מפלס הכינרת: סוד שמור
עובדי משק המים יודעים בכמה עלה מפלס הכינרת לאחר הגשמים האחרונים, אבל מסרבים לגלות. הנתון הכי מסקרן, מפלס מצב הרוח הלאומי, הוא הקלף החזק שמחזיק ועד עובדי רשות המים השובת כבר חודשיים. התשובה (הלא רשמית) בפנים
אבל המדיד - אטרקציה תיירותית בדמות פסל בצורת האגם, שמעדכן את המבקרים בגובה מפלס הכינרת, לא סיפק הפעם את הסחורה. הנתון, שזכה לימים לכינוי "מפלס מצב הרוח הלאומי", הפך לשאלת מיליון הדולר של החורף הזה. התשובה לשאלה, אומרים גורמים הקשורים למשק המים בבדיחות, הפכה לסוד השמור ביותר במדינה מאז שפרצה שביתת עובדי רשות המים, לפני כחודשיים.
"העניין בנתון הזה גבר בשנים האחרונות. ככל שהמשבר במשק המים העמיק, כך גברה מודעות הציבור למחסור במים, וגובה מפלס הכינרת הפך להיות אחד מהסמלים הלאומיים שלנו", מסביר ד"ר ליהוא זיסברג, פסיכולוג חברתי מהחוג לפסיכולוגיה במכללה האקדמית תל חי. "חוכמת מדעי החברה מלמדת אותנו שתחושת היחד הלאומית נבנית על בסיס תחושת הגורל המשותף. עם התפתחות המודעות למשבר הגובר במשק המים, גובה מפלס הכינרת הפך לקונצנזוס בדומה לכותל המערבי, מלחמות ישראל, קליטת עלייה והשירות צבאי. תמונה של מעגן יבש לחלוטין ובתוכו סירות שעוגנות על קרקעית יבשה ממים, היא מסוג התמונות שהופכות לסמל לאומי המסמל גורל משותף".
בוועד עובדי רשות המים ערים, כנראה, לקלף החזק שבידם. עדויות לכך
גופן הוא לא היחיד בין אנשי משק המים שיודעים ומסרבים לתת מענה. ברשימה המכובדת הזו נמצאים גם עובדי מינהלת הכינרת, מקורות, רשות הטבע והגנים והמעבדה לחקר הכינרת. לרובם ישנם הנתונים הכה מבוקשים, אבל כולם קיבלו את ההנחיה המתואמת עם ועד עובדי רשות המים - לשמור על זכות השתיקה.
מונדי רוזנטל, פנסיונר של מקורות שעבד בחברת המים הלאומית במשך 45 שנה ונמנה עם מקימי המוביל הארצי בשנת 1964, מסביר שבכינרת יש שלושה מדידים. האחד שייך לרשות המים ושוכן בחצר מלון רימונים גלי כינרת. "אתם יכולים לבקש להיכנס ולהציץ במדיד", אומר רוזנטל בחיוך. "זה מדיד פשוט, שעליו מסומנות ספרות פשוטות. לא צריך להיות מומחה גדול כדי לקרוא את המספר שאליו מגיע מפלס המים".
בכינרת ישנם שני מדידים נוספים, השייכים לחברת מקורות ומציגים אף הם את גובה המפלס העדכני על מסכי המחשב באתר ספיר שבו יושבת המשאבה הראשית של הכינרת. אבל לא רק שם מופיע הנתון המסווג. "כשהקמנו את מרכז המבקרים של מקורות באתר ספיר, הייתי מחליף באופן ידני את המספרים שמציינים את גובה המפלס באותו יום", נזכר רוזנטל. "מאוחר יותר הכניסו לשם מחשב קטן במקום הלוח הפרימיטיבי. עד דצמבר 2009 הופיע על צג המחשב גובה המפלס העדכני לאותו רגע".
לדברי רוזנטל, בעבר לא הייתה לנציבות המים סמכות בלעדית לדיווח על גובה מפלס הכינרת. "עד לפני כמה שנים זה לא שינה לאף אחד מי ידווח על גובה המפלס", הוא אומר. "אם העיתונאים לא היו תופסים את נציבות המים, הם היו מצלצלים אליי. אם לא תפסו אותי, היו מתקשרים לשירות ההידרולוגי. מאז שהם הפכו לרשות המים, למקורות כבר אסור לדווח. אף שיש לה מדידים משלה כדי לקבוע בעזרתם איך להפעיל את המשאבות בכל יום נתון. רשות המים הפכה להיות הגורם הרשמי היחיד שמוסמך לתת את המידע".
איך קרה שמה שהורגלנו לקבל בוקר וערב בעיתונים ובמהדורות החדשות הפך פתאום לסוד כמוס כל כך? אמיר שישה, יו"ר ועד עובדי רשות המים, טוען כי הרקע לשביתה הגדולה הוא ינואר 2007. אז החליטה המדינה להמיר את "נציבות המים" בגוף עם סמכויות רחבות בהרבה, שנקרא "רשות המים".
"עד 2007 היינו אחראים רק על נושא המים, אבל מאז הפכנו אחראים גם על נושא הביוב", הוא מסביר. "הוספו לנו מטלות ואחריות. הפכנו להיות רגולטור בקביעת תעריפים, קיבלנו סמכויות שבעבר היו במשרדי התשתיות, הפנים והאוצר. המשמעות של כל אלה היא תוספת עבודה ואחריות. מדובר כאן בשינוי ארגוני מאסיבי ואנחנו רוצים להיות שותפים בבנייה של המבנה הארגוני החדש. בנוסף, אנחנו רוצים שיתאימו את תנאי העבודה שלנו לתוספת האחריות והמטלות שהוטלו עלינו כתוצאה מהקמת רשות המים. ראינו שזה לא קרה, אז בפברואר 2009 הכרזנו על סכסוך עבודה".
לטענת שישה, הסיבה לעשרת חודשי ההמתנה עד השביתה הגדולה נבעה מהאחריות הלאומית להתגייס לחילוץ משק המים מהבוץ. "רצינו לתת עוד צ'אנס כדי שישתפו אותנו בגיבוש המבנה הארגוני, עד שהתברר לנו שהתחילו ליישם את השינוי", הוא אומר בזעם. "מינו שמונה סמנכ"לים, כמה מנהלי אגפים בלי אנשים שיהיו כפופים אליהם, ושכחו את העובדים. אז הבנו שהם עובדים הפוך. במקום לבנות את הארגון מהיסוד, מהשטח, מהעובדים הוותיקים, הם התחילו לבנות אותו מהגג. העובדים רוצים ומוכנים לשינוי, אבל שיעשו את זה בשיתוף איתנו ולא ינחיתו עלינו".
לדברי שישה, הקש ששבר את גב הגמל היה הקמתן של שתי יחידות חדשות בחודש ספטמבר. אחת יובאה ממשרד הפנים והשנייה ממשרד התשתיות. לטענתו, גם את הצעד הזה עשו בלי ליידע את העובדים. "אנחנו לא מתביישים להגיד, כן, מגיעה לנו תוספת שכר ואנחנו גם רוצים פיצוי על שלוש השנים שחלפו מאז השינוי הארגוני".
מאז 2 בדצמבר 2009 שובתים עובדי רשות המים, והמשא ומתן עם האוצר, כך הם טוענים, עדיין רחוק מלהניב פירות. בינתיים הנזקים שמצטברים במשק המים מחריפים. מנכ"ל רשות המים, פרופ' אורי שני, כתב לגורמים הממשלתיים על שורת הנזקים שנגרמים עקב המשבר. במכתב ציין כי מצב מקורות המים השונים הוא קריטי וכי עקב העיכוב שנגרם כתוצאה מהשביתה ביישום תוכנית החירום של הממשלה קיים חשש להידרדרות ממשית במצב.
כמו כן, אומר שני, כי השביתה מעכבת פרויקטים חיוניים שהיו אמורים להוסיף מים למאזן כבר בשנת 2010. גם ביצוע הרפורמה בתעריפי המים ויישום היטל הבצורת מתעכב, וההסברה שתוכננה להינתן לציבור אינה מתבצעת. כללי קיצוב הכמות הכוללת של המים לחקלאות בשנת 2010 עוד לא נקבעו, לא מתבצעת גביית תשלומים ממפיקי מים, תהליך המכרזים ברשות המים נמצא בהקפאה ואין חתימה על התקשרויות עם זכיינים על פרויקטים.
למרות שורת הנזקים העצומים שפירט שני, הפכה דווקא אי מדידת מפלס הכינרת לסמל השביתה הממושכת-במיוחד לאחר הימים הגשומים של השבוע שעבר. שישה מודה כי מדידות אמנם מתקיימות בכינרת, אבל הסוד נשמר בזכות הסולידריות שהקולגות הפגינו כלפיהם. "ועד העובדים של מקורות משתף איתנו פעולה בנושא הזה והורה לא לפרסם את המפלס", מתגאה שישה בהישג. "בימים הראשונים הם דיווחו, אבל הגענו איתם להבנות מהר מאוד".
פרופ' משה גופן, בן קיבוץ אפיקים, שחוקר במשך ארבעה עשורים את תבנית נוף מולדתו, אומר כי השבתת מדידת מפלס הכינרת היא הראשונה בתולדות האגם. "המדידות בכינרת התחילו בצורה מסודרת על ידי הבריטים ב-1926", הוא מספר. "זה היה שבע שנים לפני שהשלימו את סכר דגניה והן תומרצו על ידי פנחס רוטנברג, הזקן מנהריים, שהקים שם את תחנת הכוח לייצור חשמל. ב-1948 נכבש מפעל החשמל בנהריים על ידי הירדנים. אף שעקב הכיבוש נפסקה השאיבה, עד להקמת המוביל הארצי ב-1964 נמשכו מדידות מפלס הכינרת ללא הפסקה. הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה הופסקו המדידות הייתה בדצמבר 2009".
בצל ההשבתה הממושכת מתעוררת הסקרנות, ולוטו ההימורים על גובה המפלס תפס השבוע תאוצה באזור הצפון. הלל גלזמן, המשמש כבר עשרות שנים כממונה על ניטור הנחלים ברשות הטבע והגנים, סינן בעוד הוא נלחם ברעש הנחלים הגועשים כי להערכתו, על בסיס הזרימות בנחלים וכמות הגשם שירדה החל מהשבוע שעבר, עלה מפלס הכינרת בחצי מטר. מקורב לאתר שבו נערכות מדידות הצליח לחלץ ממשת"פ את הנתון הסודי: לדבריו, נכון ליום שלישי, עמד המפלס על מינוס 213.48 מ' - עלייה מאכזבת של פחות ממטר מאז שהשביתו עובדי רשות המים את המדידות.
ובעוד עובדי רשות המים מכחישים כי אלו אכן התוצאות, בעיריית טבריה מצפים לסיום השביתה. אז ישלימו את הפרויקט המשותף עם רשות המים שבו ישודרג "מדיד מצב הרוח הלאומי". במיזם התיירותי יוצבו שלטי הסבר על מפלס הכינרת, מהותו ומטרת מדידתו. וגם אם סיום השביתה לא נראה עדיין באופק - גם לאלה, כמו לציבור כולו, ישנה תקווה אחת לגבי המפלס: גלוי או נסתר, שרק ימשיך לעלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם