רב שיח: מנחם פרומן מחפש אחים מוסלמים
אם תשאלו את הרב מנחם פרומן מתקוע, אפשר היה לשחרר את גלעד שליט כבר מזמן ולדעתו רק אנשי הדת יכולים להביא את השלום
אחת הפגישות בין השייח אחמד יאסין לרב מנחם פרומן, הניח מייסד החמאס זרוע אינטימית על כתפו של המתנחל הציוני מתקוע. "אלחכם פרומן", אמר לו, "אם היינו רק אני ואתה, בחמסא דקיקה (חמש דקות) היינו עושים שלום".
עד היום מסמיק פרומן בצניעות לזכר אותה מחמאה. אפשר שהייתה המניע לניסיונותיו הבלתי נלאים לשחרר את גלעד שליט. "מיד אחרי החטיפה נפגשתי עם העיתונאי חאלד עומיירי שמייצג את החמאס בתקשורת המוסלמית", הוא מספר. "הלכתי אליו לכפר שלו ובדקתי מה אפשר לעשות. והוא אמר לי, חכם פרומן, אחרי שממשלת ישראל שיחררה בשביל טננבאום מאות אנשים אנחנו כבר לא יכולים לרדת מהרף".
פרומן , מבכירי הציונות הדתית, ניסה בשנית. לפני שנה וחצי הגיע אל עומיירי באצטלה הרבנית שלו. דיבר על לבו כאיש דת למוסלמי מאמין. ישבו וניסחו הסכם המתבסס על פסוקי נדיבות ושלום מהקוראן ומהתנ"ך. על פיו, ישראל תתחייב לביטול הסנקציות והמצור על רצועת עזה ואילו הצד הפלסטיני יתחייב לעצירה מוחלטת של הטילים והטרור. גורם שלישי, ירדן או טורקיה, יהיה אחראי לביצוע ולמעקב. "בחלוף שבועיים משביתת הנשק לא תהיה עוד הצדקה להחזקת הלוחמים", מתלהב פרומן מהפשטות הבלתי נסבלת של השלום, "ואז עזה תשחרר את גלעד שליט וישראל תשחרר את כל האסירים הפלסטינים שברשותה".
מה אמר משעל?
"עומיירי העביר את ההסכם לאיסמעיל הנייה בעזה ולחאלד משעל בדמשק, חזר לישראל ואמר לי: "יש נכונות לשבת על העקרונות עם הממשלה שלך". מיד העברתי את המסמך לאהוד ברק, לאהוד אולמרט, לציפי לבני ולבנימין נתניהו. אבל הם אפילו לא היו מוכנים לשקול. כמו מסך אטום הם היו. אמרו לי, איך אפשר בכלל לשבת עם חמאס למשא ומתן".
צערה של משפחת שליט והמחיר המתגבש בתנאים שפרומן מכנה "כניעה מחפירה" הניעו את הרב של ההתנחלות תקוע להמשיך לפעול. לפני שישה שבועות טס לטורקיה לפגישה עם חברי ממשלה. איש דת מוסלמי המקורב לשלטון מימן את הנסיעה ותפר את המפגש. "ניסיתי
מה אמרו הטורקים?
"הבטיחו לארגן לי פגישה עם ראש ממשלת טורקיה בנושא גלעד שליט. ומאז אני ממתין. לפני כמה ימים קיבלתי אי-מייל מאנשי הדת בטורקיה. אמרו שהם עובדים על זה. לא בגלל שהם נחמדים, חלילה. פשוט יש להם אינטרס".
יידעת את לשכת ראש הממשלה או את חגי הדס על המהלך הזה?
"עדכנתי את משרד החוץ. אמרו לי, בהצלחה כבוד הרב, למרות שאנחנו לא מאמינים שתצליח. הטורקים לא מתאימים לתווך בנושא רגיש כל כך".
דיברת עם משפחת שליט?
"מיד אחרי החטיפה דיברתי עם נועם שליט והוא שמח מאוד שעוד יהודי מנסה לשחרר את בנו בדרך כזו או אחרת. הפעם לא הודעתי לו. אני לא צריך גיבוי ממנו. אבא שרוצה לשחרר את בנו, לא אכפת לו אם זה יהיה דרכי או באמצעות ממשלת ישראל".
עלה בדעתך שאולי אתה מפריע למגעים הנוכחיים בעניין שליט?
"אני חושש שהשאלה שלך מאפיינת אנשים עם גישה מוסדית שאומרת, אני עושה לבד, לא רוצה שתתערבו ותפריעו. עניינית, הניסיונות שלי מתנהלים במקביל. מי שיביא ראשון את התוצאה, יבורך".
מה דעתך על הכיוון הקיים?
"אני מתנגד לו בכל תוקף. הוא רע לשלום ומעודד חטיפות נוספות. כולם אומרים שפרשת שליט תפגע במוטיבציה של הבנים להתגייס בגלל החשש שיפקירו אותם בשבי. אבל החיילים מפחדים לא פחות מהמוטיבציה הגבוהה של המחבלים לחטוף אותם. אם ההסכם ייצא לפועל, חיילים לא יגידו, 'יפקירו אותי בשטח'. חיילים יגידו, 'אני לא רוצה להיות החטוף היקר הבא'".
אבל גם ההסכם שלך מציע לשחרר את כל האסירים ובאופן גורף.
"לא משחררים אסירים באמצע מלחמה. הרי ברור שהם יצטרפו בחזרה למאבק. אבל אם החמאס מפסיק את הלוחמה, כבר אין בהם צורך".
ואם יתעורר הצורך מחדש?
"שאלו את זה גם על הסכם השלום עם מצרים. החזרנו את סיני, מחיר כבד לכל הדעות, וכולם אמרו, אחרי שהם יקבלו את סיני, הם ימשיכו לפגוע בנו משם. והנה ההסכם מחזיק עד היום. לחמאס יש מספיק סיבות לא לאבד את מה שישיג".
מה אמרו לך בישראל?
"היו לי שיחות ארוכות עם שמעון פרס, עם אהוד ברק, עם דן מרידור. לפני חודש נפגשתי עם מזכיר הממשלה צבי האוזר. אציין לשבחו ששמע אותי בנימוס ובפתיחות, שאל שאלות, רשם נקודות והעביר את ההצעה לשחרור גלעד שליט לנתניהו. אני עדיין ממתין לתשובה".
מי עוד?
"לפני שבועיים דיברתי עם בוגי יעלון. גם על שליט וגם על שלום בין אנשי דת על בסיס 'פיפל טו פיפל פיס' (אנשים תמורת אנשים). יעלון אמר שהכיוון נכון, שבנימין נתניהו נבחר לראש הממשלה בין השאר על בסיס המדיניות הזו. אלא שבינתיים ארצות הברית לא פתוחה לעניין. נפגשתי גם עם בני בגין שאמר שהוא לא מאמין שאפשר להגיע לשלום עם החמאס. הוא הציג עמדה קלאסית, חד משמעית".
ואצל החמאס יש נכונות להגיע לשלום?
"היום יותר קשה מאשר בעבר, אבל עדיין אפשרי. זה לא שממשלת ישראל היא הילד הרע והערבים רוצים שלום. העמדות רחוקות, הפערים גדולים, הפחד והחשדנות מביאים לחוסר אמון. לצערי, ההסכמה היחידה בין שני הצדדים היא שהשלום עוד רחוק".
תמים, אמיץ, הזוי, נוגע ללב, הרב מנחם פרומן מציג חזות לוינגר ועושה מעשה ביילין. 40 שנה הוא פעיל שלום המקרב בין ערבים ליהודים בעזרת הדת. במאמריו הוא קורא לצה"ל לפתוח את מעברי הגבול בעזה, להעביר לרצועה סחורות ולהימנע מענישה קולקטיבית בתואנות ביטחונית. פרומן פסק שאסור על פי ההלכה לגזול ולעקור עצי זית, והוא מתנגד בחריפות לסיכולים ממוקדים ולהתקפות אוויריות.
אפשר שדווקא רבנותו מעודדת אותו ללחום את עלבונה של תורה שכולה חמלה וחסד, אשר מנוצלת על ידי כמה מחבריו להתרת דם והשגת גבול. כשכעדן נתן-זאדה רצח ארבעה ערבים בשפרעם, היה פרומן המתנחל היחיד בהמון הזועם שקרא "מוות למתנחלים", היהודי היחיד שהשתתף בלוויה ואף הספיד את החללים. כשהוצת המסגד בכפר יאסוף לפני שבועיים, עמד פרומן בראש תהלוכה של רבנים ואנשי דת שהגיעה לצומת תפוח כדי להרגיע את הרוחות, והביא עמו במתנה 30 ספרי קוראן.
אמונתו של הרב פרומן היא כלי שבאמצעותו הוא מבטא שליחות בסיסית, עמוקה, הנובעת מנטיות הלב שלו והבנת שליחותו בעולם. "בואי ניקח מצב של בני זוג שנמצאים בקונפליקט", הוא מדגים. "היא רוצה לגור פה, הוא רוצה לגור במקום אחר. במצב כזה מבקשים מכל אחד מהם להתפשר קצת, עד שמגיעים להסכמה. אבל מה קורה כשבני הזוג נמצאים במשבר קשה? פה לא יעזרו פשרות, התעכבות על הפרטים. במקרה כזה צריך להגיד להם,'תניחו את הוויכוח בצד, אתם צריכים לבנות אמון, ליצור תקשורת, סעו לטיול לגליל'".
הנמשל על פי פרומן: מישהו צריך לגרום לישראלים ולפלסטינים לצאת "לטיול המשותף לגליל". לבנות אמון המבוסס על כבוד הדדי, להניח לפרטים לפי שעה ולגשת ישר לעיקר: עצם היחסים בינינו לבינם. "וכאן נכנס העניין הדתי", הוא אומר. "הדת היא כלי שבאמצעותו אפשר להגיע לכבוד ההדדי, לתקשורת האמיתית.
"כשהאפיפיור יצא בתחילת השנה בהכרזה שמעליבה את האיסלאם, וכשהתפרסמו בדנמרק קריקטורות על הנביא מוחמד, הרב שלמה עמר נתן בידי גילוי דעת המגנה את הפגיעה. העברתי אותו לשייח יוסף אל-קרדאווי, שהוא הסמכות הרוחנית העליונה של החמאס, לאל-ג'זירה ולעוד כלי תקשורת מוסלמיים בארץ ובעולם כדי שיתפרסם שהרב הראשי לישראל גינה את הפוגעים באיסלאם ותיווצר אווירה טובה יותר לקראת השלום".
ההנהגה בישראל מוכנה לשמוע לו דווקא בגלל שהוא רב ומתנחל שנוקט עמדות יוניות. ברזומה שלו עשרות מפגשים עם מנהיגים, לוחמים ומחבלים פלסטינים. מוחמד א-זהאר, מראשי החמאס בעזה, הוא הידיד היחיד שנותר לו בארגון. כל השאר חוסלו. "חברים שלי בימין אומרים, 'זה טוב שאתה נפגש איתם כי כל מנהיג ערבי שאתה פוגש, אחר כך מחסלים אותו'", אומר פרומן במבוכה. "פעם נסעתי לרצועת עזה וכשחזרתי, נרצח, כלומר חוסל, המהנדס יחיא אל-עייש. "אמרו, הרב פרומן נסע אליו והביא לו פלאפון. אבל זה לא נכון".
הוא בן 65, נשוי להדסה, מורה ואמנית, אב לעשרה ילדים. הוא קורא לה "אהובל'ה ומלטף את ראשה המכוסה בשביס. היא משיבה לו ב"איש שלי" ומעריצה את רעיונותיו. זקנו ארוך, עבות. פאותיו מתבדרות ברוח. עיניו טובות, שוחקות, אולי בגללן סולחים לו בציונות הדתית על התנהלותו הבלתי אפשרית. אותה חברה קפדנית, חסרת פשרות, שהקיאה באכזריות את הרב יואל בן-נון על שהעז להגיד בפומבי אחרי רצח רבין שהציבור הדתי לאומי חייב לערוך חשבון נפש, מוכנה להכיל את הרב של תקוע שמטיף להפסקת רדיפת הפלסטינים ברצועה, ושחלק ממהנדסי הפיגועים נגד חבריו להתנחלויות חולקים איתו שטיח תפילה. "הרבה פעמים אנחנו הולכים להתפלל במסגדים בכפרים הערביים הסמוכים, גם בישראל, גם מעבר לקו הירוק, גם בחו"ל, מחדד פרומן. "בטורקיה נכנסתי למסגד גדול והתפללתי בו מנחה".
מותר להתפלל מנחה בתוך מסגד?
"אין בזה שום בעיה הלכתית. מסגד הוא בית אלוהים ושתי הדתות דומות. בראש השנה אני מתפלל עם יהודים בבית הכנסת ואומר 'אללה אכבר'. אני ממליך את האל בכל הלשונות. אני מאמין באלוהים ואלוהים שמו שלום. אני עושה כל מה שביכולתי שלא נתייאש מהשלום. אני מקדם יוזמות שלום בין יהודים לערבים. רק לפני שבועיים ניסיתי להשיג רישיונות לתושב תקוע ולערבי מהאזור שרוצים להקים מרכז לחומרי בניין בבעלות משותפת. יש אצלנו בגוש עציון רופא שיניים ערבי שעובד עם יהודים. אני בעצמי מטופל אצלו. אמנם השיניים שלי במצב טוב מאוד, אבל מה לא עושים כדי לשמש דוגמה ולקדם את השלום".
"הרב מנחם פרומן הוא מבכירי הציונות הדתית", אומרת הסופרת והעיתונאית אמילי עמרוסי, לשעבר דוברת מועצת יש"ע. "אמנם מעשיו שנויים במחלוקת אבל דבריו נשמעים. הוא לא מטיף אותם מחוץ למחנה אלא בתוכו. פרומן מחנך מאות תלמידים שנמצאים בכל מקום והם השדרה המרכזית של הציונות הדתית. הוא אולי עוף מוזר אבל איש לא מערער על המעמד ההלכתי שלו. לפעמים מתייחסים אליו בביטול ולפעמים בחיוך, אבל אין נגדו התקוממות או התנגדות. שמו פופולרי בימי עיון והוא מוזמן להעביר שיעורי תורה והרצאות בבימות חשובות של המגזר. גם מי שמתרחק ממנו, עושה זאת מטעמים סוציולוגיים, לא אידאולוגיים. הניסיונות שלו להגיע לשלום וההוקעה של מעשי האלימות לא סותרים את המשנה האידאולוגית של גוש אמונים, שכל מטרתה לקיים את מפעל ההתיישבות ולהקים בית על ההר".
"פרומן לא נחשב לפוסק בכיר ברמה ההלכתית, אבל הוא מקובל מאוד כאדם ישר שהאמת היא נר לרגליו", אומר אחד מבכירי רבני יש"ע. "אנחנו מתנערים ממעשיו דוגמת המפגש בכפר יאסוף והשיחות עם השייח יאסין. אמרו על הרב שלמה קרליבך שמרוב אהבה לעם ישראל היה מנשק את כל מי שראה ואפילו בנות, מרוב שרגליו ברצפה וראשו בשמים. ואני אומר שבדרכו אל השמים הרב פרומן מרשה לעצמו להתלכלך קצת בבוץ".
"אכן, לא כולם מקבלים אותי בצורה יפה", אומר פרומן בנימה כמעט מתנצלת. "אני עובר בשוק מחנה יהודה ומישהו צועק אליי, 'כבוד הרב, צריך להרוג אותך'. אנשים התקשרו ואיימו עליי. פעם מישהו התגנב בלילה לחצר שלנו וריסס כתובת גרפיטי 'אש"ף סניף תקוע'. כשא .ב. יהושע סיפר שנפגשתי עם פייסל חוסייני קמה סערה ביישוב ואנשים תבעו את ההדחה שלי. העמדתי את עצמי לבחירה מחדש והצלחתי. הרוב המכריע מכבד את הפעילות שלי. מתנחלים אומרים לי, הדרך שלך היא הסיכוי האחרון להגיע לשלום. ויש שאומרים, הדרך שלך מחזקת את ההתנחלויות".
יש תפיסה מקובלת שהדתיים הלאומיים מונעים על ידי גזענות כלפי הערבים.
"יחסית לתל אביב אנחנו שונאים ערבים הרבה פחות. אבל יש בעיה של ניכור ושל פחד ובדיוק על זה אני עובד. פעם ארגנתי פעילות משותפת בין ילדי תקוע לכפר הערבי השכן. נסענו ביחד למתנ"ס של גוש עציון באלון שבות כדי להכין הצגה. בדרך הנהג צעק, ילדים לסגור את החלונות, זורקים אבנים. אבל ילד יהודי אחד אמר, 'למה אתם פוחדים, הרי מי שזורק עלינו אבנים נמצא עכשיו איתנו באוטובוס'".
"לפני שנתיים הזמינו אותנו למפגשי נשים באל-חאדר", מצטרפת הדסה. "הגיעו המון שמאלניות מתל אביב, ובאנו אנחנו, עם המטפחות על הראש ועם המון ילדים, כמו הערביות. והתחלנו לדבר. הרי אנחנו דומות: צנועות, מתחשבות בבעל, מבשלות ומטפלות בילדים. מהר מאוד השמאלניות מצאו את עצמן בצד, והמתנחלות והערביות יצרו דיבור ומגע".
בבסיס הפעילות של פרומן עומדת תאוריה המקובלת על רבים ולפיה לאנשי דת מכל הזרמים יכולת טובה יותר להגיע להידברות ולהסכמי שלום על בסיס תאולוגי המכפיף את הצדדים לרצון האל. "הרעיון הוא לכפות על אנשי הדת להכיר בנו בגלל מה שכתוב בתנ"ך ובקוראן. לשעבד את הדת, שנתפסת כקיצונית ופנאטית, לצורכי שלום. להחליף את הפיגועים בשם האל לשלום ולכבוד בשמו. להגיד, אם האלוהים בחר את היהודים וסייע להם לחזור ולהקים מדינה, אתם צריכים לכבד את זה לא בגלל היהודים, אלא בגלל שזה מעשה האלוהים".
מה הסיכוי של מהלך כזה?
"התפיסה המקובלת היא שרק חילונים ודמוקרטים יכולים להביא שלום, כי הם אנשי תרבות, מתקדמים, פתוחים, לא פונדמנדליסטים. אבל הפרטנר שלנו הוא דתי מאמין. אחמד יאסין היה אומר לי על הסכמי אוסלו, 'הכופרים שלכם והכופרים שלנו עשו הסכם איך לדכא את הדת'. אי אפשר להתעלם מהאנרגיות הדתיות שנושבות במזרח התיכון. אי אפשר לטאטא אותן מתחת לשטיח. הן לא אבק. הן נמר. הפלסטינים הם לא חילונים נאורים. הם לא יוסי שריד. רובם המוחלט דתי. גם יאסר ערפאת היה דתי שתפס את עצמו כממשיכו של צאלח א-דין. לא אחת ולא פעמיים הייתי בא אליו והיו אומרים לי, תמתין חמש דקות, הראיס מתפלל. הסחורה ברחוב הפלסטיני היא דתית. גם אצלנו הכוח הדתי הוא לא מבוטל. מי שלא מתחשב בכוח הזה, לא יכול להביא שלום".
הכול התחיל עם ההתיישבות. פרומן, מראשוני גוש אמונים, ראה בעצמו "גשר של שלום בין עם ישראל לערבים". באותה עת לא היה היחיד. "אני זוכר שהלכתי עם אורי אליצור בסבסטיה בלילה שבו נולד בנו הבכור. שאלתי אותו, 'אורי, מה לקנות לך מתנה'. חשבתי שיגיד, ספר תורני כלשהו, אבל הוא אמר, 'מילון עברי-ערבי, כי אם אנחנו עומדים לגור ליד הערבים, אנחנו צריכים לדעת לדבר איתם".
פרומן , בניגוד לאליצור, לא הסתפק בדיבורים וחיפש קשרים. "התחלתי עם החמאס. הייתה לי הרגשה שהתנועה הזו תנהיג בבוא העת את הרשות הפלסטינית. איש רוח לא מצלם את ההווה אלא מרגיש לאן הדברים הולכים. את כיוון הרוח. יצרתי קשרים על גבי קשרים, הגעתי מאחד אל השני והשלישי עד לחבורת הצדיקים של הנהגת חמאס בראשות מחמוד א-זהאר. והם הזמינו אותי למטה החמאס בעזה שהייתה אז תחת שלטון ישראל, כי גם להם היה עניין לדבר עם האויב. התייעצתי עם חבר שלי, ראש המינהל האזרחי. שאלתי אם זה מסוכן והוא השיב שאם יזמינו אותי להיכנס, לא יפגעו בי. אבל אם אבוא עם נשק, חיי בסכנה. החלטתי לשים נפשי בכפי ונסעתי לשם. לפני כן אמרתי לאשתי, 'אם לא אתקשר עד השעה שלוש, תדעי שמשהו לא טוב קרה לי ותזעיקי את כוחות הצבא'.
"כשהגעתי לעזה הכניסו אותי למונית וביקשו ממני להוריד את הכיפה כדי שלא יפגעו בי. לא הסכמתי, אז הם כיסו את הווילונות והסיעו אותי לאיזו מאורה שבה חיכו לי א-זהאר ועוד כמה בכירים שכולם חוסלו בינתיים. ישבתי ודיברתי איתם. שמעתי אותם והם שמעו אותי. הייתה בינינו פתיחות וכבוד. מרוב תענוג, שכחתי להתקשר לאשתי".
הפגישה הולידה רבות נוספות. "היינו יושבים ומדברים שעות. באנגלית ובשפת הלב. על השלום ועל אלוהים. היינו משווים את המקורות שלנו ושלהם. יצרנו כימיה. ריככנו את השטח והכל על בסיס דתי. אני זוכר שעבדאללה דרוויש אמר לי, 'אני לא מבין איך אתה סובל את הממשלה החילונית שלך ולמה אתה לא קורא לתלמידים שלך להילחם נגדה'. אמרתי לו, 'כשתלמדו לכבד את הערבים החילונים ואנחנו את היהודים החילונים, אז יהיה שלום'".
ב-'91 גייס פורמן את שמעון פרס, בניגוד לעמדת השב"כ, לטובת מפגשים עם השייח אחמד יאסין בכלא הישראלי. "ישבתי עם יאסין ביחד עם עורך דינו דאז, חבר הכנסת לשעבר עבד אל-מלכ דהמשה (רע"ם). הייתי צועק על השייח, 'אלוהים יכניס אותך לאש הגיהנום וישרוף אותך בגלל שאתה הורג נשים וילדים'. אז יאסין היה אומר לי, 'חכם פרומן, אני לא רוצח, אני רק מגן על עצמי, על התרבות שלי. על המסורת שלי'. אמרתי לו, 'לא מגנים על תרבות בהרג נשים וילדים. זה נגד הקוראן'".
אז מה עשית שם בכלל?
"רציתי להשיג הסכם שלום. הכנו ביחד טיוטה שתחייב את ישראל ואת עזה להפסיק את ההתקפות משני הצדדים ולהגיע להודנה. כששוחרר, נסעתי אליו לעזה בפעם האחרונה. הושיבו אותי לידו על במה עם עשרות נכבדים, ולמטה מאות חמאסניקים משולהבים ותקשורת. יאסין הרים את האצבע שלו, הרועדת, הצביע עליי ואמר, 'זה חכם פרומן, ביחד כתבנו הסכם שלום שקובע שאנחנו נשב בבתים שלנו והיהודים בבתים שלהם והגבול בינינו יהיה הקו הירוק".
מה אמרו על ההסכם בישראל?
"ממשלת ישראל לא הייתה מוכנה לעשות הסכמים עם אחמד יאסין. אבל כשהשייח ישב בכלא ונחשון וקסמן נחטף, אבא שלו פנה אליי וביקש שאעזור לו. התקשרתי לא-זהאר ועשינו בטלפון הסכם פשוט וחלק לשחרור נחשון וקסמן תמורת שחרור השייח אחמד יאסין מהכלא הישראלי. העברתי את ההסכם ליצחק רבין. והוא ענה תשובה אחת, 'נייט' אמר לי, 'אני לא עושה עסקים עם חמאס'".
הכישלונות לא מרפים את ידיו של פרומן. "לפני שנתיים פגשתי את אבו מאזן בסמינריון של אנשי דת מכל העולם. אמרתי לו, בוא נדאג לעשות שלום בעזרת רבנים ואנשי דת משני עברי המתרס. אבו מאזן אמר, בטח. אז הוספתי ואמרתי שאם יהיו פחות הסתות במסגדים ויותר דרשות של שלום, זה מאוד יעזור לנו".
איך התרשמת ממנו?
"הוא אדם נחמד, נעים, פוליטיקאי. לא התרשמתי שיש כאן אישיות מורמת מעם. הוא לא מהאטמה גנדי".
"אני נפגש עם אנשי חמאס שאחראים לרצח כדי למנוע את הרציחות הבאות. כל רעיון השלום הוא לא דבר קל, אבל אני דורש מעצמי לא לחיות את העבר וההווה אלא לפעול למען העתיד. איך הרגיש רבין כשלחץ את ידו של ערפאת שהיה אחראי להרג חייליו? רבין רצה בסיומה של המלחמה, ולכן לחץ לו את היד".
אתה מתגורר בהתנחלות שנתפסת כמכשול העיקרי לשלום.
"גם הערבים וגם היהודים יושבים על אדמות האלוהים. אין חלק בארץ ישראל שמפעל ההתיישבות שבו נעשה מתוך התחשבות רבה יותר מאשר ביהודה ושומרון. בהחזרת היהודים לארצם יש צד טרגי לפלסטינים שחשבו להקים לעצמם מדינה של ערבים, כמו בסוריה, בירדן ובתימן. הפתרון הוא לא לגרש אותנו ולא לגרש אותם, אלא למצוא את המבנה הנפשי ואת האווירה הרוחנית המתאימה לחיות בשלום".
אתה פועל למען השלום אבל לא מוכן לוותר על ההתנחלויות.
"אני מאמין שהשלום מחזק את ההתנחלויות. הפלסטינים ישלימו עם ההתיישבות ואפילו יבינו את התועלת שבהן. המתיישבים הם הערובה שלא תהיה להם דיקטטורה כמו בסוריה ובעיראק. אני קורא הסכמים שראשי הממשלות רצו לחתום עם הפלסטינים. אהוד ברק התכוון להחזיר את תקוע ואת אלון מורה ולא היה לו פרטנר. וגם אנחנו ראינו בפלסטינים חיות טרף שצריך לסגור מאחורי חומה בספארי, ושלא יסתובבו שם בני אדם. ואם יש בני אדם שמעיזים להקים התנחלויות בכספם ולגור ליד הערבים, חייבים להוציא חיילים ולהגן עליהם כי הפלסטינים אף פעם לא יסכימו לחיות בשלום עם תקוע. ואני אומר, זה לא נכון. האינטרס של הימין הוא שיהודים וערבים יגורו בכל שטחי ארץ ישראל בשלום ובכבוד הדדי. אם ההנהגה ביש"ע לא חושבת כך, אז היא טועה".
נאמן למשנתו, ניסה פרומן בקיץ האחרון להגיע עד לנשיא אובמה. "אל תחשדי בי שאני מסתפק במועט", הוא מחייך. "הגעתי לשליח שלו, מיטשל, נפגשתי איתו במשרד החוץ האמריקאי. אמרתי לו, בזמן שאני מדבר אתך אשתי יושבת בבית הכנסת ומתפללת להצלחת הפגישה. אלוהים, אמרתי למיטשל, לא חובש כיפה ופאות וגם לא גלימה או תרבוש. אלוהים זה הפתיחות, הכבוד וחופש הדת. מיטשל שאל אותי מה אני מציע באופן מעשי, ואני אמרתי שאובמה יגיע לירושלים בלי לקבוע לה גבולות או הסכמים מדיניים וייסד אותה כעיר השלום בין הישראלים לפלסטינים. כך תיווצר בעיר אווירה של שלום שאחר כך תתגבש באופן רשמי להסכמים מדיניים".
מה השיב מיטשל?
"מיטשל הקשיב במשך שלושת רבעי שעה ולא שאל כלום. אחר כך קם ואמר, אתה יכול להגיד לאשתך שתפילותיה נענו".
ומה יצא מהתפילה?
"שום דבר. שלחתי כבר שלושה מכתבים לאובמה ולא קיבלתי תשובה".
כל כך הרבה מאמצים וכלום. לא מתסכל?
"יש בי צד אגואיסטי שחושב, כל כך הרבה שנים וזמן אני מבזבז על השלום במקום ללמוד תורה. אז מה, נעזוב?".
הרוח הירושלמית מקפיאה את העורקים, מבדרת את זקנו הלבן, ההדור, של הרב המתנחל השמאלני. פרומן אוחז בחזקה את התיק השחור עם ספרי הלימוד שמהם קרא בפניי מדרשים מאירי עיניים. רצועת התיק מרוטה ומאובקת, חותכת בבשרו. "אני מחכה שיקרה נס", הוא אומר ספק לי, ספק לעצמו. "גם הרצל לא הצליח בשום דבר שעשה. רק אחרי שמת, קמה מדינת היהודים".
makover@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם