בחזרה למשבצת הראשונה

אנשי המחאה חזרו למקורות: מחאה ללא תכלית כלכלית ריאלית. הם עודדו את עצמם במחיאות כפיים וסיסמאות משומשות

יהודה שרוני | 28/9/2011 5:01

תגיות: מחאת הדיור,ועדת טרכטנברג

ראשי המחאה החברתית דחו אתמול על הסף, כצפוי, את ההמלצות של ועדת טרכטנברג. הם הקציבו לראש הממשלה בנימין נתניהו חודש ימים (עד אחרי החגים) להצגת מקצה שיפורים כלכלי חברתי.
אנשי המחאה חזרו אתמול למקורות: מחאה ללא תכלית כלכלית ריאלית. הם עודדו את עצמם במחיאות כפיים, סיסמאות משומשות ותגובות באמצעות תנועות ידיים ושפת הסימנים.

ההסבר העיקרי לפערים בין דוח טרכטנברג לדרישות המחאה הם ההבדלים בכללי המשחק הכלכליים הבסיסיים. פרופ' טרכטנברג דיבר בפרחים אך התעקש על נאמנותו למגבלות התקציב. הוא סירב להגדיל את מסגרת ההוצאות של הממשלה.

מצד שני, כלכלני המחאה - ובראשם פרופ' יוסי יונה ואביה ספיבק, דיברו על חשיבה מחוץ למסגרת. "ציפינו לטיפול שורש וקיבלנו שיננית", היטיבה להגדיר זאת דפני ליף, מראשי המוחים. כלכלני המחאה ממליצים להלחם במצוקה בפתרונות תקציביים לא קונבנציונליים. הם אמנם הסכימו שלא להגדיל את הגרעון אבל המליצו בחום להגדיל את הוצאות הממשלה ואת חלקה בתוצר.

ספיבק, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, לא מיצמץ כשהציע להגדיל בתוך שנה את ההוצאה הממשלתית ב-20 מיליארד שקל. הוא גם לא היסס להצביע על המקור למימון הוצאות אלה: הטלת מיסי הכנסה וביטוח לאומי חדשים בהיקף 20 מיליארד שקל. פרופ' ספיבק ופרופ' יונה חייבים להביא בחשבון את ההשלכות השליליות להגדלת אסטרונומית בשיעורי המס בעיתוי הנוכחי. אבל זה לא הרתיע אותם להתעקש על פתרון זה.

יש מועד תפוגה

כששאלתי במסיבת העיתונאים מדוע שלא להמליץ על קיצוץ בתקציבים מיותרים במקום ללכת לפתרון הקל של העלאת מיסים, ענה פרופ' ספיבק מבלי להתבלבל: מה שמוצא חן בעיני במחאה הזאת היא שאינה אנטי סקטור מסויים.

במילים אחרות, אנשי המחאה אינם מוכנים בשלב זה להתעמת עם סקטורים מסויימים (כמו החרדים, הוועדים, או המשפחות ברוכות הילדים) ומעדיפים להצטופף בחיקו החם של הקונצנזוס. בכך הם חוזרים למשבצת הראשונה של תחילת המחאה מה-14 ליולי .

הטקטיקה של ללכת עם ולהרגיש בלי יכולה לעבוד עד שלב מסויים.

דפני ליף, סתיו שפיר וחבריהם לא יוכלו להתחמק בסופו של דבר מהשאלה מה מקורות התקציביים החלופיים למימון המחאה.

מכיוון שנתניהו אינו מתכנן לפתוח את התקציב או לשפץ את דוח טרכטנברג, הדרך העתידית של המחאה היא תירגומה לעוצמה פוליטית. ואולם ליף סירבה גם אתמול להתחייב על כניסה למסגרת פוליטית. ההפגנות אפקטיביות עד לשלב מסויים, אבל גם להם יש מועד תפוגה.

גם ראש הממשלה חייב להיות ער לאפשרות זאת ולהבין שאינו יכול לבנות על דוח טרכטנברג כאמצעי שיחלצו מהמצוקה שאליה נקלע.