כיבוש קטמון: החרדים והדתיים-לאומיים בקרב מאסף על החינוך בשכונה
פתיחת מוסדות חינוך מתחרים, מערך פרסומות אינטנסיבי, השתלטות על מבני ציבור, החתמת עצומות וקמפיינים ציבוריים: תושבי הקטמונים נלחמים על העתיד של ילדיהם - האם ילמדו במוסדות ממלכתיים-דתייים או חרדיים? הזווית הפחות מתוקשרת במלחמה בהתחרדות ירושלים
ההרשמה ללימודים בגני הילדים בשנת הלימודים נמצאת כעת בעיצומה, וכך גם המאבק שמנהלים מוסדות החינוך זה בזה. אלא שלא מדובר כאן במאבק רגיל: בשכונה המנומנמת מנהלים פעילים דתיים מאבק בפעילים חרדים, רובם מחסידות חב"ד, לגבי אופי הלימודים של ילדי השכונה: האם הם ילמדו במסגרת ממלכתית-דתית או במסגרת חרדית לכל דבר?
בפועל, ניצחון החרדים במאבק עשוי להביא להתחרדותה של השכונה דרך אופן החינוך של ילדיה. בשעה שהעסקנים החרדים והפעילים החילונים מנהלים את מאבקי ההתחרדות בזירות מאבק מתוקשרות, דוגמת קריית היובל, חניון קרתא ומפעל אינטל, זמן ירושלים סוקר את המלחמה היום-יומית העיקשת שניטשת בלבה של ירושלים. למרבה הצער, כשהמאבק יגיע סוף-סוף לכותרות העיתונות, יכול להיות שתוצאותיו כבר יהיו מוכרעות.
שיטוט קצר בשכונה ממחיש היטב את המאבק; ברחובותיה הרבים תלויים אין-ספור מודעות ושלטים המבשרים על המסגרות החינוכיות החרדיות מחד, והממלכתיות-דתיות מאידך, שרק מחכות לילדים שלכם. חלק מהמסגרות הללו כבר קיימות ושרירות, וחלקן עשויות לקרום עור וגידים כבר בתחילת שנת הלימודים הבאה. כאמור כולם רוצים שתלמידי השכונה ילמדו אצלם.
הסיפור פשוט ומוכר כל כך משכונות רבות בעיר, שחלקן כבר עברו את נקודת האל חזור בדרכן להפוך משכונות חילוניות למעוזים חרדים: אוכלוסייה חרדית מחליטה להתיישב בשכונה בעלת אופי חילוני או דתי. בתחילה משקלה מצומצם, אך הם רבים דיים כדי לאלץ את העירייה לפתוח בעבורם מוסדות חינוך. בה בעת, אוכלוסיות חילוניות ודתיות חזקות מעדיפות להדיר רגליהם מהשכונה ולעבור למקומות אחרים.
בעקבות זאת מוסדות החינוך החילוניים
בשכונת הקטמונים, חשוב לציין, נקודת האל חזור טרם הגיעה, אך הפעילים החילונים, ובעיקר הדתיים, מתריעים כי היא מתקרבת במהירות שיא. אפילו העירייה החלה לשים לב למתרחש בשכונה והודיעה לאחרונה כי בכוונתה לפתוח בשכונה בשנת הלימודים הבאה שני גני ילדים ממלכתיים-דתיים ובית ספר ממלכתי-דתי.
אלה עשויים לבלום במידת מה את התחרדותה של השכונה והאזור כולו, אך ספק אם יש בהם כדי לעצור את המגמה כולה. "מדובר כאן במלחמה על כל ילד וילד בשכונה", אומרת חברת המועצה רחל עזריה (ירושלמים), הנחשבת לאחת ממובילות המאבק.
כדוגמה לקשיי המאבק מביאים הפעילים את העובדה כי ילדים רבים המעוניינים ללמוד בחינוך הממלכתי-דתי ולא במסגרת חרדית נאלצים לנסוע מדי בוקר למוסדות לימודים המרוחקים ממקום מגוריהם, משום שלא נמצא עבורם פתרון ראוי או מקום במוסדות החינוך הממלכתיים-דתיים הקיימים בשכונה. כך, חלק מההורים בשכונה נאלצים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר בבקעה או בקטמון הישנה.
לעומת זאת, אם יחפצו ההורים להשאיר את ילדיהם בשכונה הם יוכלו לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך החרדיים שמפעילות עמותות "אור לילד" וחב"ד, המציעות מוסדות חינוך בקרבת הבית. במקרים מסוימים אף נרשמה השתלטות של גורמים חרדיים על מבנים ציבוריים בשכונה בלי שהתקבלו כל ההיתרים הנדרשים מהרשויות.
בפועל המשמעות היא שחלק מההורים יעדיפו, לא מעט בשל שיקולי נוחות, לשלוח את תלמידיהם למוסדות חרדיים, מבלי לדעת כלל את ההשפעות המרחיקות שיש לכך. נכון לרגע זה, קיים כמעט שוויון בין מספר הגנים הממלכתיים והממלכתיים-דתיים בשכונה לעומת זה של חב"ד ו"אור לילד"- 16 גנים לכל אחד מן הצדדים.
מה שמדהים עוד יותר הוא שהתרבותם של המוסדות החרדיים בקטמונים משפיע גם על שכונות סמוכות. "נניח שבגן מסוים של חב"ד אין מספיק ילדים", אומר יוסי סעידוב, אחד הפעילים הדומיננטיים בשכונה ונציג המינהל הקהילתי, שמכיר את התופעה על בוריה, "הם פשוט פועלים בשיטה של להביא ילדים משכונות אחרות ולהציע להורים הסעות וארוחה חמה, וכך הם מגיעים למכסה הנדרשת.
זה מאוד פשוט". לדברי סעידוב, כל אחד מן הגנים החרדיים עולה לעירייה כמאה אלף שקל בשנה, משום שהיא צריכה לשלם כ-7,200 שקל בעבור כל ילד שחסר למכסה הנדרשת על פי תקנות משרד החינוך. "משרד החינוך מממן גנים הכוללים 31 ילדים ויותר. בגנים של העמותות החרדיות יש כ-20 ילדים פלוס-מינוס. מה שקורה זה שהעירייה צריכה להשלים את המכסה ולממן את החסר מכיסה, או יותר נכון מכיסי התושבים".
תושב ותיק בשכונה אמר כי "זה ידוע שבמנח"ח (מינהל חינוך חרדי - ע"ל) כמעט אין פיקוח והעמותות בעצם עושות מה שבא להן. גם ידיה של מנח"י כבולות מול מה שקורה שם. זה פשוט לא ייאמן".
עד כה פעל המאבק החילוני-דתי בשני מישורים: האחד מול העירייה, בניסיון לרתום אותה למאבק ולהכריח אותה לענות לצרכי האוכלוסייה הדתית והחילונית, והשני - מול הפעילים החרדים בשכונה.
בכל הנוגע לפעילות מול העירייה, התושבים דווקא לא מגיבים בביקורת טיפוסית על פועלה. אם בעבר הייתה לתושבי השכונה בטן מלאה על ראש העירייה הקודם אורי לופוליאנסקי, שלטענתם לא הכיר בצורכיהם וסירב בתוקף לפתוח בית ספר בשכונה, בתקופת ברקת הטונים נשמעים אחרת.
"חייבים לפרגן כאן לניר ברקת, שמכיר בבעיות ומסייע לנושא", אומר סעידוב. "העירייה הנוכחית דווקא נמצאת עם אצבע על הדופק", הוא מוסיף.
"חשוב שהורי השכונה יבינו", אומר השבוע גורם בעירייה, "שבלי עזרתם לא נוכל להצליח. הם צריכים להיות חכמים יותר ולא להתפתות לכל מיני הצעות זולות ולפתרונות כביכול אטרקטיביים שמציעות להם העמותות הללו. ההורים צריכים לחשוב מעבר למסגרת הצרה שלהם, לפעול לטובת השכונה ולשלוח ילדיהם למסגרות עירוניות".
יש אומרים כי גם דבורה גבעתי, הממונה על גני הילדים במנח"י, פעילה באופן לא רשמי במאבק. מעצם הירתמותה לפתיחת בתי גני ילדים ממלכתיים-דתיים היא מאפשרת את המשך קיומה של האוכלוסייה החילונית והדתית בשכונה. את ההחלטה לפתוח עוד מוסדות חינוך ממלכתיים וממלכתיים-דתיים בשכונה בשנה הבאה, זוקפים, בין היתר, לזכותה.
אסור לטעות: גם החלטתה של העירייה לפתוח בתי ספר ממלכים-דתיים לא באה בקלות. תושבי השכונה נאלצו להיאבק על כך לא מעט, אבל המחאה כאמור השתלמה, לפחות לזמן הקרוב. רק כדי לסבר את האוזן נציין כי נתוני מנח"י מראים שאוכלוסיית הגנים הממלכתיים והממלכתיים-דתיים בשכונה גדלה בצורה משמעותית.
בשכונה לומדים כיום 202 ילדי חובה בחינוך הממלכתי, ו-391 בחינוך הממלכתי-דתי. גורם בעירייה מסביר כי לולא הייתה מתקבלת ההחלטה לפתוח את בתי הספר הנוספים בשנה הבאה, היו נאלצים כ-600 ילדים לנדוד מדי יום לבתי ספר בשכונות מרוחקות, או לחילופין למצוא מסגרת אלטרנטיבית במוסדות החינוך החרדיים, על כל המשמעויות הנובעות מכך.
נתון מעניין נוסף של מנח"י מראה כי בתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים בשכונות הסמוכות לקטמונים, בעיקר אפרתה ויהודה הלוי, פשוט לא עומדים בעומס, ועל כן לא יכלו לקלוט תלמידים נוספים מהקטמונים. עובדה זו מחזקת את הטענה כי אילולא הוקמו בתי הספר החדשים, כל המתעדים ללמוד בו היו נאלצים ללמוד במוסדות חרדיים. לפי רישומי מנח"י, עד כה נרשמו לבית הספר החדש בשכונה כ-40 ילדים בכיתות א'-ג'. בסיום התהליך אמורות להיות בבית הספר החדש 12 כיתות מלאות.
יוזמה נוספת שנועדה לחזק את החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בשכונה, שמובילה חברת המועצה עזריה, נוגעת לתקצוב מסגרת של יום לימודים ארוך. כך למשל זוכים כיום הורי השכונה שיבחרו להותיר את ילדיהם במסגרות החינוך הממלכתיות ביום לימודים ארוך, שיסתיים בשעה 15:30, בתשלום סמלי של 80 שקל. מוסדות החינוך החרדיים בשכונה, אטרקטיביים ככל שיהיו, עדיין מתקשים להתמודד עם האטרקטיביות הגלומה באפשרות הזו.
המאבק המרכזי החל לפני כשנה, אז נחשפה בזמן ירושלים ובnrg מקומי כוונת העירייה להקצות שטחברחוב בן זכאי בשכונה לטובת הקמת מוסד חינוכי של תנועת חב"ד ("הקרב על הקטמונים", 30.1.09). התנועה אף תכננה להציב במקום מבנים ניידים, שישמשו כיתות לימוד לצעירים חרדים עד אשר תסתיים בניית המוסד הקבוע.
תושבי השכונה הזדעזעו כשקראו על כוונת העירייה. הם חששו, ודאי לנוכח המאבקים הבלתי פוסקים שהתרחשו באותה עת בקריית היובל, כי הדבר יערער את האיזון העדין שנרשם בשכונה בין תלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי ובין אלה הלומדים בחינוך החרדי. תוך זמן קצר התגייסו התושבים ופתחו במאבק ציבורי עיקש ומתוקשר היטב. במקביל הם מיהרו להפיץ ברחבי העיר עצומה, שעליה חתמו לטענתם יותר ממאה אלף תושבים.
"החלטתה החד-צדדית של העירייה", נכתב אז בעצומה שהופנתה לברקת, "המקבלת את עמדת האגף לחינוך חרדי ודוחה את עמדת המינהל הקהילתי, קובעת עובדות בשטחים הציבוריים של השכונה ובמערכת החינוך שלה, בניגוד לדעת תושבי השכונה ובניגוד להליכי שיתוף הציבור הצפויים בה - נושאים אותם הצבת בראש סדר העדיפויות העירוני שלך כראש עירייה".
התושבים אף פנו למשרד הפנים וערערו על ההחלטה. לאחר הפרסום והלחץ הציבורי ביטל משרד הפנים את אישור התכנית ודרש להחזיר אותה לדיון מחודש בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. למרות זאת, הבקשה אושרה לבסוף והקרקע הוקצתה לטובת המוסד החרדי. התושבים בשכונה לא אמרו נואש ויצאו בהמוניהם להפגין, בעיצומו של חג הפורים, ליד "מגרש המריבה" שנמצא ברחוב בן זכאי 27. ההפגנה נערכה תחת הכותרת "שכונת גוננים לא רוצה חרדים".
"ראש העירייה מפר את הבטחותיו מלפני הבחירות", נכתב אז בהודעה על פרסום ההפגנה. "יש בשכונה כבר ארבעה גנים של החינוך החרדי ואף לא גן עירוני אחד". חבר הנהלת המינהל הקהילתי בקטמונים, אהרון אלה, אמר במהלך ההפגנה כי "הקטמונים היא שכונה שהולכת לקראת התחדשות עירונית וקולטת משפחות צעירות, ילידי העיר, מתוך הסתכלות לעתיד ובמטרה למנוע את בריחתם ליישובי עוטף ירושלים. זה דבר שהתחרדות השכונה יכולה לעצור".
עזריה, סעידוב ופעילים נוספים התגייסו מיד לסייע לתושבים ואף קידמו שורה של מהלכים מול העירייה בניסיון לשנות את רוע הגזרה. בסופו של דבר, לפחות במאבק הנקודתי הזה, נשא הניסיון פרי: ברקת עצמו הוא שהודיע לאחר זמן מה על ביטולה המוחלט של ההחלטה. אבל גם בשכונה יודעים שיצטרכו יותר ממאבק מרשים אחד בשביל לשמור על הצביון של השכונה שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם