ההקפאה הכתה בי
ההקפאה גרמה לי סערת נפש קשה. גם המצב הבריאותי לא פשוט והציבור הדתי-לאומי מפולג. חנן פורת משקיף על מפעל חייו ועושה חשבון נפש
אל כפר עציון הגיע פורת בגיל חצי שנה, בשנת 1944. לאחר חמש שנים עזב את המקום עם נפילת הגוש בידי הירדנים ושב אליו לאחר מלחמת ששת הימים כמוביל חידוש ההתיישבות. פניו נוהרות כשהוא מצביע על הבטון שנשפך מהמערבל ומסמל שכאן, בכפר עציון, הצליחו לנצח את ההקפאה ולהמשיך לבנות בתים למתיישבים. פורת מצביע בגאווה על קבוצת פועלים פלסטינים שעוסקים במלאכת ההפשרה.
"לפני חודש היו פה רק יסודות, וברוך השם ביום שיצאנו למכרז, כל 50 הבתים נמכרו. בעיניי זה סימן שאנשים מאמינים". מאמינים במה? "שיהיה פה בניין עדי עד". לא נראה לך מוזר שבסוף מי שבונה את מפעל ההתיישבות זה ערבים? "ממש לא, כמובן שעבודה עברית היא ערך בעיניי אבל אני רואה יתרון בזה שהערבים שותפים לבנייה פה. גם ברמה שהם מתפרנסים מזה וגם בכך שהם מבינים שיש לנו כאן קביעות. אני רואה ערך במפגש הישיר בין בני אדם. דרך ברכת הבוקר טוב כולם רואים שמאחורי המסכות יש בני אדם. הם כמובן צריכים להביע נאמנות ואם זה כך, 'אהלן וסהלן'".
אלה ימים לא פשוטים עבור פורת, מי שהיה ח"כ בולט במשך 14 שנה ונחשב לאחד מאבות ההתנחלויות ביהודה ושומרון. בשנה האחרונה הוא רואה את מפעל חייו מוקפא עד למועד לא ידוע, בזמן שהוא עדיין מלקק את פצעי ההתנתקות, שאותה הוא מגדיר כ"פצע פתוח".
הוא , שעבר מלחמות בתור צנחן, ועשה שנים ארוכות ביהודה
איך חווית את ההקפאה?
"הייתי ואני עדיין בסערת נפש נוראה. ראיתי את הפקחים במו עיניי. שמעתי שהם הגיעו אלינו לכפר עציון והלכתי אליהם בעצמי".
הפקחים שהיו פה ידעו שהם עומדים מול אבי ההתנחלויות?
"היה להם מאוד לא נעים. הם ממש התפתלו והתנצלו שהם רק ממלאים הוראות ושהם ברגים קטנים במערכת. הייתי מאוד נסער, אמרתי להם'אז תביאו את הברגים הגדולים, אני מוכן להתמודד מול כל אחד על העניין הזה'. אבל כמובן שזה לא עזר".
ניסית ליצור קשר בעצמך עם ראש הממשלה?
"ביבי הגיע לכפר עציון בט"ו בשבט כדי לטעת עץ. בהתחלה העברתי לו מסר,'אתה מקפיא את הציונות, אז אתה לא רצוי פה, לא תוכל לטעת פה כשאתה גודע לנו את המשך החיים'. ואז מה שקרה זה שמשרד ראש הממשלה הפשיר רק לנו בכפר עציון את ההקפאה ל-50 יחידות דיור שתוכננו כאן. אתה מבין כמה הייתה חשובה לו התמונה של הנטיעות פה אצלנו? תמורת העץ הקטן הזה יש 50 משפחות שכן יוכלו להיכנס לבית שלהן בכפר עציון. אבל למרות שבמקרה שלנו ההקפאה הומתקה, כשהוא הגיע לא רציתי לראות אותו. הנהגה אמיתית צריכה להפגין יושר, וביבי מצד אחד מקפיא ומצד שני נוטע עץ ונואם על כך שנהיה פה לנצח. אני לא יכול לשאת את זה".
אתה מציג תפיסה מורכבת, מצד אחד אתה המצאת את ההתנחלות שבעיני רבים היא המכשול לשלום. מצד שני אתה ממש נהנה מזה שהערבים עובדים ומתפרנסים אצלך ביישוב.
"חיים מורכבים דורשים תפיסה מורכבת".
אבל קיימת איזושהי תחושה שהדור שעיצבת ושהלך אחריך להתנחלויות חי בשחור ולבן.
"זה לא נכון. אלו שתופסים את הכותרות חיים ומדברים בשחור ולבן. אני חושב שהמסה הגדולה של הציבור ביהודה ושומרון רואה את הדברים בצורה מורכבת. וכנראה שיש מי שטוב לו לתת את הבמה דווקא לאלה שאצלם הכל שחור ולבן". למה יש אנשים שטוב להם להציג אתכם ככה? "כי אז כרגיל אפשר לחבוט בנו בלי ייסורי מצפון".
קשה להגיד שאותות מצבו הרפואי של פורת ניכרים עליו. הוא הולך בבטחה, מצביע ביד איתנה על מקומות יישוב אפשריים ולא נראה כמי שהולך לאחד הקרבות הקשים בחייו. למרות זאת, מי שמכיר טוב את פעיל ההתיישבות הוותיק, יכול לשים לב שמאחורי מעטה האידיאולוגיה הרגיל עובר עליו משהו. הוא עצמו מסרב להתייחס בהרחבה למצבו הבריאותי ומסתפק רק בהצהרה שברור לו שהוא הולך לקרב לא פשוט. בינתיים הוא משתדל להמשיך בכל מטלותיו, ללמד, לעבוד וכמובן לנסות ולהציל כל בית באזור יהודה ושומרון.
לעומת שוויון הנפש היחסי של פורת, בציבור הדתי-לאומי פשטה לאחרונה השמועה על מצבו הבריאותי והופצו מיילים עם בקשות להתפלל לרפואת חנן בן שלומית. ברבים מבתי הכנסת של הזרם הדתי-לאומי כבר החלו להכניסו לרשימת החולים שמתפללים לרפואתם. פורת מבחינתו עוסק בשגרה ומציע רעיון לתוכנית מדינית - תוכנית שלושת השלבים, אם תרצו.
"אנחנו צריכים היום להציב אלטרנטיבה מדינית כזו שאין בה שנאה לערבים ולא ניסיון לגרש אותם או לפגוע בהם, אבל היא צריכה להתחיל מידיעה ברורה קודם כל שלנו ואחר כך של הערבים ושל כל העולם, שכאן ביתנו, בין הירדן לים, ובבית הזה לא תיכון שום ישות לאומית אחרת. לא מדינה, לא צבא ולא יכולת ליצור קשרים דיפלומטיים עם איראן, עיראק או סוריה. צריך להציב להם שלוש אפשרויות:
"אחת: מי שרוצה להקים מדינה פלסטינית על חורבותינו, צריך להיות מגורש מכאן. שתיים: מי שאומר, לא מתוך שנאה, אני לא רוצה להיות אזרח במדינה היהודית, צריך לאפשר לו את כל הדרכים המכובדות, או לצאת מכאן או להישאר כתושב. האפשרות השלישית היא של מי שאומר 'השלמתי, אני רוצה להיות אזרח ישראל כמו הערבים אזרחי ישראל', הוא צריך לקבל אזרחות בשני תנאים, מי שיגיע לגיל 18 יצטרך להצהיר אמונים למדינת ישראל ולהכיר בכך שזו מדינה יהודית ודמוקרטית, וכל אחד יהיה חייב בשירות לאומי".
אתה בעצם אומר שבחור פלסטיני מג' נין, שיגיע לגיל 18, יצהיר שהמדינה היא יהודית ודמוקרטית, ילך לעשות שירות לאומי באיכילוב ואחרי זה יצביע לכנסת?
"זה יהיה סיום התהליך, אבל התשובה היא כן. הכל תלוי במה שאנחנו משדרים. אם כולם יבינו שאין אופציה אחרת, זה יצליח".
במילים אחרות: מדינת כל אזרחיה.
"זו מדינה יהודית לגמרי, היא פשוט מכירה בזה שיש כאן עוד אנשים חוץ מאיתנו ומאפשרת להם לבחור באחת משלוש האפשרויות שהזכרתי". מה אנשי גוש אמונים היו אומרים על זה? "אני מעריך שרובם היו רואים בה פתרון סביר".
ומי מהם שלא ירצו להצהיר אמונים?
"כל אחד כזה יוכל לחיות כאזרח תחת ריבונות ישראל ולנהל חיים מוניציפליים עצמאיים. אני מדגיש, מוניציפליים בלבד".
אי אפשר לדבר עם פורת, אבי אבות ההתיישבות בלי לשאול אותו "ההתיישבות לאן"? "נראה לי שמצב ההתיישבות טוב", הוא עונה מיד. "השאלה היא מה מצב ההנהגה. ברוך השם אנחנו חיים ביהודה ושומרון למעלה מ-42 שנה. היישוב הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו קיים כבר שנות דור, ואני מתייחס לסיבוב הנוכחי, מאז מלחמת ששת הימים. כששבנו לכאן אחרי המלחמה הייתה לנו תחושה שהבנים שבים לגבולם".
יש שיקראו לזה כיבוש.
"לא באנו ככובשים או כמבטאי אג'נדה פוליטית. באנו לכונן את נחלת אבותינו במקום שאליו נשאנו עיניים במשך 19 שנה".
העניין הוא שעם השנים נחלת אבותינו התמלאה בעוד גורם.
"אני מכיר בזה, לכן היחס שלי כלפי האוכלוסייה הערבית הוא לא יחס שלא נותן להם מקום. לא באנו לארץ בתולה, יש כאן אוכלוסייה ערבית וצריך להכיר בכך. מצד שני, הערבי צריך להכיר בזה שכאן ביתו של העם היהודי, ולאחד כזה נאמר אהלן וסהלן".
"אהלן וסהלן" ותקים לך מדינה פלסטינית או "אהלן וסהלן" ותהיה אזרח חסר זכויות במדינת ישראל?
"בשום אופן לא מדינה פלסטינית. את הרצועה הצרה שבין הירדן לים אין שום אפשרות לחלק, מהרבה סיבות, גיאוגרפית, פוליטית, חברתית. יש כאן מקום לישות מדינית אחת בלבד. כל מי שטוען אחרת, טועה ומסכן את קיומה של מדינת ישראל. ארצות הברית לא מבינה את זה וגוררת אותנו אל עבר התהום, וביבי נגרר אחריה. ביבי הוא אמן הליכה על חבל. הוא מומחה בתמרונים, אבל יש גבול ללהטוטים האלה. המאבק עכשיו סביב עניין ירושלים מלמד שזה הכל הבל הבלים. חשבו שהקפאה כזו או אחרת ביהודה ושומרון תביא ל'מודוס ויוונדי', והנה הגענו למצב שלבה של ירושלים לא נמצא בקונצנזוס".
אתה מציע לראש הממשלה להתעלם מארצות הברית?
"טקטיקה צריכה להיות, אבל המקום המרכזי צריך להינתן לאמירה ברורה וערכית של מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. במצב כזה גם ארצות הברית וגם הערבים יקבלו אותנו. היום הם מרגישים את הגמגום ואת חוסר היציבות שלנו ומנצלים את זה".
ומה אתה מצפה מהפלסטינים לעשות, הבעיה שלהם מונחת על שולחנה של הקהילה הבינלאומית ואין סיכוי שהם יישארו חסרי מדינה.
"אנחנו על פרשת דרכים. הערבים אומרים, אם לא תיתנו לנו מדינה פלסטינית, נהיה חלק ממדינת ישראל. לבני ואולמרט אומרים השכם והערב לטובתנו חייבים לתת להם מדינה, אחרת לא תהיה ברירה והם יהיו חלק מהמדינה שלנו. גם ביבי אומר את זה באופן חלקי כמו בנאום בר אילן".
ב-97' היה פורת חבר כנסת מטעם המפד"ל שהיתה בקואליציה. פורת תבע אז מביבי לא להעביר כספים לרשות הפלסטינית וזכה לנזיפה פומבית ממנו. נתניהו דפק אז בעוצמה על השולחן וצעק על פורת "השתגעת, אתה רוצה לסבך אותי עם הנשיא האמריקאי?".
נראה לך שלביבי יש חולשה מיוחדת מול ארצות הברית?
"ההתנהלות הנוכחית מול ארצות הברית היא עצובה ומבישה, והסיבה לכך היא שאנחנו מסכימים שהפתרון היחיד הוא עקירה והקפאה. אנחנו מתחילים לוותר וביבי מלהטט, אז האמריקאים אומרים לו'התחלת, לך עד הסוף'. זה מביש. קח לדוגמה את רמת שלמה והסיפור עם ביידן. ביבי מתנצל ואומר'זו תקלה, טעיתי, לא שמתי לב'. מה לא שמתי לב? ריבונו של עולם, מדובר בירושלים. הכבוד הלאומי צריך לזעוק, זו עיר הבירה שלנו. אנחנו היינו מעזים לדבר על וושינגטון? האמריקאים אומרים לנו כל הזמן אם אתם לא רוצים, אנחנו לא מתערבים בסכסוך שלכם, צריך לצעוק להם אל תתערבו'. ברגע שהם ירגישו שאנחנו עומדים על שלנו בכבוד, הם יקבלו את זה".
אתה אומר שביבי מלהטט ומכנה אותו טקטיקן, אבל אולי זו דווקא אסטרטגיה? אולי הוא מבין שהעניין האיראני הוא החשוב ביותר עכשיו ולכן החליט "יצהר תמורת בושהאר" ?
"קודם כל, ביחסים בין מדינות מקובל שעושים דברים כדי ליצור אווירה נוחה, אבל כשזה מגיע למצב שאתה לא יכול לבנות בעיר הבירה שלך, כנראה שמשהו לא תקין בזוגיות הזו. לגבי'יצהר תמורת בושהאר', ניסיתי לבחון את התיאוריה הזו עם שני יהודים שאני מאוד מעריך, בני בגין ובוגי יעלון, ולפי מה שהבנתי מהם, אין לה בסיס".
פורת, כאחד המחנכים המשפיעים שיצאו מהציבור הדתי-לאומי, מודע למשבר האידיאולוגי שהציונות הדתית עומדת בפניו. לפני מספר שבועות קמה מהומה סביב האיסור על חניכי בני עקיבא להשתתף באזכרה לחללי הל"ה מכיוון שהטקס כלל הופעה של חיילות.
מה לדעתך קורה בתנועת בני עקיבא?
"אני מצר על הפילוגים ותתי הפילוגים שמתרחשים היום בציבור הציוני דתי. יש לנו כל כך הרבה עם מה להתמודד וצריך לזנוח את התשוקה לדקדק ולהתפלפל. ידענו די והותר את החסרונות ואת ההשלכות הרעות של הפילוגים. אני רוצה שנתעסק בחיפוש אחר המכנה המשותף".
אבל במקרה של בני עקיבא ונשים ששרות, זו בעיה הלכתית ויש אנשים שזה מפריע להם.
"גם אני משתדל לשמור הלכה. ברמה האישית אנשים יכולים להקפיד על עצמם, אבל דקדקנות היתר הציבורית הזו היא כמעט בגדר קללה. עזבו את זה, למען השם, כשיש כבוד אנושי וחיבה לבני אדם יש הרבה יותר התקרבות ליהדות. המכנה המשותף שלנו עולה לאין שיעור על ההבדלים ועל הניסיונות לחדד אותם. יש כאלה שרוצים כל הזמן רק לפלג, וישיבות מתפצלות על דקדוקים שכמעט אף אחד לא יכול להבין. כל הזמן ממציאים לנו עוד תתי חברות, פתאום יש חרד"לים ויש דתיים לייט, ואני זועק, עזבו את זה. הציונות הדתית צריכה להיות גשר אבל גם ראש גשר של חיבור. הציבור הזה יכול להנהיג".
באופוריה של סבסטיה, דמיינת שלמפעל יהיה כזה מחיר של הרוגים ושכול?
"לקחנו את זה בחשבון. ממרחק של שנים קדימה אי אפשר לתאר איך הדברים ייראו בדיוק, אבל היה לנו ברור שהדרך לא תהיה קלה ושהיא תכלול מחיר אישי כבד לעתים".
אתה חושב שיש קשר בין ענייני הקפאת הבנייה ובין מצבך הבריאותי?
"אני מאמין בחיבור שבין גוף לנפש. ההקפאה הזו הכתה בי, היא גרמה לי לסערת נפש קשה. לקחתי את זה אישית. כבר ההתנתקות השפיעה עליי מאוד קשה, אבל עכשיו זה כבר היה הרבה יותר מדי.'איך אתם מעזים, חצופים?'. איזו הידרדרות של ההנהגה, כמה אפשר לחזור על הרדיפה חסרת התוחלת הזו?".
זה משפיע על התפיסה הדתית שלך?
"ריבונו של עולם ברא את המציאות ככה שאנחנו צריכים לפעול בה. הוא רוצה שנהיה שותפים ושותפים יכולים גם לעשות שטויות. אין לי שום תלונה כלפיו".
אתה אופטימי?
"אני מאמין שכל המאמצים הכבירים שהושקעו בהתיישבות לא ישובו ריקם. כשאנחנו בגוש אמונים הרמנו את הדגל, עשינו את זה כי האמנו ביכולת של כוח הרצון לשנות מציאות ובחסדי השם הצלחנו. אני מקווה שכך יהיה עכשיו גם במישור הכללי וגם בפרטי. אצלי הכל מתחבר, אני חש שאנחנו עומדים בפני משבר גם ציבורי וגם אישי שלי, אבל אני מאמין, וכך לאורך הדרך תמיד הסתכלתי על החיים, שאם מגיע משבר חייבים להפוך אותו לאתגר. זה מה שאני עושה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם