תופעת טבע: עמית מנדלסון, חבר בהגנת הסביבה
אם הכביש שהתחילו לסלול לכם ליד הבית מטריד את מנוחתכם, ולא בגלל הרעש, עמית מנדלסון כבר יעשה בשבילכם את העבודה. הוא ירוץ לוועדות, יחרוש את השטח ויארגן התקוממות ברשת, תוך שהוא מתגבר על העובדה שהוא חירש. השבוע יזכה בפרס הגלובוס הירוק
אתה מקשיב לרוזנטל והלב שלך מתחיל לדפוק במהירות. הדם סוער, ואני מוכנה מיד לקפוץ לתוך האש בקרב הציבורי הראשון שלי. מחר בבוקר, אני מחליטה ביני לבין עצמי, אני נרשמת לשלושה ארגונים שמסייעים לעובדים זרים ולפחות לעמותת אחת לחלוקת מזון. אני כבר רואה בדמיוני איך אני מפגינה בבוקר אל מול בניין הכנסת, ובאישון ליל מתגנבת לתלות שלטים מתחת לביתם של מקבלי החלטות.
ביציאה מההרצאה, בשעת לילה מאוחרת, העייפות מתגברת. באוטו, בדרך הביתה, דוושת הגז מאיצה מעצמה ושוטר תנועה עקשן עוצר אותי ומחלק לי דוח בלי להסס. הלהט הציבורי שתסס בי רק לפני דקה מתחיל להתחלף בעצבים, ייאוש ובעיקר הרבה תירוצים. בבית, אני כבר מתרסקת על המיטה וחושבת על שלל המטלות שמחכות לי למחר. הפעילות הציבורית הסוערת שלי כבר רחוקה ממני כמו כל כך, ואני נאלצת להודות ביני לבין עצמי שבעצם אין לי זמן לכל זה.
עמית מנדלסון לא נותן ליום-יום להכניע אותו. הוא רק בן ,35 אבל כבר החליט שפעילות סביבתית ירוקה היא אחת ממטרות חייו. למרות כללי המשחק הבעייתיים ועל אף לקות השמיעה הקשה שמלווה אותו מיום היוולדו, התל אביבי הנחוש לא מתכוון לוותר - ויש לו שיעור ערוך היטב בשבילכם. מנדלסון לא אוהב להתראיין. גם את ההודעה בתחילת החודש על הזכייה בפרס "הגלובוס הירוק" קיבל בהפתעה גמורה.
את "הגלובוס הירוק של ישראל", שמוענק כבר שש שנים לאנשים, גורמים או רשויות שפעלו במצוינות למען איכות הסביבה ובריאות הציבור, קיבלו כבר ראשי עיריות גדולות ושרים בממשלה, אבל מנדלסון מסרב להתרגש. "הדרך עוד ארוכה", הוא מסביר, "וצריך להבין שפעילות כזו נעשית לטווח ארוך. אני עוד לא סיימתי את הפרויקט שלי, אבל יש הכרה בחשיבות הדברים וזהו צעד גדול. זה מרגש לזכות בפרס, לא רק בגלל ההכרה בפעילות הסביבתית אלא גם כהוכחה שלקויי שמיעה יכולים להשתלב בחברה נורמטיבית." כל חייו השתתף, התחנך ולמד מנדלסון במסגרות רגילות, מביט מהצד על קהילת החירשים. "מהתיכון ועד לאוניברסיטה למדתי בחינוך רגיל לחלוטין, אני אפילו לא יודע את שפת הסימנים," הוא מציין. "בהתחלה זו הייתה כמובן החלטה של ההורים שלי, אבל זו החלטה שאני שלם איתה מאוד וטוב שנעשתה".
ברגעים הראשונים של המפגש עם מנדלסון אתה לא יכול שלא לתהות איך ביצע כל כך הרבה פעולות שכרוכות בתקשורת - השתתפות בדיונים, ישיבה בוועדות, סיורים, הנחיות, ליוויים - עם לקות מורגשת בדיבור. אבל מנדלסון, את זה כבר הבנתם, לא מתרגש, חוזר על דבריו כמה פעמים אם יש צורך ולא מהסס להודות: "כן, יש רגעים שזה קשה, וזה היה יכול להיות קל יותר אחרת, אין ספק, אבל בסופו של דבר העולם הוא עולם של שומעים וכאן אני צריך להסתדר, אז זה לא מרתיע אותי. היום אני מסתכל על הדרך שעשיתי, תואר ראשון ושני תארים נוספים, שירות צבאי מלא, תיכון רגיל - והכל עם לקות שמיעה מלידה".
מנדלסון גדל ברמת השרון, ועד כמה שקשה להאמין הוא עוד זוכר את הימים בהם היא הייתה יפה ופורחת כמו שמורת טבע מרהיבה. "כילד, ראיתי ברחובותיה של רמת השרון מרבדי כלניות, התפעלתי מאירוס הארגמן ומסחלבים עירוניים מתנשאים", הוא נזכר. "ואז, לפתע, התחלתי לראות את הכל הולך ונעלם, ראיתי את אחרוני האירוסים שהיו עוד ברמת השרון". כבר מגיל צעיר החליט מנדלסון שחייבים לעשות מעשה. שאי אפשר לתת לכל הטבע העירוני הזה להיעלם. בדרך כלל, הוא אומר בבטחה, הדברים אינם נעלמים מכוונה רעה, אלא פשוט מחוסר מודעות. את גיל ההתבגרות העביר בעיקר בהצפת מקבלי ההחלטות במכתבים, בניסיון לעורר מודעות לנושאי טבע חשובים. הוא כתב על פריחה שנעלמת, אתרים ארכיאולוגיים שנכחדים ותופעות גיאולוגיות שייעלמו מן העולם אם הבנייה תמשיך להתעלם מהן.
אבל עד מהרה הבין שכדי להשפיע לא די בניירת, צריך ללמוד ולהפנים את כללי המשחק. "כשהייתי בן 15 פניתי לסניף המקומי של החברה להגנת הטבע ולמועצה המקומית, אך לצערי
גם את הצבא השלים "כמו כולם" - שירות מלא בחיל הים, נטול הנחות והקלות. עם השלמת התואר הראשון שלו בהנדסת תוכנה מאוניברסיטת בר אילן, קרה אירוע שמבחינתו שינה את התמונה כולה. באותם ימים הופקדה תוכנית הבנייה של דרום גלילות, ומנדלסון הבין שהוא חייב להיכנס לליגה של הגדולים. בתוכנית, שיזם מנהל מקרקעי ישראל, דובר על בנייה נרחבת של אלפי יחידות דיור ושטחי תעסוקה בשטח המרכזי, שמשתרע ממחלף גלילות ועד רמת אביב ג.'
מנדלסון הזדעק. את אוצרות הטבע שבמקום הכיר עוד מהימים שצעד עם אביו כילד מרמת השרון ועד לעמק הנרקיסים שבדרום גלילות. "מדובר על שטח שאני מכיר למעלה מ25- שנה," הוא מגביר את קולו, "עוד לפני שסללו את נתיבי איילון כבר הלכתי שם. זהו אחד השטחים העשירים ביותר בערכי טבע, שיושב על שדה הנרקיסים הגדול ביותר במישור החוף. יש שם מערות קבורה עתיקות, נחל, מרבדי פריחה ענקיים ועונתיים. ראיתי שהתוכנית לא לוקחת בחשבון את ערכי הטבע האלה ולא נותנת התייחסות הולמת וראויה לטבע המדהים שם, והתקוממתי."
מנדלסון החל לפעול במרץ לשינוי התוכנית. מימיו לא האמין במלחמת חורמה או בגישה של "הכול או כלום," ותמיד דאג להציע פתרונות בגבול ההיגיון - כמו לשמר את החלקים החשובים ביותר במרחב ולאפשר בנייה בשאר השטח. הנרקיסים באזור השרון אמנם החלו אז להיעלם מעל פני האדמה, אבל האינטרנט היה בשיא פריחתו ותפארתו. מנדלסון היה פעיל מרכזי בפורומים ירוקים מובהקים, והחליט לכנס מפגש ולדון בו בתוכנית דרום גלילות ההרסנית. עבור מי שעד אז היו שותפיו הווירטואליים בלבד, הייתה זו הפעם הראשונה שבה פגשו בצעיר הנחוש עם לקות השמיעה. לאט לאט צמחה סביב מנדלסון קהילה נחושה, שהייתה מוכנה להיאבק.
מנדלסון החל בפעילות ענפה בשטח. יחד עם ארגוני סביבה ופעילים נוספים הוא יזם סיורים באזור המועד לפורענות, חילק הסברים מפורטים למקבלי ההחלטות והביא את הטבע לפתחם של הגורמים הרלוונטיים. במקביל, החל ללמוד ולהכין את עצמו לדיונים בוועדות המחוזיות השונות, עד שהכיר את התוכנית לפרטיה הקטנים ביותר. בסוף שנת ,2006 אחרי עבודה מאומצת, הגיעה התוצאה: בוועדות התכנון והבנייה של מחוז תל-אביב התקבלה החלטה תקדימית בדבר הכנת תוכנית מקיפה לאתרי טבע עירוני בכלל המחוז - שרק לאחריה תתקבל החלטה בדבר עתיד הפרויקט. היה זה יום חג לפעילים הירוקים שהיו שותפים למאבק, וגם עבור מנדלסון היו אלה ימים מרגשים ומלאי סיפוק.
"אמנם על התוכניות הראשונות שהוצגו לא הצלחנו כל כך להשפיע," הוא מפרט, "אך מיד בהמשך הגשנו התנגדויות רבות ולבסוף הצלחתי, יחד עם לחץ של גורמים נוספים, להביא להחלטה המשמעותית הזו. התרגשתי מאוד עם היוודע ההחלטה. זה אמנם לא מהיום למחר, זה לוקח זמן וידעתי שזו לא נקודת סיום אלא רק ההתחלה, אבל הרגשתי מיד שלמרות שהדרך עוד ארוכה, זה כבר הצדיק את כל העבודה הקשה."
הפעילות הירוקה של מנדלסון תפסה תאוצה, והוא החל בעריכת סקר נוסף, הפעם כזה שמפרט את ערכי הטבע השונים בעיר רמתגן וכן אחד שנערך באזור תל מונד עבור מכון דש"א (דמותה של ארץ,( שבמסגרתו הוא פועל. בעולם הווירטואלי מנדלסון פעיל לא פחות, והוא מתחזק פורום אינטרנטי פורה ב"תפוז" בנושאי טבע וסביבה, ואף הקים אתר משלו על נופים בישראל. גם מעורבותו בוועדות המחוזיות אינה פוסקת לרגע, ובמקביל הוא שוקד על לימודי תואר שני בתכנון ערים בטכניון בחיפה, תואר שמסייע לו להבין בדיוק כיצד לשלב תכנון, בנייה, תיעוש ועיור עם טבע, נוף, מורשת ואוויר פתוח.
בשנים האחרונות הורגלנו שהסיסמאות הירוקות מקיפות אותנו מכל עבר. הגנת הסביבה היא כבר מזמן לא התעסקות של פריקים, אלא משימה שרבים וטובים לוקחים בה חלק - גם אם רק דרך ההימנעות משקיות בסופר. ובכל זאת, אם פעם אנשים חיו באזורים כפריים, קרובים ומחוברים לטבע, מרגישים אותו, חיים איתו ומקבלים אותו כעובדה בשגרת היומיום, הרי שכיום רובנו מתגוררים באזורים עירוניים, ונער ממוצע קרוב יותר למסיבות טבע מלפריחתה של חבצלת החוף. הילדים האלה, מזהיר מנדלסון, "יהיו מקבלי ההחלטות של המחר, ואם הם רחוקים כל כך מהטבע, מה יישאר ממנו בעוד עשור או שניים? הילד העירוני לא רואה טבע ביום-יום, והרי ידוע שמה שרחוק מהעין רחוק מהלב," הוא מסביר.
"במקרה הטוב, זה מתבטא בסופי שבוע כשרואים עומס כבד על השטחים הפתוחים מחוץ לעיר, ובמקרה הפחות טוב הילדים של היום הם שיעמדו מחר בצמתים המכריעים ויעבירו החלטות מחוסר ידיעה והבנה של חשיבות השטחים האלה." העולם כולו, מעדכן מנדלסון, כבר מתקדם ומפנים את ההבנה הירוקה, אך בישראל ההטמעה של ערכים אלה קשה ומפרכת. "למרות שאנחנו מאחרים בתחום זה ב30- שנה בערך אחרי מדינות המערב, אין לי ספק שכמו במקומות אחרים בעולם, בסוף הנושא יתפוס תאוצה גם פה. אבל נכון שחבלי הלידה של העניין די קשים."
אתה נעלב כשקוראים לך "פריק?"
"אני פחות אוהב את ההגדרה 'פריק של טבע,' כי זה הכול בעצם חלק מסוגיה רחבה הרבה יותר של הנושא הסביבתי והחברתי, שצריך לשפר ולהטמיע. אני ראיתי שסדרי העדיפויות של אחרים הם שונים, ואם לא הייתי נכנס לזה התמונה הייתה כנראה שונה."
מנדלסון ושותפיו לדרך כבר סימנו בגדול את המטרה הבאה, והיא שאפתנית ביותר. מי שמכיר את מוסדות התכנון והבנייה בישראל, יכול אף לראות בה יומרה מרחיקת לכת. "אני שואף לכך שבעתיד יוטמעו שיקולים סביבתיים כבר בשלב התכנון של תוכניות הבנייה והפיתוח, ולא יישמעו רק בסוף או באמצע התהליך," הוא מצהיר. "לא מדובר רק על טבע ושטחים פתוחים, אלא על מכלול של השלכות חברתיות ותחבורתיות שיהפכו את העיר למקום שטוב לכולם לחיות בו. זה אולי נשמע פנטזיה, אבל אם היו שואלים לפני עשר שנים אם תהיה תוכנית לאתרי טבע במחוז תל-אביב, גם אז היו אומרים כנראה שלא. היום יש תוכנית כזו, ולחצי מרשויות המחוז יש סקרי טבע."
למרות חגיגות יום העצמאות, ספק אם המדינה יכולה לחגוג את ההישג הסביבתי.
"ב62- השנים שבהן היא קיימת, הצליחה והתפארה מדינת ישראל בתחומים רבים. בימי ההולדת הבאים שלה תתהדר המדינה גם בהכרה הולכת וגוברת בערכי הטבע שלה. כפי שידענו כמדינה להגיע להישגים מרשימים בתחומים שונים, מן הראוי שנוביל גם בתחום הסביבתי."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם