רב הנסתר: מנחם אדרי מכוון נמוך
מנחם אדרי הפך לרב אחרי שני ניסיונות חיסול, מוות קליני וכמה שנים בכלא. הבעיה היא שכעת המשטרה חושדת בו שהוא ירה בעבריין אלי ליברטי
רעש של קטנוע הפר את הזמזום השקט של זמירות צאת השבת, ליברטי סובב את ראשו לאחור, נדמה היה לו שקוראים בשמו. שריקת יריות נשמעה באוויר. ליברטי התכופף לרגע ופתח במנוסה לכיוון רחוב חיים עוזר. הקטנוע, ועליו שני רוכבים חובשי קסדות, השיג אותו כעבור מטרים ספורים. "הרב, הרב. למה, למה,"? זעק ליברטי כאשר שני קליעים של תשעה מ"מ חדרו לכפות רגליו והוא התמוטט אל הקרקע.
מהקטנוע ירד הרוכב, פיו ואפו מכוסים בצעיף כהה. הוא הרים את האקדח והנחית מהלומה על ראשו של ליברטי. "תן לו עוד, תן לו עוד," סינן נהג הקטנוע שנייה לפני שאברכים החלו להציף את הרחוב. "זה מחבל," צעק היורה בניסיון להניסם, וזינק על הקטנוע. השניים נעלמו תוך מספר שניות.
סירנות של משטרה נמהלו בהמולה. ברחוב נותרו רסיסי זכוכית, מספר קליעים וכמה צעירים מבוהלים. לליברטי וליורים לא היה זכר. רק בשעות הלילה המאוחרות הגיעה ההודעה למשטרת מחוז ירושלים. אדם שנורה ברגלו אושפז בבית החולים בני ציון בחיפה והציג את עצמו בשם הבדוי "יוסי נחמני." בפני חוקרי מפלג התשאול של היחידה המרכזית בירושלים התריס ליברטי כי אינו יודע מי פגע בו. לאחר ימים ספורים שינה את גרסתו. "אני יודע מי ירה בי," אמר, "ולא אספר לכם. כשתשמעו תזדעזעו."
שלושה חודשים עמל צוות החקירה המיוחד על פענוח התיק. השוטרים חקרו אינספור עדי ראייה, עשרות בני משפחה, ניסו לדובב חשודים הממלאים פיהם מים ותרו אחר מעורבים במנוסה. בתחילה נראה היה כי מדובר בסכסוך בין ליברטי לתלמיד ישיבה לשעבר ושותפו לשוד חנות מכולת. אלא שלאט לאט נחשפה תמונה שהדהימה את החוקרים. הראיות הראו כי החשוד בירי הוא הרב אדרי בעצמו, עבריין לשעבר, שחזר בתשובה לפני כעשר שנים. הרב אדרי נעצר ב11- באפריל ומאז ועד עתה מכחיש את החשדות נגדו בטענה שמדובר בעלילה.
"יעידו שמים שאני רוצה לשתף אתכם פעולה," אמר לא אחת לראש צוות החקירה, פקד יורם סגל, אולם התשאולים מתאפיינים בעיקר בפלפולי תורה מאשר בגרסה עניינית. הרב אדרי, שרק לאחרונה התברר כי אינו מוסמך לרבנות על ידי מדינת ישראל, עצור כבר חודש. בכתב האישום שהוגש בשבוע שעבר נטען כי נהג הקטנוע ביום הירי הוא יצחק זוהר, סופר סת"ם וחברו של אדרי מילדות. השניים מואשמים בקשירת קשר לביצוע פשע, בחבלה בכוונה מחמירה, בנשיאת נשק, באיומים, בירי באזור מגורים, בהיזק בזדון ובהדחה בחקירה. בבית המשפט ייאלץ אדרי להתמודד עם תיק חקירה מורכב הכולל
אדרי (32) הוא צעיר כריזמטי, שונא ערבים ושוטרים, שהרצאותיו מושכות אלפי אברכים ומעריצים מדי ערב. סיפור חייו הפתלתל מצית את דמיונם של הצעירים החוזרים בתשובה. עבריין לשעבר שערק מהצבא, ברח לבלגיה מאימת החוק בישראל, חבר למאפיה היהודית באנטוורפן, נורה, מת מוות קליני, הוחזר לחיים, ריצה עונשי מאסר, ולאחריהם החליט להשתקם ולהתמסר לדת. ירי בעבריין מוכר, אותו רצה להרחיק מהישיבה שהקים, נראה תלוש מהתנהלותו בעשור האחרון. אם יימצא אשם, יישאר המניע של אדרי עלום. לעולם לא יהיה ברור מה גרם לו להחזיק שוב את המתכת הקרה, לסחוט יריות אזהרה לכיוון רגליו של ליברטי ולאחר מכן להמשיך בשלווה להרצאה כאילו סיים באותו רגע לקרוא את הגמרא. האם מדובר באיש דת אדוק, או שמא בד"ר מנחם ומיסטר אדרי?
כשמנחם אדרי היה ילד קטן בשכונת יוספטל בקריית ים, הוא נקרא בפי כולם מני. דקירות, סמים ויריות היו חלק משגרת חייו ואדרי חלם להיות עבריין. "לא ישנתי בלילות," סיפר באחת מהרצאותיו, "כל היום חשבתי ממי לקחת, ריכלתי, הלכתי בדאווין. רציתי להיות כמו האנשים שאיתם גדלתי." במקום לחבוש את ספסלי בית הספר היסודי, ישב אדרי על ספסלי בתי המשפט בכל פעם שאביו, גבריאל, נעצר על התפרצות, אלימות או עבירת סמים.
"לא פעם שאלתי את עצמי בתור ילד," שחזר בהרצאתו המפורסמת, בה המציאות והגוזמה שזורות בחוט עדין, "מתי יהיה לי הכבוד להיות מובל בניידת כמו אבא שלי, מתי אזכה לשבת בבית סוהר, מתי אזכה להיות בצינוק ובהפרדה. רציתי את הכבוד ששמור רק לעבריינים בכירים, רציתי לעשות משהו רציני שיזעזע את העולם, רציתי עשר שנים בבית הסוהר לפחות."
בגיל תשע העבירו רשויות הרווחה את אדרי למשפחת אומנה בנהריה, אולם כעבור חמש שנים חזר לביתו. בזמן שחבריו נסעו ללימודים באופניים הוא גמא את הדרך על סוס דוהר ולכיתה נכנס דרך החלון. בתי הספר בחיפה הרימו ידיים מול הילד הבעייתי, והוא נשלח ללמוד מכונאות ברמת דוד. שם, במקום ללמוד, גילה את האלימות. לא פעם התקוטט עם חבורה של יוצאי חבר העמים, פעם אחת אושפז בבית החולים. הצלקות שעל אפו וראשו הן זכר לאותה קטטה. למרות עברו הפרוע החליט צה"ל לגייסו. אדרי שירת במשך תשעה חודשים כנהג משאית בבסיס מחניים ברמת הגולן, אולם התקשה להסתגל למסגרת. כאשר הצבא סירב לבקשתו לצאת לעבוד, הפך אדרי לעריק עד שנת .2001
באותן ארבע שנים עברו חייו תהפוכות רבות היכולות לפרנס סדרת פשע. הוא שכר דירה בקריות, חבר לעבריינים מוכרים, בילה במועדונים. לא פעם נעצר בחשד לדקירות. לחסידיו אוהב אדרי לומר כי בסך הכל שמר על בנות ישראל הכשרות מפני צעירים ערבים שחמדו אותן. עד היום הוא מכנה את הערבים בשם "אינדיאנים," השוטרים זוכים מפיו לכינוי "כלבים" והחילונים הם "מדומיינים" - חיים במציאות מדומה. "כל יציאה הייתה הסתבכות," סיפר למעריציו, "דקרתי ערבים כל יום ונעצרתי. התיקים נערמו. כל מה שלא הצליחו לפענח אמרו שזה מני אדרי עשה."
ואז הגיעה פרשת הרצח בתחילת .1999 במהלך ויכוח עם עבריין מקריית ים, שהיה מוכר גם כסוחר סמים, כוון נשק לראשו של אדרי. אלא שבדרך נס התגלה מעצור באקדח ואדרי ברח מהמקום. עוד באותו לילה נמצאה גופתו של העבריין עם דקירות עמוקות בבטן, שקרעו את הסרעפת ואת הכבד. המשטרה הייתה בטוחה שאדרי אחראי לחיסול. "הייתי מבוקש," נוהג אדרי לספר בחיוך כשהוא מדגיש כי הרוצח האמיתי נתפס מאוחר יותר. "תמונה שלי הופיעה ב'בשידור חוקר.' רציתי להסגיר את עצמי, אבל אבא שלי סירב."
אדרי ברח לבלגיה בעזרת דרכון מזויף הנושא את השם "יצחק זוהר," כשמו של חבר הילדות המואשם עמו כעת בירי בליברטי. עם מאה דולר בכיס וכמה חברים מנתניה ולוד שהקימו באנטוורפן מאפיה מקומית, התמקם אדרי בנוחות. כבר ביום הראשון מצא עצמו עם שכפ"ץ ותת מקלע, נלחם על השליטה בעיר מול חבורה צ'צ'נית. זמן קצר לאחר מכן היה אדרי על סף מוות. צ'צ'ני שארב לו בפינת רחוב ירה בו כדור אחד בגב, שחדר לריאה. הכדור השני פגע במותן. הכדור השלישי, שכוון לראש, נתקע. גופו של אדרי בער, גרונו נחנק. הוא גרר עצמו לסמטה צדדית ונשכב לרוחבה. האמבולנס הגיע לאחר דקות ארוכות.
"ואז הרגשתי שאני מתנתק מהגוף," נוהג אדרי לספר בדרמטיות, "ראיתי את הגופה שלי בתוך שלולית דם, ראיתי את הרופאים גוזרים את המכנסיים שלי ומורידים את החולצה. הרגשתי שאני מסתכל עליהם מלמעלה. היה שקט מסביב, כאילו שמו אותי בתוך כספת. פתאום אור חזק הבזיק על פניי, החיים עברו מולי. ראיתי איך אני מוכנס לאמבולנס והרגשתי משיכה חזקה כלפי מעלה. יותר מזה אני לא זוכר. אחרי עשר שעות התעוררתי בחדר ניתוח כאשר היד והרגל שלי מחוברים למיטה עם אזיקים. מאז, הכדור שנשאר בריאה מזכיר לי מהיכן הגעתי."
בבלגיה הרגיש אדרי על בשרו מה זה להיות כלוא בצינוק, לאחר שנשלח ל-15 חודשי מאסר על חילופי היריות עם הצ'צ'ני. בכלא התקרב לדת. כאשר הגישו לו אורז עם שומן חזיר, הזיז את הצלחת והסתפק בבננה ופרוסת לחם.
בטלוויזיה הקטנה במועדון האסירים צפה בלינץ' שבוצע בחיילי צה"ל ברמאללה והתגעגע לסביבה יהודית. באחד הימים הסתבך עם סוהר אימתני. במשך שמונה שעות ישב על הרצפה בצינוק והתפלל. אם אצא מכאן, נדר לעצמו, אלך לדרך חדשה. באמצע הלילה נשמעו דפיקות על דלת הברזל. "תתלבש," הרעים הסוהר, "אתה חוזר לישראל."
ברגע שנחת בארץ, בסוף ,2001 נלקח אדרי לחקירה. עשרות תיקים הונחו על השולחן, מתוכם נותרו לבסוף שלושה, שניים על ניסיון לרצח. הוא הורשע רק באחד מהם ונידון לשנתיים מאסר. התיק השני נסגר לאחר שהעד המרכזי נפטר במפתיע שבועיים לפני עדותו. לפי אדרי, מדובר בהשגחה אלוהית. במהלך מאסרו התחזק אדרי וכונה על ידי האסירים "רבנו מנחם," אולם במקביל התקרב גם לעבריינים מוכרים.
כשהשתחרר ב-2003 נראה אדרי שונה. הנער בעל השיער הקוצני המשוח בג'ל הפך לצעיר חובש כיפה, בעל פאות ארוכות ולובש ציצית. הוא העביר הרצאות בביתו בקריות, אליהן הגיעו גם נשים שישבו מאחורי סדין לבן. אחת הנשים, סיון, הפכה לימים לאשתו, ממנה יש לו ארבעה ילדים קטנים.
רק דבר אחד לא השתנה באדרי - החיבה לדם ולסכינים. מעבריין אלים הפך לשוחט ומוהל, במקביל הוא כותב ספרי סת"ם. את חלומו להקים ישיבה לחוזרים בתשובה הגשים לפני שבע שנים וקרא למקום "הבן איש חי" על שמו של הרב יוסף חיים. לפני כחצי שנה, לאחר שהרצאותיו הפכו למבוקשות ברחבי הארץ, החליט אדרי לשהות בישיבה רק בערבי שבת, ומינה למנהל המקום את אריה אלמלם, שפתח את המקום גם לחשודים המשוחררים לחלופות מעצר. אדרי מעולם לא האמין כי הישיבה אליה שאף תגרור אותו לנקודת ההתחלה.
החקירה בימ"ר ירושלים הייתה מורכבת. שכונת בית ישראל, השוכנת ליד מאה שערים, לא נחשבה ליעד משטרתי. לפנות בוקר הגיעה ההודעה שליברטי נמצא בבית החולים בחיפה. הוא התגלה לחוקריו של פקד יורם סגל כאגוז קשה. הוא ידע מי ירה בו אולם סירב לגלות. בימים הראשונים עלה שמו של זרביב כחשוד במעשה והוא נמלט לאילת. החקירה העלתה שאין לו קשר לירי. שמו של אדרי צץ מדי פעם.
בהתחלה סיפר ליברטי למשפחתו כי הרב הוא שירה בו. גם חברתו טענה כי יום לפני הירי התקשר אליה אדרי והבהיר שאם התנהגותו של ליברטי לא תשתנה, הוא עלול למצוא עצמו בבית החולים. בשיחה אחרת שוב דיבר ליברטי על אדרי. "הוא היורה, אני מזהה אותו," אמר. "אני מכיר אותו מימי ילדותי. הרב התקשר אליי מטלפון ציבורי לפני האירוע והוביל אותי לישיבה. הוא עשה לי כיפה אדומה."
רק בפני החוקרים סירב ליברטי להתוודות. הם התרשמו שהוא מפחד. במקביל, הועבר ליברטי לכלא קישון ונשפט על הפרת מעצר הבית, התחזות לאחר ושוד המכולת בירושלים. במהלך אחד הדיונים המשפטיים, כחודשיים לאחר הירי, העיד אדרי לטובתו והפליג בשבחי ליברטי. בזכותו הוקצב העונש על 27 חודשי מאסר. כיום עצור גם זרביב על חלקו בשוד המכולת, פרשה שתוביל בהמשך לפריצת דרך בחקירה.
בפברואר זימנה המשטרה את אדרי לעדות. הוא ביקש להיפגש עם פקד סגל והחוקרים בפיצרייה ברחוב בר-אילן. בשיחה טען אדרי כי בעת הירי העביר הרצאה למפוני גוש קטיף המתגוררים ביישוב ניצן. אלא שלימ"ר ירושלים התברר כי אדרי הגיע להרצאה באיחור של שעה וחצי, ומאז התנהלו חייו תחת האזנות ומעקבים. ההקלטות מעלות דיאלוגים מעניינים של הרב. באחת ההקלטות נשמע אדרי אומר לליברטי כי אם הוא צריך, יעביר לו כסף לקנטינה. "אתה יודע שיש לי קשרים בכל מקום," אמר הרב, במה שהשתמע לפקד סגל כאיום מרומז. "אל תדבר שטויות, שים לב למה שאתה אומר."
- הכתבה המלאה מופיעה בסופשבוע של "מעריב"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם