיוק כמו שגדעון סער לא העיז אפילו לפנטז לכפות על בתי ספר חרדים בפתח תקווה קליטה של תלמידים אתיופים. הם יודעים שלחרדים יש כבוד עצמי ותוך דקה הממשלה הייתה נופלת. אז זהו, שיש גם דתיים לאומיים שמכבדים את התורה שהם לומדים ולא יעצבו מחדש עמדותיהם התורניות מפחד משטרת המחשבות של השמאל. וזה מביא אותי לתיאוריית הספסל.
דמיינו אדם שיושב על ספסל ציבורי. אם יגיע אדם נוסף ויתיישב מימינו, היושב הראשון יזוז מעט שמאלה. ואם יגיע אדם שלישי ויתיישב משמאלו – ניחשתם נכון – מיודענו יחזור ויתקן מעט ימינה. איך זה קשור לרב מלמד? הרב מלמד חוזר כבר שנים על החשיבות העצומה של צה"ל והשירות בו. דווקא מתוך אחריות לצה"ל, מדגיש הרב את החובה למתוח ביקורת על הסיאוב והפוליטיזציה שקיימים בקרב חלק מן הפיקוד הבכיר.
כשחרדים ומאוכזבי הגירוש מגוש קטיף תקפו אותו, הוא נשאר איתן בעמדתו שמצווה גדולה להתגייס. גם כשממלכתיים, שמאלנים או סתם פוליטיקאים תקפו אותו מן העבר השני, הוא חזר על עמדתו: בשביל לתקן את הצבא ולחזק את החוסן שלנו צריך לדעת גם להעביר ביקורת. הרב מלמד לא נוהג לסגת מעמדותיו וגם לא להקצין אותן בעקבות לחץ כלשהו. תיאוריית הספסל לא תעבוד בתרחיש שלו.
ומילה אישית לסיום: בית המדרש בהר ברכה עוסק בנושא כל כך רבים ומגוונים. שאלות כלכליות, חברתיות, זוגיות, אישיות ותרבותיות. כל אלה ועוד רבות אחרות נלמדות שם במבט יהודי אמיץ, שמאמין שהתורה תאיר את החיים שלנו בנועם וביופי שאין כדוגמתו. אני מרגיש שזה בזבוז עצום, ממש בל תשחית, להכיר את ישיבת הר ברכה בזווית כל כך מצומצמת. ספרי 'פניני הלכה' נמכרו ביותר מ-160,000 עותקים. גם אלפי ספרי 'רביבים' כבר נחטפו. בואו ללמוד תורה!
הרב יגאל ללום הוא מרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל, כותב הצעת מחקר לדוקטורט בבר אילן ובוגר של ישיבת הר ברכה
נא להמתין לטעינת התגובות
