בנימין לנדאו; לא עובר את הגבול
נדב גדליה משוכנע כי למרות שהדיסק החדש של בנימין לנדאו דומה באופן מוזר למדי לשירה של סיני תור, אתם בהחלט יכולים ליהנות ממנו
הדיסק ''מעבר לגבולות'' של בנימין לנדאו צילום עטיפה
אצל סיני תור זה עבד יפה דווקא. אני לא סגור על הפטרוזליה, אך הלבוש השאנטי והדוסיות הצועקת כמעט מילולית 'אני לא מתבייש בזה שאני דוס', הפכו את תור לאחד המובילים בסצנת המוזיקה היהודית המקורית, בתת הז'אנר הנוגע בנימי הלב.
קחו כמה דקות ותצחקו. אך לטעמי יש אצל תור את המשהו הכי אמיתי שכולי עלמא מחפשים במוזיקה; נשמה, קוראים לו והוא שייך לכולם, לא רק לערסוואטים שמדברים ב'אחי'. רוצים משהו שיחבר אתכם לדבר האמיתי? לכו על תור.
לא התחברתם? תסלחו לי, אך כנראה שאבדתם היכן שהוא את בלוטות הרגש במחסני הציניקניות. המלצת השף: פחות ציניות, ונסו שנית את תור, או את החבר החדש שלו בני לנדאו שמתעקש שתקראו לו בנימין. עניין של אופי.
האלבום מושפע מאוד משיר השירים
באלבום הבכורה החדש של לנדאו תמצאו את סיני תור השני בעצם. כל כך דומה ולא כמעט; באחת הרצועות רצתי לבדוק ברשימת הקרדיטים אם סיני תור לא הצטרף עם לנדאו לדואט. לא שאני טוען שתור המציא את הגלגל, אך הוא בהחלט מן המגלגלים אותו, אז בואו ניקח אותו בתור דוגמא.
לנדאו שר דומה לתור, עם הקול האמיתי הזה שלא מפחד שכמה חבר'ס ישאלו למה הוא צרוד,
עם הקול הזה שצועק בלי לרצות 'אני נשמתי אמיתי', ועם טקסטים שמובססים על אמונה אמיתית שלא נותנת מקום לספיקות באשר למיקומו הרוחני של המזמר. הגיטרות והג'מבה שולטים כאן ביד רמה והפשטות אופפת כל מילי-שניה.
הפייבוריטים
שלי; 'מתוך ההפיכה' המדהים שפותח את האלבום 'יונתי' הקצבי יותר ו'רסיסי לילה'.
האלבום מושפע מאוד משיר השירים; אפילו שלא תמיד לנדאו נצמד למקור הוא עדין מזכיר אותו.
כשיהודה דים הוציא את 'שובי השולמית' המיתולוגי, פתחו על זה דיון בתקשורת.
מסתבר ש'זה לא פשוט' איך שאומרים לבצע שירים מ'שיר השירים'. לא זכור לי מה השיב דים למראיין, את זה נשאיר לכם לשולחן שבת, במוצאי שבת תמיד אפשר לסמס לשו"ת ליתר בטחון. אופס, אבל גם בזה היה דיון אם זה טוב אם לאו... טוב, תתמודדו. במשפט וחצי: אהבתם את סיני תור? רוצו לחפש איפה אפשר לקנות את לנדאו.
האזינו ל"סבבת שלום" מוזיקה יהודית מקורית, ברדיו וברשת. באדיבות עולם קטן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם