ציפורה המומה: רז קיל, רכלן, בעזרת השם!
הוא הרכילאי הדתי-לאומי הראשון, עם מקורות הכוללים רבנים ואנשי ציבור דתיים בכירים. האם זהו גיא פינס עם כיפה? רז קיל לא מכחיש
אך עם המהפך בפוליטיקה הדתית, שבסופו נעלמה המפד"ל אל תוך 'הבית היהודי,' מצא עצמו ללא מקום עבודה קבוע. דווקא אז, כשהיה מחוסר תעסוקה, גילה על עצמו פרט חשוב מאוד. "פתאום הבנתי שאחרי הכל, האנשים הם מה שמשך אותי לפוליטיקה, שבמשך כמה שנים הייתה בשבילי כל החיים."
ערב אחד, כמעט כמו כל ערב, ישב קיל עם חברים בבית הקפה של הביצה, 'קופי שופ' ברחוב עזה, והרהר בקול באפשרויות התעסוקתיות שעומדות בפניו. פתאום לאחד מחבריו הייתה הברקה. "הוא אמר לי, 'אתה מכיר הרבה אנשים ויודע הרבה דברים, רוצה לדעת איך אתה שומר את עצמך בתמונה? תתחיל לכתוב טור על כל מה שקורה."
כשקיל תהה למה הכוונה, הוא קיבל פירוט: "מה שקורה בביצה, בפוליטיקה, בתקשורת, הדוסים הרי נמצאים היום בכל מקום". קיל, שאכן "מכיר הרבה אנשים," מעולם לא חשב על זה כך. הוא החל את דרכו באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר אילן והתגלגל מהר מאוד להיות חבר מרכז המפד"ל.
על אף שמדובר במפלגה שבכל אחת משתי מערכות הבחירות האחרונות זכתה בשלושה מנד־ טים בלבד, מרכז המפד"ל היה בזמנו גוף חזק עם 1,000 חברים, וקיל הצעיר החל ליצור שם קשרים. "אני מכיר כמעט את כל האלף. כל אחד מהם הוא בעצם ציוני דתי שבא ממקום אחר בארץ, ואם אתה
חמוש בעצה של החבר, הוא התחיל להריץ את הרעיון. קיל פנה לעמיעד טאוב, איש תקשורת דתי המחזיק בכמה אתרי אינטרנט מגזריים והציע לו את הטור החלוצי. טאוב התלהב והקצה לקיל מקום באתר 'דתילי' לטור שבועי. למי שמרים גבה, ושואל איך זה שרק ב-2010 נולד מיזם חלוצי כזה, חשוב להזכיר שעוד לא נמצא רב שממש התיר את האיסור מהתורה של "לא תלך רכיל בעמך".
קיל מספר כי בתחילה לא היו לו מקורות וגם חבריו הרבים עוד לא ידעו על העיסוק החדש, לכן בטור הראשון עסק בעיקר במה שהוא מכנה "המגרש הביתי שלי," הפוליטיקה. הטור דן בכמות הגדולה של חובשי כיפות סרוגות בלשכות החדשות של ראש הממשלה נתניהו ושל יו"ר הכנסת ריבלין. קיל לא חשב שמישהו יקרא את הטור, אבל חבריו שנשארו בכנסת הפתיעו אותו. "הטור הראשון רק התפרסם ואני כבר שומע שבלשכה של רובי מדברים על מה שכתבתי. לא חלמתי שמישהו יקרא את זה."
אחרי הטור הראשון הגיעו לא מעט תגובות. "בהתחלה אנשים הסתלבטו עליי, חלק אמרו שזה לא יתפוס וחלק אחר אמר שמדור רכילות במגזר הדתי זה דבר לא ראוי." אבל קיל דבק במשימתו החדשה, כשמאחוריו, בסגנון 'גם לנו מגיע,' ניצבה אג'נדה מנומקת: "כל הזמן אנשים מחפשים את הדברים האישיים ואת מה שקורה מאחורי הקלעים. העיתונות החילונית מפוצצת בדברים האלה, קובי פרץ חשוד בהעלמת מס וזה מה שנמצא על השער של העיתונים הגדולים. גם אצל החרדים חצי מהעיתון זה עם מי התחתנה הנכדה של האדמו"ר הזה ואיפה היתה הברית של הבן של הרב ההוא, והכל עם תמונות ענק. רק אצלנו אין כלום."
הציבור הדתי לאומי אמנם לא חזק ביחס שבין מספר הנפשות בכל בית לבין מספר מקלטי הטלוויזיה לנפש, אך כסוג של פיצוי יש למגזר אמצעי תקשורת 'בלעדי,' עיתוני בתי הכנסת, המכונים "עלוני פרשת השבוע." זה התחיל לפני כמה עשרות שנים, אז יצאו לאור מדי שבת שני עלונים מרכזיים, אחד של תנועת חב"ד ואחד של הפועל המזרחי, אולם בעשור האחרון יש ממש צונאמי של עיתוני בית כנסת. היום מדי שבת, בכל בית כנסת ברחבי הארץ, מחולקים כ-20 עלונים. כל ארגון שמכבד את עצמו, ממועצת יש"ע ועד נשות קולך, מוציא עלון שבועי. חלק מהעלונים יוצאים במטרה לבטא אג'נדה דתית או פוליטית, ובבסיס של אחרים עומד אינטרס כלכלי גרידא.
אחד העלונים, שהוקם לפני כשנתיים, נקרא "מצב הרוח" והוא נחשב לליברלי יחסית. כארבעה חודשים אחרי שייסד את מדורו באתר "דתילי" הגיעה אל קיל פנייה מעלון "מצב הרוח," בבקשה שיעביר את המדור אל העלון המופץ מדי שבת בכמה עשרות אלפי עותקים. קיל סיכם עם עורכי העלון שמדור הרכילות שלו יתפרסם מדי שבוע גם באתר וגם אצלם. בעולם התקשורת קוראים לזה סינדיקציה, כאן מדובר בשילוב זרועות של שני כלי תקשורת דתיים במטרה להביא את הבשורה הרכילו־ תית לכל ביתה (כנסת) בישראל.
וכך, באמצעות שיתוף הפעולה בין "דתילי" ל"מצב הרוח," נוצר מצב שמדור הרכילות הראשון במגזר הדתי נקרא דווקא בבתי הכנסת בזמן תפילות השבת, ברגעים הקדושים והחשובים ביותר ליהודים. עורכי העלון הבינו שיש גבול גם למתיחת הגבולות, ולאחר כמה שבועות הם החלו לעדן חלק מהאייטמים. כי עם כל הכבוד, לא כל מה שאתה קורא באינטרנט, ראוי לקרוא באמצע קריאת התורה בשבת.
ומה לגבי האייטמים? הנה כדוגמה אייטם על סגנית השר לאה נס, בת למגזר הדתי לאומי:
סגנית השר לאה נס לא יושבת בשקט: רו"ח שלמה נס ורעייתו סגנית השר לאה, מוותיקי גבעת שמואל, נערכים בימים אלו לחגיגת בר המצווה של בנם, כפי שרק הזוג נס יודע להיערך. כלומר אירוע שכל מי שקצת מחשיב את עצמו, חייב להיות בו. האירוע הנוצץ מתוכנן לחודשים הקרובים. בתוכנית: נשף בן שני חלקים. בראשון, נשף פורים על פי מיטב המסורת, בהשתתפות ראשי המערכת הפוליטית, הברנז'ה הדתית וכל החברים מגבעת שמואל. בחלק השני מתוכנן אירוע חסידי יותר, בהשתתפות רבנים ואדמו"רים. בקיצור, מפגש בר מצווה שכל כולו מפגש בין פוליטיקאים לרבנים.
האייטם הזה גרם לבעיה רצינית עבור סגנית השר נס. "ידעתי על האירוע כשהוא היה בתחילת ההפקה שלו ופרסמתי אותו," משחזר קיל וחיוך של מנצחים על פניו. "מיד אחרי השבת אני מקבל טלפונים מהלשכה של נס שאומרים לי 'אתה לא יודע איך סיבכת אותנו.' היא עוד לא שלחה הזמנות לבר מצווה, אבל כל הדודים כבר התקשרו אליה נעלבים שלא הזמינה אותם לנשף המפואר."
קיל מסביר שהיה לו מוזר שדווקא הציבור הדתי לאומי, שמתאפיין בשבטיות, הוא היחיד שאין לו מדור רכילות. "זה אבסורד, אנחנו חברה שכולם מכירים את כולם. החילוניים בצבא תמיד צוחקים על חוק הדתיים השלובים שאומר שגם אם שני דתיים לא מכירים אחד את השני, בטוח יש להם לפחות מכר אחד משותף, ובעיתונות שלנו פשוט לא היה לזה זכר."
קיל, שעוקב בקביעות אחרי עיתוני המגזר, מתאר את הסגנון הרווח בהם: "אם אתה פותח 'מקור ראשון' או 'בשבע,' הכל זה 'הציונות הדתית לאן'? ו'האם ראוי שנשים ילבשו מכנסיים'? ומה שאנשים מתים לקרוא, פשוט אין שם."
קיל רואה במיזם שלו מתן מענה לצורך של כל בני האדם, אבל לטענתו בני המגזר צריכים את החדשות הצהבהבות אפילו יותר מכולם. "הרי בתכל'ס מה אנשים עושים אחרי התפילה בשבת? כולם יוצאים מבית הכנסת ומשלימים מידע. באמת מנסים להימנע מ'לשון הרע' אבל מדברים על מי התחתן, מי התגרש, מי קיבל אוטו חדש מהעבודה, והבן של מי התקבל לסיירת מטכ"ל. אני בסך הכל נותן להם את הנושאים לשיחה, אני דף המקורות שלהם."
קיל הוא, למרבה האבסורד, צאצא של ה"חפץ חיים" ולכן לטענתו הוא משתדל "לא להיות מדור רכילות כמו בעיתונות החילונית", אולם אחרי כל פרסום של המדור באינטרנט קצפם של הטוקבקיסטים יוצא עליו. בתגובות לאחד המדורים כתב הגולש לירן מאשקלון: "אני ממש לא מבין אתכם, איך אתם מקיימים מדור כזה באתר שאמור להוות מודל לחיקוי? אז מה ההבדל בסך הכל באתר הזה, שעושים רכילות על העולם הדתי ולא החילוני? כאילו זה ברור שאנחנו עוברים על מצווה מן התורה. אבל בכל מקרה נעשה את זה בשביל הרייטינג...
"תאמין לי שאני יודע גם סיפורים מלוכלכים של בגידות וגירושים, וגם דמויות מוכרות שנוהגות להתעסק עם בני מינם. כל אחד היה מפרסם את רוב המידע הזה, ומה שבעייתי מבחינה משפטית היה יוצא דרך רמזים חד-משמעיים. לפני שבוע פורסם במדורי הרכילות החילונים שג'קי לוי נמצא בהליכי גירושים. אני יודע מזה כבר כמה וכמה שבועות, אבל החלטתי לא לפרסם."
חלק גדול מהתגובות באינטרנט שתוקפות את קיל עושות שימוש בזכרו של החפץ חיים ומשנתו, ללא כל ידיעה שהרב החשוב הוא דוד סבתו של הרכילאי המגזרי. כך, למשל, תחת הכותרת "רכילות," כתב הגולש רפאל מי-ם: "חוץ מהשם 'דתילי' שום דבר כאן לא דתי. האתר הזה הוא תעודת עניות לכיפה הסרוגה, שהולכת והופכת לקליפה סרוגה! בושה וחרפה. שמעת על החפץ חיים? כל מילה שנייה בכתבה הזאת מנוגדת להלכות לשון הרע! תחליפו את שם האתר ל'חילונילי' ואז לא תשמעו תגובות שליליות מהגולשים השפויים האמיתיים יותר."! אם רפאל מי-ם היה יודע על הייחוס של קיל הוא בטח היה נחרץ אפילו יותר.
קיל גם הצליח לפגוע בחברת הכנסת הדתייה ציפי חוטובלי. לפני כמה חודשים פרסם במדורו שחוטובלי הרווקה יוצאת עם הכתב הפרלמנטרי של ערוץ ,7 חזקי ברוך. קיל מספר שהוא כבר ידע במשך תקופה ארוכה על "הזוג המלכותי," אבל נמנע מלפרסם, "עד שליאורה כתבה על זה."
אחרי שהאייטם התפרסם ב"מעריב," קיל הרגיש בנוח לפרסם את הסיפור גם אצלו, אבל מאז לטענתו הוא מרגיש יחס קריר משני בני הזוג, שכבר הספיקו להיפרד. קיל, שתחקר את עצמו, כפי שהוא עושה לגבי כל אייטם, מוצא הבדל בין המדור שלו לבין זה של ליאורה. "את העיתונים החילוניים הרבנים של ציפי חוטובלי לא קוראים, אבל את המדור שלי כולם קוראים בבית הכנסת. למרות שהיא לא עשתה שום דבר רע, זה עדיין מביך שכל הרבנים יודעים שאת יוצאת עם מישהו."
מה החלום שלך?
"אני לא כל כך יודע. כל השנים כשהייתי קטן חלמתי דווקא לעבוד במוסד."
זה קצת מצחיק כי מהעבודה הכי חשאית הפכת להיות זה שמדבר על כולם.
"אני לא כל כך יודע, מעניינים אותי דברים בתקשורת, אולי בפוליטיקה."
בוא נדבר תכל'ס, אם גיא פינס עכשיו מציע לך להיות כתב הרכילות הדתי הראשון בטלוויזיה.
"זה לא החלום שלי, אבל אני לא אגיד לו לא."
עם הזמן הפך קיל למוקד פניות עבור כולם, ובמהלך הריאיון שלנו מגיע אליו מסרון משעשע מדמות מוכרת שמבקשת ממנו לכתוב שהיא סיימה השבוע ריצת עשרה קילומטרים. קיל, כך מתברר, הוא ממש אוצר ידע בכל מה שנוגע לציבור הס־ רוג, ויש גם מקורות רבים שטורחים לעדכן אותו בכל מה שקורה.
זה מתחיל בלשכות של הפוליטיקאים הדתיים, כמו זו של אחד הח"כים שהעבירה לקיל מידע על "קייטנת סבאסבתא" שהוא ואשתו מקיימים לנכדיהם בצפון, ועובר דרך כמות אייטמים גבוהה למדי, שעוסקת בלשכת הרב הראשי יונה מצגר.
כשמעלים בפני קיל את התהייה אם גם לרב הראשי חשוב להיכנס למדורי הרכילות, קיל מחייך חיוך חשאי של 'לא מאשר ולא מכחיש.' ידוע שהמגזר הדתי שונה מהציבור הכללי, אבל נראה שההבדלים במדורי הרכילות גדולים עוד יותר.
"אנשים מספרים לי על הכל," הוא אומר, "לפני כמה זמן התקשר אלי מישהו לספר על איש מפורסם מאוד במגזר שנוהג לשבת בברים בתל אביב בלי כיפה."
נו, אני שואל אותו, ומחכה לסערה הגדולה שתפרוץ. קיל עונה מיד ובנחרצות: "דברים כאלה אני לא מפרסם."
וזה, אם תרצו, ההבדל על רגל אחת בין הרכלן הדתי לאומי הראשון, לבין ליאורה, ציפורה ושאר המדורים החילוניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם