מסמך: כך יגשר הרב יוסף בין דתיים לחרדים
הרב יצחק יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, מבקש להסדיר את היחסים בעם ישראל: מלשבת לסעוד באותו שולחן ועד מתן שירות ללקוח חילוני
המוהל הגיע לברית מילה בשבת, והאורחים החילונים הנרגשים מצלמים ומעשנים - לדחות את הברית? יהודי מחלל שבת רוצה לשכור חנות שתעבוד בשבת - ישכיר לו? חילונית מושיטה יד מנומסת לשלום לחרדי - יביך אותה? גנב נתפס בשבת, אבל הוא לא מהווה סכנת חיים - להזמין משטרה? לא להזמין, למרות שהוא מרוקן לך את הבית?
קובץ הלכתי חדש פרי עטו של בנו של הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, ראש ישיבת "חזון עובדיה" והמועמד הבולט לתפקיד רבה הראשי של ירושלים המסוכסכת, מצטרף לניסיון ההלכתי בעידן המודרני להתמודד עם הופעתם של יהודים חילונים על במת ההיסטוריה.
הקובץ, אשר עוסק ב"אקטואליה ושאלות יומיומיות, בעניינים שבין שומרי מצוות ל'שאינם עדיין'", מכניס יד ללבה הרותחת של מורכבות הקונפליקט בישראל, ומנסה להסדיר לאור ההלכה את היחסים בישראל בין החרדים לבין "שאינם עדיין", כינוי חדש בלקסיקון לחילונים שמהמחצית השנייה של המאה ה-19 החלו לזכות בכינוי "תינוקות שנשבו" ולעתים מכונים גם "מומרים לתיאבון".
זה הרבה יותר טוב מ"מומרים להכעיס", כי הראשונים נתפסים כחוטאים בתום לב, והאחרונים כחוטאים מאידיאולוגיה, בשביל להרגיז.
ההלכה היהודית עוצבה בנוקשות, בימים שבהם כל "מחלל שבת בפרהסיה" נחשב לבוגד בעמו ובמולדתו, משל היה מדובר בישראלי שלא עומד בצפירה לזכר חללי צה"ל. היחס בספרות ההלכה לאלו הוא חומר נפץ, והרב יצחק יוסף הולך בדרכם של הרבנים שעמלו לנטרל אותו בעדינות.
המעבר למעמד של "תינוקות שנשבו" אפשר לרבנים להתייחס אל החילונים בסובלנות מסוימת, אך עדיין מציאות חיינו הישראלית המורכבת, שבה גר דתי עם חילוני וחרדי וחוזר בתשובה עם מסורתי וחוזר בשאלה ירבץ מציבה שלל היתקלויות וסיטואציות בלתי אפשריות.
למשל: "נהג חילוני שנוסע באוטו בשבת, בעוונות הרבים ושואל לכתובת מסוימת, אין להשיב לו, שהרי הוא מסייע בידו לחלל את השבת. ואם ירצה, ישיב לו: 'היום שבת, ואסור לנו לסייע בידי עוברי עברה' ואף אם על ידי כך יצטרך הנהג להרבות בחילולי שבת בחיפוש אחר הכתובת".
הרב יוסף מסייג את דבריו במקרה שבו הנהג החילוני "שואל על כתובת של בית חולים
את הגישה הזו מעגן הרב יוסף הבן במימרה: "הלעיטהו לרשע וימות", שמשמעותה חוסר אכפתיות מחטאי החילוני. אז למה בעצם במפעל אינטל ובחניון קרתא לא יגידו החרדים "הלעיטהו לרשע וימות", יעזבו את החילונים לנפשם ובא לציון גואל? לא ברור. דווקא במקומות הללו שולפים החרדים את המימרה ההפוכה: "הוכח תוכיח את עמיתך", שמחייבת אותם להמטיר דברי תוכחה קשים, לצאת במחאה ולהפגין נגד החילונים החוטאים.
כך, למשל, כותב הרב יוסף: "מצווה להוכיח את ההמון הנכשלים בהליכה למגרשי הכדורגל", ובניגוד לגישה הרווחת אצל הרבנים, קובע כי אפשר לתת הכשר למסעדה המגישה גלידה חלבית לאחר ארוחה בשרית, ומדגיש שכך יתאפשר "להציל מה שניתן להציל ולא שייך בזה מה שאמרו: 'הלעיטהו לרשע וימות'". אל תתלהבו, לא מדובר ב"מקומות בהם יד הרבנות תקיפה".
הדילמות הקשות לא נגמרות. ומה יעשו חרדים שמגלים ששמן נשפך על הכביש? האם מותר לשפוך חול על השמן כדי למנוע סכנה לחייהם של החוטאים הנוסעים בשבת? הרב יצחק יוסף משיב שכן, ושולף בין השאר את הנימוק כי ההיתר ניתן, "כדי להציל ילדים המתלווים להוריהם מחללי השבת". ומה אם כבר אירעה תאונה לחילונים שנוסעים בשבת? "ואפילו שהפצועים חיללו את השבת בנסיעה ברכב, אף על פי כן מצווה להצילם... גם תוך חילול שבת".
על הסוגיה "הורים או קרובים וידידים חילונים המצהירים בפני בנם כי האוכל המוגש לו כשר, האם רשאי לסמוך עליהם? וכן להפך הורים המתארחים אצל בנם החוזר בשאלה, האם יוכלו לסמוך על מילתו בענייני כשרות? "
כתב הרב יוסף: "והנה בהקשר זה אנו מוצאים שכבר היה מעשה בשנת תרצ"ד, כאשר הרבה צעירים נמשכו אחר הקומוניזם ונעשו כופרים, והזמינו את הוריהם הזקנים להתארח אצלם בחג הפסח והתגלגלה השאלה אם יש להם נאמנות כאשר הם אוכלים חמץ בפסח.
"וכתב לבאר כי בהקשר זה ישנו מושג של ידיעה והכרה אישית באדם המוכר לו שהוא אינו משקר, והכרה זו הריהי כמו שראה וידע בעצמו", ומדגיש הרב: "וממילא כאשר הבנים וההורים מכירים היטב זה את זה שדוברי אמת הם, יוכלו להסתמך עליהם אף בענייני כשרות".
בכלל , הפרק העוסק ב"ענייני כשרות וסעודה משותפת" אשר נפתח בקביעה כי "התארחות אדם שומר תורה ומצוות אצל חילונים נושאת היא מטבעה כמה היתקלויות הלכתיות", מעלה בעיות שונות ומשונות. בין היתר נקבע בו כי מותר לבתי מלון ומסעדות למכור אוכל לחילונים שלא נוטלים ידיים ולא מברכים על האוכל! "וכן מותר להשכיר להם אולם שמחות לצורך עריכת חגיגת נישואין וכדומה".
וכדי שנבין לאן שיח החירשים החרדי-חילוני עלול היה להוביל, מופיעה גם הפסיקה המתפלפלת הבאה: "בעל מסעדה שבא אליו חילוני ומבקש לקנות דברי מאכל, והוא יודע שהקונה אינו מתפלל שחרית ונמצא שיאכל קודם התפילה, אף על פי כן מותר למכור לו ולהגיש בפניו דברי מאכל".
הרב יצחק יוסף מציע: "לכתחילה הבן יתחמק מלטעום מהיין בתואנות שונות, אבל אם יש חשש שאם ימנע עצמו מהיין הדבר יגרום למחלוקת ולהרחקתו של אביו מהתורה ומשמירת המצוות, יכול לסמוך על הפוסקים המקלין וסוברים שמותר לטעום מיין שעבר ומוזגו מחלל שבת בפרהסיה, כזה הנוהג לקדש ולהתפלל מדי פעם".
בשביל לא להרחיק יהודים מוכן הרב יצחק יוסף ללכת רחוק. "מי שנקלע בשבת לשולחן שיושבים בו אנשים המעשנים סיגריות בשבת, אף על פי שהוא רגיל לעשן בימות החול מותר לו מעיקר ההלכה לישב עמם בשולחן אחד, ואין לחוש שמא ייקח סיגריה לעשן בשבת. ולכן, כשעורכים סמינרים לאנשים חילונים על מנת לקרבם אל חיק היהדות הצרופה מותר להסב עמם בשולחן אחד, אף שהם מעשנים בשבת".
בעידן הגטאות והשכונות הנפרדות עבור רבים מהחרדים נקודת המפגש היחידה עם החילוניות בשבת היא דרך כוחות הביטחון וההצלה. "פיקוח נפש דוחה שבת", נכתב בקובץ, "אולם לא כל פעולה של כוחות הביטחון וההצלה היא בגדר כזה. לעתים נוצרים גם חיכוכים בין מזמיני העזרה לבין אנשי ההצלה עצמם, בשל אי ידיעת ההלכה וההנהגה הראויה בין הצדדים".
הפרק כולל הנחיות לשוטרים להתייעץ עם רבנים ולהבין כי רק פיקוח נפש והצורך בהצלת חיים דוחה שבת ומאפשר לחלל אותה, וכי "שוטר שקיבל פקודה הכרוכה בחילול שבת שאינה לצורך פיקוח נפש - עליו לסרב".
עוד מונחים שוטרי משטרת ישראל "לא לחלל את השבת כדי לקחת מהגנב טביעות אצבעות", וכן "לא יקחוהו לבית המעצר בשבת ברכב, אלא ילווהו השוטרים ברגל".
גם לשומרי המצוות מובהר כי לא בכל מצב שהם רואים גנב מותר להם לטלפן למשטרה. "גנב הפורץ לדירה מכיוון שיש חשש שיתקוף את הנמצאים בה ויבואו לידי ספק סכנה, מותר להזעיק את המשטרה בטלפון". אבל, "אם ברור לו בלי ספק שאין כל חשש שהגנב יתקוף ויסכן חיי אדם וכגון שרואה שהגנב מריק את כל הארונות מבלי להתחשב בנוכחותו של בעל הדירה ואינו מאיים על בעל הבית וכדומה אסור לטלפן למשטרה גם אם יפסיד את כל ממונו... ועל כל אחד לעמוד בניסיון זה ושכרו כפול ומכופל מן השמים".
ועוד בשורות משמחת לגנבים שיגיעו להתארח בשכונות החרדיות. "לאחר שגנב נס על נפשו, אין להזעיק את המשטרה בשבת כדי שירדפו אחריו לתופסו ולהחזיר הממון, שהרי אין בכך כל חשש של פיקוח נפש".
כמו כן, "הרואה גנב הפורץ לבנק או לחנות בשבת, מאחר שאין בזה שום חשש לפיקוח נפש אסור להזעיק את המשטרה, אך יכול להקים קול צעקה להבריח את הגנב, אף שעל ידי הקמת קול צעקה יש חשש שאחד מהשכנים שאינם שומרי תורה ומצוות יזעיקו את המשטרה ויגרמו לחילול שבת". בחשש לאירוע טרור או לחפץ חשוד - מצווה להודיע מיד למשטרה.
ומה באשר לקצת תרבות חילונית? "אין לקבוע מזוזה בפתח תיאטרון או בפתח קולנוע וכדומה", קובע הרב יוסף. וכן, "מליצות ומשלים של דברי חולין והבל או ספר שיש בו חשק (רומן) אסור לקרוא בהם בשבת. ואף בחול אסור לקוראם... ובדברי חשק ועיתונות חילונית מבואר בשולחן ערוך שיש בהם גם איסור משום שמגרה יצר הרע בעצמו".
וכן, "נכון להחמיר שגם הנשים לא תקראנה בשבת בספרי בישול, אף אם הן נהנות מקריאה זו וכן אם מתפרסמות כתבות בעיתונות החרדית בעניינים אלה, נכון להחמיר שהנשים לא תקראנה בשבת כתבות כאלה". לפחות גם לגבי מעמדם ההלכתי של העיתונים החילוניים בשבת, מצא הרב סיבה עוקצנית להקל: "יש אומרים שכיוון שראויים לניקוי החלונות, אין בהם שום מוקצה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם