בשביל הנפש: יוצאים בעקבות הציפורים
מוטי קירשנבאום משתמש בציפורים כדי לנקות את הראש מעודף אקטואליה. פרופ' נרי לאופר חשוב שהצפרות היא תחליף הולם לחברותא של המילואים. מפורסמים שאוהבים ציפורים מדברים, לרגל 30 שנות צפרות של החברה להגנת הטבע
ביניהם שמות מפתיעים כמו נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, יו"ר דירקטוריון בנק דיסקונט, שלמה זוהר, אלוף פיקוד מרכז לשעבר, איציק איתן, מוטי קירשנבאום ופרופ' נרי לאופר מנהל החטיבה ללידה והפריה בבית החולים הדסה ועוד רבים וטובים. כל אחד מהם בא מעולם תובעני וכבד אחריות שונה בתכלית, וכולם נפגשים כמעט בכל סוף שבוע, ומוצאים בעולם של שקט ללא גבולות.
"דרך הציפורים הכרתי אנשים מדהימים", מנסה פרופ' לאופר להסביר את ההתאהבות המאוחרת שלו לתחום הצפרות. "הפסקתי לעשות מילואים ובמקום החבר'ה של המילואים הכרתי את האנשים האלה. כמו במילואים גם כאן מדובר בקיבוץ של אנשים שתחומי העיסוק שלהם כל כך רחוקים מהציפורים, שהם כל כך שונים אחד מהשני ויחד עם זאת הם חולקים סודות". לדבריו, הדבר הכי יקר לצפרים זה לגלות איפה יש נקודות טובות לתפוס תמונה טובה, לתפוס תצפית על מאורע טבעי מרגש. זה כמו למכור את הקוד הסודי של הויזה שלך ועל זה נוצרות חברויות.
פרופ' לאופר הוא מנהל החטיבה ללידה והפריה בבית חולים הדסה בירושלים. יום עבודה סטנדרטי שלו כולל 14 שעות עבודה. הוא צבר עשרות שנות ניסיון ומחקר ונחשב היום לגניקולוג בעל שם עולמי. "בכל מקום שאני נותן בו הרצאה מדעית אני משתדל לגנוב יום אחד לתוך אתר
אל אהבתו השנייה של פרופ' לאופר הצטרף בשנים האחרונות גם הסופר מאיר שלו. כשכתב את הספר "יונה ונער" נהג להיצמד ללאופר כדי ללמוד על עולם הצפרות. בעקבות המסע נולדה גם דמות הווטרינר בספר ויש שאומרים שבהשראתו של פרופ' לאופר. כמו התנקזות הדמויות השונות והמשונות עליהן ייכתב בהמשך, גם פרופ' לאופר מוצא הקבלה מופלאה לעולם בו הוא עוסק במשך עשרות שנים.
"בתחום שלי אני מאוד מחובר לנושא של הורות" הוא מספר בהתלהבות, "ופתאום אתה רואה שבני הזוג של הציפורים מקריבים את עצמם. בסוף עונת גידול האפרוחים חלק מהציפורים רזים והגוזלים שלהם שמנים פי אחד ושליש מההורים שלהם! אני חושב כמה בעלי החי יעשו ולאיזה מרחק הם ילכו כדי להגן על הגוזלים שלהם".
מי שהצטרף ל"מילואים" האלה אחרי 33 שנות שירות בצה"ל, הוא גם האלוף במיל' איציק איתן. כמו פרופ' לאופר גם איתן רואה בזה את ילדותו המאוחרת אליה נכנס עם שחרורו בשנת 2003. איתן שירת בסיירת מטכ"ל וכיהן כמח"ט הנח"ל וכאלוף פיקוד המרכז. מאז שחרורו, מספר ד"ר יוסי לשם, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע באוניברסיטת תל אביב, הוא משקיע כל דקה פנויה כדי להתפלש בבוץ. הפעם לא כדי לעשות מארב לאויב, אלא כדי לתצפת ולצלם את הדבר הכי רחוק מהתדמית המסוקסת והקשוחה שלו.
"לא הייתי מפקד קשוח", ממהר איתן להתנצל, "מאחר שהייתי מפקד שדה כל חיי אז בכל מערכות הפיקוד שלי שנמשכו עשרות שנים, נשמעו קולות של ציפורים. תמיד נמשכתי אליהן אבל אף פעם לא היה לי פנאי להקדיש לזה זמן. תמיד ידעתי שבמקום שבו שומעים ציוצי ציפורים, יש חיים". "לבנון", נזכר איתן, "הייתה מקום מקולל. לא רק בגלל שנשפך לנו שם הרבה דם. אלא בגלל ששם לא שומעים בכלל ציוצי ציפורים. זאת עובדה שבלבנון אין ציפורים, אולי הן למדו על בשרן שזה מקום מקולל שלא כדאי להיכנס אליו".
לצילום ותיצפות על ציפורים יש תדמית, איך לומר, קצת רכרוכית. איך הפקודים שלך הגיבו על האהבה הזאת שלך?
"הם כבר לא מעורבים בתחביב הזה. בצבא האהבה הזאת לא הייתה יכולה לבוא לידי ביטוי. שם הדבר הכי חשוב היה כמובן לשמור על החיילים ולבצע את התפקידים שלנו בצורה הכי טובה. לזה הקדשתי את חיי, וכל השאר לא מתקרב אפילו לעניין הזה. להוביל את החיילים למשימות ולהוביל אותם בשלום הביתה, כל השאר לא רלוונטי לדברים האלה. כשהתפנה קצת זמן להרים את הראש ולנקות אותו, מצאתי את עולם הצפרות. אם לא הייתי בצבא בטח הייתי מתגלגל לתחום של טבע, אולי ביולוגיה".
אחד החיילים הותיקים ביותר בעולם הצפרות בישראל הוא מוטי קירשנבאום. קירשנבאום נכנס לעולם עם הקמת מרכזי הצפרות על ידי החברה להגנת הטבע לפני 30 שנה והיום הוא כבר גאה להציג שלושה דורות של צפרים ממשפחתו. הצעיר ביותר הוא נכדו, אופק שכבר לוקח קורסי צפרות מתקדמים למבוגרים והוא רק בן 11. "הלכתי בעקבות הבנים שלי. מי שסחף אותי ואת יתר המשפחה היה בעיקר הבן נועם", מספר קירשנבאום על אהבת הנצח המשפחתית.
ד"ר יוסי לשם, מייסד מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע זוכר את היום הזה היטב. "זה היה עם הקמפיין הראשון שעשינו. ב 1979 התגלה קן ראשון בארץ של עיט סלעים על עץ באזור מנזר כרמיזן בירושלים, בין בית ג'אלה להר גילה", הוא משחזר. "החלטנו לעשות מבצע להגנה על הקן של עיט הסלעים. הגיעו 600 מתנדבים שהתחלקו לתורניות מאור ראשון עד אור אחרון עם טלסקופים במעין כיתות לימוד שבנינו בשדה. המון תלמידים היו בין המתנדבים ששמרו על הקן של העיט והילדים של קירשנבאום נועם וכנען היו בין התלמידים המתנדבים מבי"ס רנה קאסן. מוטי היה מסיע אותם בשבתות לקן ודרך הילדים גם הוא נדלק על העניין".
במהלך עשרות שנות העיתונות עשה קירשנבאום אין ספור כתבות טבע על נשרים ועופות דורסים. "זה מאוד מרגש אותי", גם הוא מעיד כמו ילד מאוהב, "לראות קן של עיט ניצי זה ממש אורגזמה. אני גם מצלם ובשבילי זה ניקוי ראש אדיר. אני חייב לצאת קצת מהפוליטיקה והאקטואליה שאני עוסק כל היום. אני חייב את זה".
ד"ר לשם זוכר היטב אחד מיני רבים מהמקרים עליהם מדבר קירשנבאום כצורך לברוח קצת מהעיסוק הכבד באקטואליה. "זה היה קצת אחרי שפרצה האינתיפאדה הראשונה ב – 1987", מספר לשם. "שלחו אותו לשטחים לעשות עוד כתבה על האינתיפאדה ביומן. הוא התקשר אלי מהשטחים ואמר לי נמאס לי מהאינתיפאדה הזאת, אם יש לך סיפור טוב אני בא. בתקופה הזאת היו שתי בעיות לנשרים. אחת שהתחשמלו נשרים עם קווי מתח גבוה שעשו בגולן ואחת שההליקופטרים של חיל האוויר היו נכנסים לואדיות של גמלא, ומבהילים את הנשרים. מרוב בהלה הנשרים קפצו מהקנים וככה הם החריבו את הקנים שלהם. בעקבת הכתבה שמוטי עשה אז אביהו בן נון, מפקד חיל האוויר דאז, נתן הוראה להפסיק את הטיסות בתוך הואדיות של גמלא".
נא להמתין לטעינת התגובות
