חגגתי בסילבסטר למרות שאני דתי
אילון גולדשטיין מסביר מדוע רחמנא ליצלן, למרות אזהרה מצד אבינועם הרש הוא העז לבלות עם חברים בלילה הראשון של השנה האזרחית
זיקוקים לרגל הסילבסטר בקוויבק צילום: רויטרס
האם זה היה אקט המוני של חילול ה'? מסופקני. בעיני כל הרוקדים סביבי, ראש השנה האזרחית שפותח עשור אזרחי חדש הוא לא יותר מיום שמציין... ובכן, תחילת שנה אזרחית שפותחת עשור אזרחי חדש. זה נחמד, זה מאחד, וזה ממלא בתחושה של מאורע היסטורי. זה נותן תקוות לעשר שנים טובות יותר. ובשל כך המעבר בין השנים הוא מרגש ומשמח. אין כאן מרידה במלכות שמיים, התייוונות, ושאר תגים שמדביקים על כל מאורע שלא הוזכר בשולחן ערוך. יש שמחה פשוטה: היא איננה מצווה מן השמים, אבל אינה מנויה בין החטאים.
מדובר בדבקות גדולה מדי באינקוויזיציה
והשאלה שיש לשאול, בפשטות ובתמימות שאינה מזויפת, היא מה זה מפריע לכם. לכם, משום שאבינועם אינו משמיע את קולו היחידי לבד, אלא את קולם של חלק בלתי מבוטל מהציבור הדתי, שודאי הנהנו בהסכמה כאשר קראו את דבריו.
אין לי בעיה שאתם יושבים בדירה ומתבאסים, ואני בהחלט מעדיף את זה מאשר שתבואו ותבאסו לכולם. אבל מה יש לכם, שמניע את גלגלי הביקורת כדי להצהיר ולסמן את התופעה כ"חילול ה'"? זה פחד? זו קנאה? זו אמונה יוקדת בהשקפה שכל מה שאינו מצווה הוא בגדר חטא? אני, כשלעצמי, נמנע מהשערות. אומר רק דבר אחד: לא מדובר בדבקות גדולה מדי בקב"ה. מדובר בדבקות גדולה מדי
באינקוויזיציה.
לפני עשר שנים בדיוק, עמדנו בישוב והסתכלנו, חבורת נערים בשנתם האחרונה בישיבה התיכונית, על זיקוקין די-נור מעל שמי נצרת עילית שסימנו את המילניום החדש. אני זוכר שהפטרתי כמה מילים של בוז על החוגגים הרבים. לא הבנתי את התופעה הזו, של ישראלים שחוגגים, דווקא בארץ הקודש, אירוע חילוני לגמרי. לפתע נחה על כתפי ידו של הרב חיים בורגנסקי, רב הישוב. "אילון, למה לך להתעצבן. זה משהו מרגש מאוד כשכל העולם חוגג ביחד. אנשים רוצים לחגוג. תן להם."
אבינועם, עשר שנים אחרי, ואני מביא את מילותיו של הרב חיים לאוזניך: אנחנו רוצים לחגוג. תן לנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם