אין גבול לציניות של ירון זליכה
חשיפת שכרו האסטרונומי באקדמיה של ירון זליכה, מי שנשא את דגל המאבק בשחיתות, מוכיחה בפעם המיליון: אין מלחמות עקרוניות, רק אישיות
מר ירון זליכה הדביק לא ניצל מידיו הארוכות והרעשניות של שותפו הנאמן מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס.
ב-2007 לינדנשטראוס אמר "החשב הכללי ירון זליכה תרם תרומה גדולה לנושא של מלחמה בשחיתות". בספטמבר כאשר ביקש שר האוצר דאז רוני בראון להביא לסיום כהונתו של זליכה, התגייס לינדנשטראוס להגן בטענה שהוא נביא הצדק והלוחם הזקוף בשחיתות.
השותפות הזאת נוצלה באופן פסול על ידי מר ירון זליכה. לינדנשטראוס מבחינתו של זליכה היה עוד מכשיר ירייה כדי לפגוע ולעשות רעש ומהומה על גודל חשיבותו ועל האחריות המאד משמעותית שהוא נושא על גבו.
הציניות שבה ניצל זליכה את המבקר יכול להפוך לשיעור מאלף בכל מסגרת לימודית על שוטרים וגנבים.
ועכשיו, מר ירון זליכה הקדוש והמסורגל שעסק רוב הזמן בציד מכשפות והשחיר בגבורה מופרזת כל מי שהיה קרוב או רחוק, הפך לתולעת ביבים. עכשיו לאיש החצוף הזה שירה במכונת ירייה על כל מי ומה שלא נראה לו או לגודל האגו שלו, ממש עכשיו הולכת להתקמט לו החליפה המעומלנת והייצוגית שהיה ארוז בה כל כך הרבה זמן.
זה הזמן להסביר לו את כללי המשחק, אבל הפעם לעשות את זה ביסודיות רבה. זה הזמן לקחת את ספר החוקים שהוא כל כך צידד בו ולקרב לו לפנים - עד שיבין איזו עבודה איומה ונוראה הוא עשה.
ירון זליכה, על פי הפרסומים, הרוויח 1.25 מיליון שקל בשנה במכללה בקריית אונו בזמן שהיה עובד ציבור נאמן, שאמור היה לטפל כחשב כללי רק בענייני המדינה ולא היו חסרים כאלה.
עוד פורסם בעיתונים שבשנת הלימודים תשס"ה הגיש זליכה בקשה להיתר מחודש ודיווח שינחה סמינריון אחד בלבד. על פי דיווחים של המועצה להשכלה גבוהה, היקף עבודתו במוסד גדלה במידה מאד ניכרת באותה שנה.
על פי הפרסומים ב"כלכליסט" הדוח עוסק בנסיעות לא חוקיות לחו"ל כחתם עם הוצאות עודפות באופן מיוחד.
בעיני מדובר בגיליון התנהגות
איך שלא נסתכל על זה, פרשת בנק לאומי ירדה בשקט מפתיע מסדר היום כי לא מצאו שום דבר משפטי לא מתוקן, והעניין הציבורי נתון לאינטרפטציה עם ייחוס פוליטי.
אך זליכה עמל סביב השעון לתקוף ולהשחיר, זאת הפכה מלחמה אישית ומטרחנת. הנפוליאון הזה רצה לנצח בכל מחיר, והוא הפסיד אז ועכשיו בכל מחיר, כי הוא יצא המניפולטור הכי קטן והכי מבייש.
כמו שזה נשמע ונראה בזמנו, כל מלחמותיו של ירון זליכה היו מלחמות אישיות שהסיבה להן הוא אגו מנופח ורצון מטורף לנצח. הכל התנהל בטמפרטורה מאד גבוה ומאד אמוציונלית, שום דבר כמו שנראה לא התנהל באופן ענייני.
היתה לי תחושה שכמעט כל הטילים ששוגרו כוונו אל מרכז המטרה בשביל להרוג, בשביל לקפד, בשביל לפגוע באופן אישי, בשביל לקבל ציון גבוה. לא בשביל לתקון או להתריע או לבדוק.
לרגע לא האמנתי לרצון האמיתי שלו לנקות ולצחצח ולחדש ולתקן - בעיקר כשהצטרף אליו דן מרגלית ושניהם ביחד ספקו ידיים ושיפדו את אהוד אולמרט, שלא זה ולא זה אהבו אותו אם לומר בלשון זהירה. הוא לא הפסיק לדקלם שהוא נלחם בשם העיקרון והערך והניקיון שהפך מבחינתו לטנק נוסע.
כבר אמרתי בכל מיני הזדמנויות, שעל פי מה שאני מוצא אחרי 60 שנות חיים - אין מלחמות עקרוניות, יש מלחמות אישיות. ובעניין הזה אף אחד לא הצליח לשנות את דעתי ואם מישהו חושב אחרת אני מוכן להאזין לו בכל רגע ובכל מקום.
הפרשה הזאת נעלמה לנו מהידיים תוך חצי יום, כי הוא כבר לא רלוונטי, הלוחם בדרכים. הוא כרגע תקוע על איזו במה במכללה רחוקה ומספר סיפורים אקדמיים על יושר ושחיתות.
של נעליך מר ירון זליכה, כשאתה מדבר על יושר. תישאר יחף לאיזה שבוע-שבועיים, אולי תבין איזו בושה וחרפה אתה.
שבת שלום,
אייל גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם