על מי בדיוק מגן "החוק להגנת הספרות"?
החוק שצפוי להגביל הוזלות על ספרים ירע עם הצרכן, עם ההוצאות ועם סופרים חדשים. מי ירוויח? רק הסופרים המבוססים שמוכרים ממילא
לא מפליא, שהסופרים שהצטרפו לקלחת הם קומץ הסופרים שממילא מוכר רבבות עותקים מספריו ומרוויח הון עתק מהתמלוגים עליהם: החוק ייאלץ את חנויות הספרים למכור את ספריהם במחיר מלא (או כמעט מלא) ובכך יגדיל משמעותית את התמלוגים שהם קוצרים. קל מאד לתמוך בחוק, כששמך המתנוסס על הכריכה מבטיח שיימכרו מאה אלף עותקים עוד לפני שהספר ירד לדפוס, וקל לדרוש מהחנויות להימנע מהנחות ומבצעים, כשבידך חוזי תרגום שמנים לשפות זרות ולמכירת הזכויות לתסריט.
אבל מה עם הסופרים הצעירים והכשרונות שעדיין לא התגלו? מה עם ספרות השוליים ובעלי הקולות הייחודיים? מה עם הקונים חובבי הקריאה, ומה עם שוק הספרות בכללותו?
הצעת "החוק להגנת הספרות" טומנת בחובה משמעויות בעייתיות מרחיקות לכת. סכנה חמורה אחת, היא פגיעה מהותית בענף מכירות הספרים. אם כיום יכול הציבור לרכוש את ספריו ב-25 שקלים (במסגרת מבצע "4 ב-100" של צומת ספרים) או בהנחות מפליגות אחרות, לאחר קבלת החוק הוא ייאלץ לרכוש את ספריו במחיר מלא, או למצער גבוה באופן משמעותי ממחירם היום. המשמעות אחת היא: צניחה מיידית בכמות הספרים הנמכרים בארץ, שעלולה להוביל לקריסת חלק מהחנויות או מהרשתות ולפגיעה מהותית בכוח הקנייה של צרכני הספרות.
תמוה בעיניי, שהסופרים שעומדים בראש הקמפיין לקידום החוק, אינם מתרגשים נוכח המראות המרהיבים שכבר הפכו לשגרה בחודשים האחרונים: עשרות בני נוער, ילדים, ואנשים קשי-יום, שמגיעים לחנויות הספרים ויוצאים כשערימות ספרים בידיהם במסגרת מבצעי הנחות שנוקטות הרשתות. אותם חובבי קריאה לא יוכלו להרשות לעצמם לקנות את אותה כמות ספרים, וספק רב אם יכנסו באותה חדווה לחנויות, ביודעם שספר אחד לאחר קבלת החוק יעלה כמו ארבעה ספרים היום.
סכנה נוספת שמעוררת הצעת החוק, היא החרפת קשיי הסופרים החדשים לצאת לאור. כבר כיום, מרבית הוצאות הספרים מבכרות "ללכת על בטוח" ולהוציא לאור סופרים בעלי רקורד של רבי-מכר שיכסו את עלות הפקת הספרים ויניבו להוצאה רווח. ה"הימור", כביכול, שנוטלים המו"לים בהוצאה לאור של סופרים חדשים או לחלופין, של סופרים בעלי סגנון ייחודי שאינו פופולרי בקרב הקהל הרחב, יתגלה כהימור מסוכן שבעתיים עם קבלת החוק וההוצאות עלולות לפחד להתמודד עמו ולהתבצר בעמדותיהן.
גם המנגנון שמציג, כביכול, החוק במטרה להתמודד עם הבעיה, אין די בו כדי לתת מענה לבעיה המהותית. ייתכן שממגדל השן קשה לתומכי החוק להבחין בכך, אבל המבצעים וההנחות של הרשתות הם אולי הדרך היחידה
סכנה אחרת, היא כרסום הדרגתי ברווח שמפיקים הסופרים וההוצאות. הגם שהחוק אמור לכאורה לשפר את התמלוגים וההכנסה של הסופרים ושל ההוצאות, בפועל צמצום העוגה בכללותה, עלול להוביל לכרסום ברווחים (המועטים ממילא) שמפיקים הסופרים וההוצאות מהספרים, ובטווח הארוך אף לקריסת חלק מההוצאות לאור. קל לראות, שמבחינה כלכלית, עדיף לסופר להרוויח מעט מכל ספר ולמכור הרבה, מאשר להרוויח מעט-יותר ולמכור הרבה-פחות.
ובכלל, אם נרחיב מעט את גבולות הגזרה של ההתבוננות, הצעת החוק מהווה התערבות מסוכנת של המחוקק בשוק באופן המרע עם הצרכנים. שוו לעצמכם, שהמחוקק היה מטיל מגבלות וקשיים על רשתות מזון שרוצות להענקי הנחה במוצרי מזון בסיסיים, או מגביל את יכולתם של הבנקים שרוצים לבטל עמלות. התחרות בענף הספרים מבורכת ומיטיבה עם הצרכנים, שנחשפים למגוון ושפע גדול של כותרים ובמחירים השווים לכל נפש.
החוק מרע אפוא עם הצרכן וחובב הספרות, מרע עם ההוצאות לאור, מרע עם הסופרים הצעירים, ומיטיב אך עם קומץ הסופרים המבוססים שבזכותו ירוויחו עוד יותר. האם יש בכך כדי להצדיק את שמו, "החוק להגנת הספרות"? סבורני שלא.
אוהד רוזן הוא סמנכ"ל חברת חדשות, ומחבר הרומן רב-המכר "אקרא לך גבר" בהוצאת כותרים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם