יום השואה: חסיד ורע לו
פאול גרונינגר, מפקד משטרה בשווייץ בזמן מלחמת העולם השנייה, הציל מאות יהודים שברחו מהנאצים אך במולדתו עדיין לא רואים בו גיבור לאומי
אישים בזירה הפוליטית המחוזית והפדראלית בארץ האלפים של ווילהלם טל האגדי, ועמם פקידי-ממשל נוקדנים בדרגי הביצוע, שלא פסקו להקשות בתעלולים ביורוקראטיים מתמשכים, לא מסתירים גם היום חוסר-נוחות כלפי מי ש"לא ציית לחוקים, הפקודות, ההוראות מגבוה והנהלים הקפדניים" - כמתחייב מתפקידו – למרות שדווקא בכך אנשים רבים חבים לו למעשה את חייהם.
נדרשו עשרות שנים של לחץ ציבורי ומאבקים משפטיים פתלתלים, כדי להתחיל לראות שינוי זוחל, איטי ביחסה של שווייץ ל"האופטמן" (סרן) גרונינגר. אולם מה שהושג עד כה, עדיין איננו מספק את מי שמכירים את הפרשה. לא כל רבדיה ידועים, גם נעלמו מסמכים. מה שמציב שאלות ותהיות אומרות-דרשני, להתנהלות החברה השוויצרית.
"בשווייץ מתקשים גם כיום לקבל ולכבד את האיש הזה, במקום לראות בו גיבור לאומי ודמות מופת. אילו חי ופעל כך בגרמניה – דווקא שם - היו גאים בו היום ומלמדים פועלו כראוי", אומר בראיון בלעדי ל"המגזין", ד"ר וולף ביקנבאך, מחבר הספר בגרמנית "עשיית צדק עם פאול גרונינגר: הרשעתו והמאבק לטיהור שמו של שוויצרי שסייע לפליטים יהודים". הספר ראה אור אשתקד ומבוסס על מחקרו לדוקטוראט ובמאי הוא יפורסם בקובץ ל"ח של מחקרי "יד ושם", בעריכת ד"ר דוד
ביקנבאך (68) ששירת 35 שנה בחיל האוויר הגרמני ואחר-כך בדוברות מפקדת נאט"ו, במשרד החוץ בברלין ובמוסדות האיחוד האירופי, החליט לפני שש שנים לחטט עמוק בפרשת גרונינגר, "אחרי הרצאה תחת הכותרת התמימה והדי-תמוהה בעיני, 'שווייץ והנאציונל-סוציאליזם'.
"די מהר גיליתי לתדהמתי שקיים מעט מדי חומר כתוב על האיש ועוד ושחסרים – כיוון שנעלמו-הושמדו – מסמכים רבים המתעדים חלק משמעותי במעשיו למען פליטים יהודים שברחו מגרמניה ההיטלראית ומאוסטריה שלאחר ה"אנשלוס" ב-1938, בתקווה להינצל בשווייץ הסמוכה. ודווקא כאן, באצטלת ה'ניטרליות', ננעלו הדלתות בפניהם. זה נראה לי מוזר, בלשון המעטה. לא פחות הטרידה השאלה: מדוע מדיניות שווייץ כלפי הפליטים – דחיית קליטתם וגירושם משטחה - עודנה שנוי במחלוקת גם בעשור הראשון של המאה ה-21".
פאול גרונינגר היה קיצוני-שמאלי בקבוצת הכדורגל "בריל" מסנט-גאלן וזכה עמה באליפות שווייץ (1915). לימים שימש נשיאה. במקצועו היה מורה לפני שזכה במשרת מפקד המשטרה בקאנטון ובעיר - "שוטר בלב ובנפש שדחה אפילו הצעה קוסמת לשמש מפקד בית-סוהר". הממונה-שמעל-למפקדו הישיר במשטרת הזרים הפדראלית נחשב "אחד האנטישמים הנוראיים ביותר בתולדות המשטרה בשווייץ", כהגדרת הסופרת האנה צוייג-שטראוס, נאמר במחקר.
ב-1931 חוקקה שווייץ "חוק פדראלי לעניין השהות והשתקעות האזרחים הזרים". נוספו תקנות, הגדרות ופרשנויות וב-1933, עם עליית הנאצים, הייתה אפילו התייחסות ל"מספר הרב של איזראליטים (יהודים) העוקרים לשווייץ בשל 'המאורעות בגרמניה'". הקאנטונים חויבו "למרות המאורעות העכשוויים להתגונן בכל האמצעים העומדים לרשותנו (משטרת הזרים) מפני השתקעות גורמים זרים".
תחנות המשטרה נצטוו: "התנאים השתנו לרעתנו. דחף יהודי מזרח-אירופה להגר ממדינותיהם גדל והתעצם מאד ומנגד, יכולת הקליטה שלנו (שווייץ) מצומצמת כעת יותר מתמיד. יותר קשה לגרש אנשים מכיוון שארצות מערב-אירופה האחרות סגרו דלתותיהן". מה שלא הפריע לשוויצרים להעניק ב-1940 מקלט ל-43 אלף חיילים צרפתים ול-22,500 מהגרים אחרים – אבל לא ליהודים.
גרונינגר התייסר מצפונית ובידיעת מפקדו הישיר החל, מאפריל ועד נובמבר 1938 (בשני פרקי זמן) להנפיק אישורי כניסה ל-843 יהודים בתחנת הגבול בסנט-גאלן עם אוסטריה. "הוא נקרע בין ההוראה לדחותם, גם כשבאו ללא מסמכים תקינים, לבין רתיעתו לשלחם חזרה למותם הוודאי", מדגיש ביקנבאך. בדרכוניהם הופיע הסימון "J" (יהודי) כדרישת הנאצים.
גרונינגר הכניס שינויי-תאריך במסמכיהם, הדריכם לרשום בטפסים שמילאו, תאריך הגעה מוקדם מזה שהגיעו בפועל, כדי שיהיו בטוחים שלא יגורשו. עזר להציל מבוקשים מאוסטריה שבלעדיו היו מובלים למחנה ריכוז ולעינויים "שיטתו מודגמת במקרה של משפחת היינץ כץ מוינה", מספר ביקנבאך. "לאחר שנים רבות הם היגרו לארה"ב. היינץ, הוברר לי בשבוע שעבר, נפטר לפתע לפני 5 שבועות בלבד, לאחר ניתוח מוצלח להחלפת ברך. למיטב ידיעתי, גרונינגר עזר ליותר מאלף איש. לגבי כ-200 מהם, מסמכי הארכיון המקומי נעלמו או הושמדו". מאות מהפליטים נעזרו בו במציאת מסתור אצל משפחות מקומיות (יהודיות). זמן-מה הפעיל, תוך העלמת-עין מצד המשטרה מחנה-צריפים להלנה זמנית של הפליטים הנמלטים, ומשפחותיהם.
לקראת סוף 1938, בהוראה מגבוה, ננזף גרונינגר בידי הממונים עליו ונדרש למלא בהקפדה-יתרה את הוראות משטרת הזרים שנשלחו מברן הבירה. הגיעו אליה דיווחים על מעשיו מפוליטיקאים מקומיים שונאי-יהודים. הצטברו תלונות והוא נצטווה לספק הסברים על מימדי העזרה שהעניק לפליטים היהודים בתחנת הגבול עליה פיקד. גרונינגר החל לחשוש לחייו. הלחץ גבר ועמו איומים מפורשים שיואשם בעבירות על החוק ובזיוף מסמכים, ושייענש במלוא-חומרת הדין חקירה חשאית קבעה: "קיים בסיס לחשוד שהפר בגסות את חובותיו". ברן תבעה מממשלת הקאנטון להעמידו למשפט. דוחות שנתגלו בארכיון המקומי, מוכיחים שחקירותיו היו מגמתיות - במטרה להאשימו. הצהרות-ההגנה שהגיש לשופט החוקר - דוכאו. הסבריו עוותו, עדים שביקשו להעיד לטובתו – נפסלו. החקירה פסקה שביצע עבירות חמורות ביותר, שיש עמן קלון.
ב-12 במאי, ללא הודעה מוקדמת, פוטר גרונינגר מכל תפקידיו וללא פיצויים. בדצמבר 1940 פורסם פסק-דינו בו נמצא אשם בששה סעיפים "ובהפקת תעודה ציבורית רשמית בעלת תוכן שקרי". הסבריו על לבטיו המצפוניים והדילמה האנושית שבפניה עמד – נדחו. "מצב החירום (לפני ובעת מלחמת העולם ה-2) איננו מצדיק עבירה" קבע השופט נחרצות. משכורתו נשללה מיד ונפסלה זכותו לקצבת גמלה. בנוסף, נקנס ב-300 פרנקים וגם לשאת ב-75% מהוצאות משפטו (מעל 1000 פ"ש). חייו נהרסו לחלוטין, כלכלית. "הוא גם הוחרם פוליטית ונודה כליל מהחיים הציבוריים". המשטרה הפוליטית ושירותי הריגול הנגדי של הצבא השוויצרי המשיכו לעקוב אחריו עד יום מותו, ב-1972. ולא ייאמן: צצו אפילו "חשדות חדשים" כלפיו. הרישום האחרון של הביון לגביהם הוא מסוף נובמבר 1989 (!).
ב-1968 גילו לפתע כלי-תקשורת בשווייץ את פרשת גרונינגר, אחרי שגם מדינה זו החלה להתעמת עם עברה האפל מהתקופה הנאצית. לראשונה נדרשה הממשלה לכפר על העוול הגדול שנגרם לו. גורמים שונים הפעילו לחץ שהלך וגבר, אך הממשלה פסקה: "לאור הנסיבות, לא מומלץ לשוב ולדון בפרשה, גם לא לטובת הנדון". נדחתה בקשה להעניק לו לפחות קצבת-זקנה. ארגון סיוע יהודי שלח אליו המחאה ע"ס 1000 פרנקים לרגל יום הולדתו – ובכך חשבו בכיריו יצאו ידי חובתם. הלחץ לא פסק. בדצמבר 1969 סניף סנט-גאלן של ארגון זכויות-האדם העניק לו חברות כבוד. מאמץ מחודש לטיהור מלא של שמו - נכשל. הממשלה הפדראלית הודיעה שאיננה יכולה לשוב ולדון מחדש בהחלטות-ממשלה ובפסקי בית-משפט שהיו תקפים כחוק בימים ההם (1940) - וזאת משיקולים עקרוניים. אולם שיגרה מכתב קצר לגרונינגר שבו "הביעה תקווה שמכתבנו זה יספק לך פיצוי אנושי".
ב-1971 הוענק לגרוניגר אות חסיד אומות העולם. ב-1972, חודשיים לפני מותו בגיל 91, נתבקש נשיא שווייץ דאז נלו צ'ליו לטהר את שמו. אך השיב: "אין זה בסמכותי ובסמכות מועצת הברית (הממשלה הפדראלית). בכל זאת, ברצוני לציין שממשלת קאנטון סנט-גאלן שלחה למר גרונינגר בדצמבר 1970 מכתב שבו הביעה תודתה והערכתה על יחסו לפליטים, וכך הספיק, לפני מותו, לקבל את הפיצוי האנושי הראוי לו". אפילו לא מלה על פיצוי כספי או טיהור שמו.
נדרשו עוד כשני עשורים, לפני שהוקם בשווייץ, בתחילת שנות ה-90, ארגון "למען עשיית צדק עם פאול גרוניגר" שגייס את העיתונאי-ההיסטוריון שטפן קלר לחקור בפרשה. "נציג ישראלי רשמי בברן התנגד לחקירה" מגלה ביקנבאך. קלר הפריך את כל האשמות שהועלו נגד חסיד אומות העולם. עדים שהיו עדיין בחיים אישרו את פרטי התנהגותו האנושית. התחדשו הלחצים על הגורמים הפוליטיים ומזכיר הממשלה הפדראלית השיב לפנייה אליו: "אילו עבר גרונינגר על חוקים כלשהם כדי להציל שוויצרים, היה ניתן למחול לו. אבל מאחר שעזר לפליטים יהודים, הוא הורשע, ובצדק". לא ייאמן!
בסוף 1993 נכנעה ממשלת הקאנטון ללחץ הציבורי והסכימה לטיהור "שמו הפוליטי" של גרונינגר אולם עדיין סירבה ל"טיהור-שם משפטי מלא" ולביקורת על הממשלה ופסק הדין מ-1940. ב-1995 פנו שתי בנותיו של גרונינגר ונכדו לבית המשפט וביקשו לפתוח מחדש בהליך המשפטי. בסופו של דבר נקבע, בניסוח מפותל המדגים מידה לא מבוטלת של אטימות אופיינית, כי על בסיס עיון בפסק הדין עולה שאילו היו ידועות לשופטים ב-1940 מלוא העובדות על השמדת היהודים ועל כך שגירושם חזרה לגרמניה מעמידם מיידית בסכנת חמורה של חיסול שיטתי.
במלים אחרות: בית המשפט דאז לא ידע שגרונינגר במעשיו רק מציל חיים של פליטים – הם היו פוסקים אחרת. לכן מדובר בהצגת עובדה מרכזית חדשה לחלוטין וזו בלבד מצדיקה פתיחה מחדש של התיק. האמת כמובן אחרת: הסכנות ליהודים היו ידועות היטב גם בשווייץ ב-1938, בוודאי ב-1940. "אלא שהמניעים להחלטות שנתקבלו בשעתו לא ניתנות גם היום לשחזור. תיקי בית המשפט פשוט לא השתמרו במלואם", אומר ביקנבאך.
בסוף נובמבר 1995, חרף אי-הנחת שהמשיכה להפגין סנט גאלן, זוכה גרונינגר גם "מהבחינה המשפטית", 23 שנה לאחר מותו. נדרשו שלוש שנים נוספות, רווי מחלוקות סוערות, עד שנפסק בדקדקנות מעוררת פלצות שיש לפצות את גרונינגר על פיטוריו משירות המדינה ב- 1,286,257.21 פרנקים שוויצרים (עד לדיוק של מאית הפ"ש!). העברת הכסף עוכבה כמה שנים בידי הפקידות, למרות שיועד לקרן שהקימה המשפחה לזכרו לתרומה שנתית על "מעשה הומניטארי ואומץ-לב אזרחי יוצא מהכלל". הממשלה דרשה כוח השפעה מכריע בבחירת הנהגת הקרן ובהגדרת מטרותיה. רק הסכם פשרה משפטי עם אחת משתי בנותיו של גרונינגר, שם קץ למחלוקת.
בסנט גאלן לא התלהבו להקים אתרי הנצחה לגרונינגר. בלחץ ציבורי נקראה כיכר על שמו, אולם נבלמה בעקשנות הדרישה לקרוא גם את אצטדיון הכדורגל המקומי על-שם כוכבו ונשיא המועדון. גורמי החינוך מונעים עד היום מלהמליץ על ספר היסטוריה יחיד המתאר את התנהגותו המופתית, כספר-עיון ולימוד חובה בבתי הספר.
ד"ר ביקנבאך מסכם: "כאז כן עתה - הממשלה הפדראלית והממשל בסנט-גאלן מתקשים להשלים, לקבל, לחבק ולשבח את קצין המשטרה, שהתנגד לנאציזם באומץ, ללא כל היסוס ובאצילות נפש, ושילם על כך מחיר אישי כבד מנשוא".
- הדליקו נר וירטואלי בפורום תפוז לזכר הנספים בשואה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם