"רב הסרבנים" מלמד לא למד את זה בבית

בראיון ראשון חושפת הרבנית שולמית מלמד, אמו של הרב אליעזר מלמד את הקוטביות האידיאולוגית במשפחתו של ראש ישיבת הר ברכה

רועי שרון | 18/12/2009 16:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הוא עלה לישראל בשנת 1936, השתקע במושב שדה יעקב, התגייס להגנה, ואחרי ששת הימים היה בין מייסדי תנועת עוז ושלום שתמכה בנסיגה מהשטחים. מהר מאוד הפך לאחד האידיאולוגים הבולטים של השמאל הציוני-דתי. תלמיד של מרטין בובר, חבר של פרופ' אבי רביצקי, ומפרסם בעיתון "הצופה" מאמרים נוקבים נגד ההתנחלויות ביהודה ושומרון.

לבתו, שנולדה בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, קרא שולמית, "כדי שיהיה שלום". באחד ממאמריו הביע את עמדתו הפילוסופית-הומניסטית. "אין זה מקרה שז'בוטינסקי בחר בשמשון כגיבור לאחד מספריו", כתב. "אינני רוצה שתלמידיי יתייחסו אל שמשון כאל דמות מופת, אלא מעדיף אני את גישתם הערכית של חז"ל והפרשנים, אשר דנו אותו לכף חובה".

אבל בשנות השבעים, משהו במשפחה של פרופ' יוסף ולק לא התנהל לפי התכנון. בתו, שולמית, התחתנה ועברה לגור בהתנחלות בית אל. וילק הפסיק לכתוב את מאמריו ב"הצופה", והעביר את הוויכוחים למפגשים המשפחתיים. "אם יש ויכוח בתוך המשפחה", אמר, "לא צריך להתווכח בציבור". בעלה של שולמית הוא הרב זלמן מלמד, היום אחד מרבני הציבור החרד"לי בציונות הדתית וראש ישיבת בית אל. בנו, נכדו של ולק, הוא הרב אליעזר מלמד, שעמד השבוע במרכז הסערה הציבורית כששר הביטחון החליט לבטל את ההסדר עם הישיבה בהר ברכה שבראשה הוא עומד.
צילום: נאור רהב
הרב אליעזר מלמד צילום: נאור רהב
לא נלחם על יש"ע

"השאלה היא לא איך אני בימין", אומרת השבוע הרבנית שולמית מלמד, בראיון עיתונאי ראשון, "אלא איך אבי, שהיה כל כך ציוני בחו"ל והלך נגד הזרם, איך הוא בשמאל, איפה הוא נעצר. התשובה היא אולי מורי הדרך שלו עוד מגרמניה, כמו פרופ' עקיבא ארנסט סימון וידידים נוספים, שהייתה להם השקפה הומנית שלא מתאים ליישם אותה על יחסינו עם הערבים. וגם ראינו לאן היא הובילה את אירופה".

על המורכבות בהשקפתו האידיאולוגית של פרופ' ולק, אומרת בתו שולמית כי אביה היה קודם כל ציוני. "כשהיטלר עלה לשלטון, הוא הבין שהאדמה בגרמניה בוערת, עלה לארץ עם אשתו ועוד הצליח להביא לכאן את ההורים שלו", היא מספרת. "אני לא יודעת מה בדיוק קרה לו כאן בישראל. צריך לזכור שהשמאל של פעם זה לא השמאל של היום: אבי כן האמין שכל הארץ היא שלנו, ובעתיד תהיה שלנו. מבחינתו, הייתה כאן שאלה של עיתוי, ואם יש לנו הכח עכשיו להגיע לאידיאל הזה. כמו כן העסיקה אותו הבעיה הערבית, כיצד ניתן לפתור אותה".

זאב ולק , בן 73, אחיה של שולמית, הוא תושב אלון שבות ומזוהה עם תנועת השמאל הדתי, מימד. "אבי היה בכיוון הפוליטי של השמאל", הוא מספר. "הוא הזדהה עם הערכים של מפא"י, אבל הבין שיש צורך במפלגה דתית כדי לשמור על הזכויות של החינוך הדתי. הוא היה פעיל במפד"ל, אבל כשהיא הקצינה ימינה הוא לא מצא בה את דרכו".

למרות היותו איש שמאל, התנגד פרופ' ולק לנסיגה לקווי 67' וצידד

בתוכנית אלון שהותירה חלק מהשטחים בידי ישראל. "פעם הוא אמר לי שעל גוש עציון הוא עצמו מוכן להיאבק", נזכרת שולמית. "שאלתי אותו מה ההבדל בין גוש עציון לכל יש"ע. הוא השיב: 'את הגוש הקימו לפני קום המדינה, ונלחמו ונפלו עליו בקרבות תש"ח'. אמרתי לו: 'אבא, כדי שכך ידברו על בית אל בעוד 50 שנה, אנחנו נאבקים עליה היום'".

חברו של פרופ' ולק לתנועת "עוז ושלום", פרופ' אוריאל סימון (80), מספר כי על פי השקפתו של ולק, עשיית שלום חשובה משלמות הארץ. "לא ייתכן מבחינה מוסרית שאנחנו נשלול מהעם הפלסטיני את זכות ההגדרה העצמית, ולא ייתכן שנשלוט עליהם", הסביר. "ולכן אין מנוס אלא לוותר בכאב לב על שטחים שיאפשרו להם להקים מדינה". הוא מספר שולק היה שוחר שלום והדמות המרכזית בתנועה.

"היינו קבוצה קטנה של אינש טלקטואלים דתיים", נזכר. "ראינו חשיבות גדולה להוכיח לציבור שלא מובן מאליו שכל הציונות הדתית היא ימנית, ושיש מחלוקת בציבור הציוני-דתי בסוגיות האלה. היו לנו פרסומים, גילויי דעת ואספות". במבט לאחור, מודה סימון שהתנועה לא הצליחה במטרותיה. "כשגוש אמונים קם, קמנו כתנועה מנוגדת ועשינו רושם רב מאוד, ואפשר היה לחשוב שהכוחות שווים", הוא מספר.

"אבל התברר שגוש אמונים היה מאוד אטרקטיבי. עד שראש ממשלה מהליכוד ידבר על שתי מדינות לשני עמים היה צריך לחכות דור. בדור שלנו הפסדנו, אבל ההיסטוריה תוכיח שהצדק היה איתנו".

משוחחים בכבוד

פרופ' ולק היה מחנך, חוקר יהדות גרמניה וראש מכון "ליאו בק" בירושלים. אשתו הראש שונה, רבקה, נפטרה כשהיה בן 44 והותירה אותו עם שלושה ילדים. זאב הוא הבכור ואחריו שולמית. אחרי שנתיים התחתן בשנית עם עדה, ונולדה להם בת נוספת.

בשנת 2005 הלך ולק לעולמו, בגיל 95, בעוד רבים מנכדיו גרים ברחבי יהודה ושומרון. ערן, אחד מבניו של זאב ולק, הוא סגן אלוף בקבע ועד לאחרונה היה סמח"ט בנימין. זאב הוא פנסיונר, שכותב מדי שבוע בעלון "שבת בשבתו" סיפורי ארץ ישראל במבט היסטורי. השירות בצבא, הוא אומר, היה חשוב מאוד לפרופ' ולק.

"במלחמת של"ג היה בני הבכור עודד מפקד טנק ביחידה שבה שירתו חיילי ההסדר של קריית שמונה", הוא מספר. "הם עברו קרבות קשים מאוד שבהם נהרגו הרבה חברים מהישיבה. בן דודו של עודד, הרב אליעזר מלמד, שהוא בן אותו גיל ממש, אינו מוכן לוותר על אף שעל מארץ ישראל, אבל לצה"ל הוא לא התגייס אלא לאחר זמן ולתקופה מינימלית. זה היה קשה לנו. אבי לא אמר לו את זה, אבל הוא היה מאוד לא שבע רצון מהעובדה הזאת".

לאחר שנפטר ולק, כתב הרב אליעזר מלמד בעיתון "בשבע" דברים לזכרו, והתייחס לפערים האידיאולוגיים. "למרות השוני הגדול בעמדות הלאומיות, לא נוצר סביב זה מתח במשפחה", סיפר. "בדרך כלל לא היו מדברים איתו על נושאים ששנויים במחלוקת, אולם אני שוחחתי עמו על הכל, ובכלל זה גם על עניינים לאומיים. שוחחנו גם כשהוא עוד שימש כמזכיר 'עוז ושלום', ואני כמזכיר ועד רבני יש"ע. אולם שיחות אלו לא העיבו על היחסים הטובים, והן תמיד נוהלו בכבוד".

אחד מנכדיו של ולק מעיד גם הוא שהקשר בין השניים היה עמוק. "אפילו בצורת הנאום הוא מאוד דומה לו, ולשניהם יש כושר דיבור", סיפר השבוע. "סבא היה איש חינוך מאוד מסור, רגיש ומבין את התלמידים. אדם ישר ודורש צדק. מאוד ציוני. באחת האזכרות אמר עליו פרופ' רביצקי שהוא היה אדם קדוש".

צוברים כח

גם שולמית מסכימה שאביה ובנה התווכחו בצורה מכובדת. "המחלוקת הפוליטית לא גרמה למריבות במשפחה", סיפרה השבוע. "השתדלנו לא להיכנס לפוליטיקה בבית. הוא אמר: 'כל עוד הילדים והנכדים שלי דתיים, אני לא רואה בזה כישלון חינוכי'. לאן בדיוק בתוך המטרייה הפוליטית של הציבור הדתי הם שייכים על זה לא הקפיד. ודאי שהיה שמח מאוד אילו היו ממשיכים בדרכו, אבל הוא אהב את הנכדים שלו את הילדים שלי. את הרב אליעזר הוא אהב והעריך, אהב לשוחח איתו, כיבד את זה שהוא איש ספר ויודע לכתוב. הוא היה גאה בו".

הוא ניסה להחזיר אותך לשמאל?
"אבי ניסה להגיד לי שהושפעתי מבעלי, אבל עוד כשהייתי קטנה כבר הייתי עם הימין. הוויכוחים של ימין ושמאל התחילו מאוחר יותר, אחרי מלחמת ששת הימים. הבית היה מלא באהבת הארץ. כילדה אני לא זוכרת ויכוחים, רק אהבה לארץ ישראל וחינוך למסירות אין קץ".

וכשהוויכוחים התחילו?
"את בעלי, הרב זלמן מלמד, הוא אהב והעריך מאוד באופן אישי. המחלוקת האידיאולוגית אף פעם לא גרמה למריבות. מעניין שבשנים האחרונות, כשדיברו על ויתורים נוספים, הוא אמר שהוא מקווה שלא יעשו שוב את השגיאות של אוסלו. היה בו משהו מפוכח. הוא היה בא לבקר פה בבית אל, אם כי לעתים רחוקות".

גם זאב ולק מעיד שהאב היה פלורליסט. "אחד הדברים הבולטים הוא שאנחנו יותר סובלניים גם ביחס לאנשים בתוך החברה הישראלית וגם ביחס לאויבים שלנו", סיפר. "רק לעתים רחוקות הגענו לוויכוחים על רקע פוליטי. שולמית מנסה לשכנע אותי בצדקת דרכה, ובפעמים המעטות שהתווכחנו זה נגמר בכעסים. אין לזה טעם".

ואיפה אתה במפה הפוליטית?
"השתתפתי בהתיישבות בחברון בשנת 1968 במלון פארק, אבל די מהר ראיתי שאני לא בסגנון הזה. לצערי, אני הרבה יותר רואה את הצד השני, ולא מסוגל לראות את הצד המצומצם של ההתנחלות. גישה שמתעלמת ממה שמסביב היא גישה משיחית, ואתה מוכרח לראות מה מסביב אחרת סופך יהיה כמו הקנאים שהביאו עלינו חורבן בית שני. אני חושש שגישת הימין הקיצוני תביא עלינו חורבן בית שלישי".

יש לך קשר עם האחיין, הרב אליעזר?
"כן, קשר טוב. באופן אישי, בתוך המשפחה הוא אדם מאוד נעים. אני נזהר לא לדבר פוליטיקה עם אליעזר, ואני אומר לו שהחוגים שלו עלולים לגרום למלחמת אחים בתוכנו".

הרבנית מלמד, מי ינצח הרב אליעזר או אהוד ברק?
"זה כמו כשתקפו את אוניית ערוץ 7 אייבי נתן נחשב לגיבור, ואנחנו נשפטנו ונקנסנו. השמאל בשעתו קרא לסירוב פקודה, כמובן בקשר לגירוש ערבים, נחשב לנאור וקיבל גיבוי מלא מהתקשורת. אבל כשאנחנו מדברים על סירוב פקודה, כשמדובר בגירוש יהודים, אנחנו אנטי דמוקרטים, הורסים את הצבא וכו', והתקשורת מגנה ומכפישה אותנו. אני חושבת שהמגמה הולכת ומשתנה לאט לאט, אנחנו צוברים כח. הבעיה עם הר ברכה תיפתר בסופו של דבר בצורה טובה".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים