מזון בע"מ: מה מסתירים משווקי הבשר והחלב?
פנינו אל החברות הגדולות במשק והצגנו בפניהם סדרה ארוכה של שאלות בנוגע לתנאי הגידול של בע"ח, הזריקות, ההורמונים והאנטיביוטיקה שמקבלות החיות והיחס לו הן זוכות. רוב החברות הסתפקו ב"אין תגובה". מועצת הלול והעופות העבירו אותנו הלאה ורק ממועצת החלב קיבלנו הזמנה לסיור ברפת
הסרט מציג שורה של עוולות אשר נעשות בבעלי חיים על ידי תעשיית הבשר והחלב. הסרט מציג, בין היתר, חזירים, פרות ותרנגולות שחיים בתת-תנאים בדרכם להפוך למוצרי מזון. המראות הקשים של הסרט, מעוררים את השאלה מה קורה בישראל? האם גם כאן תעשיית המזון מתועשת ומהונדסת? ומהו התהליך שעוברים המוצרים בדרכם לאריזות המסוגננות בסופרמרקטים?
לצורך העניין פנינו למספר חברות גדולות ומשמעותיות בשוק מוצרי החלב והבשר בישראל. אל תנובה, טירת צבי, הוד חפר, זוגלובק, יטבתה, שטראוס, מאמא עוף וטרה העברנו את השאלות הבאות:
◄מה עושה החברה שלכם לרווחת בעלי החיים?
◄בכמה אנטיביוטיקה מואבס בממוצע כל עוף שמוכרת החברה?
◄אילו זריקות מקבלות הפרות שאת החלב שלהן אתם משווקים?
◄אילו חומרים כוללות הזריקות?
◄כמה שעות לפני השחיטה מתחילה בממוצע הרעבתו של עוף שמוכרת החברה?
◄כמה זמן בממוצע אורכת ההמתנה במשחטה?
◄אילו צעדים ננקטו כדי למנוע שיווק עופות שהוזנו בזרזי גדילה על בסיס ארסן?
◄כיצד מטופלות פרות שקרסו עקב עומס יתר ברפתות מהן רוכשת החברה חלב?
◄והאם משתמשים בצואת עופות להזנת העגלים שאת בשרם משווקת החברה?
התשובה הרווחות שקיבלנו הייתה: "אנו לא נענה ונתייחס לשאלות". בדרך הצטרפה גם תוספת חביבה: "תודה על פנייתך, שיהיה שבוע טוב", אך היו חברות שלהפתעתי היו נכונות לשתף פעולה. במידה מסוימת.
משטראוס נמסר כי "הרפתות המספקות חלב לשטראוס נמצאות בפיקוח קפדני של התאחדות מגדלי הבקר בישראל, משרד החקלאות ושל החברה עצמה, תוך כדי שמירה על סטנדרטים גבוהים ברמת איכות החלב ודאגה לרווחת בעלי החיים". חברת זוגלובק מסרה כי "היא פועלת לפי הוראות משרד הבריאות ומשרד החקלאות (השירותים הוטרינרים) בעניין רכש בשר בקר ועוף. תנובה, טירת צבי והוד חפר מסרו כי הגורם הרלוונטי להפנות אליו את השאלות הללו הוא מועצת החלב ומועצת הלול והעופות".
בעצתם, החלטתי לפנות לגורמים הרלוונטיים. מועצת הלול והעופות הפנו אותי מאחת לשנייה ומשנייה לשלישית ולא הצלחתי להשיגם או לקבל את תגובתם. לעומתם, מועצת החלב שמחה לשתף פעולה ולענות על כל שאלה שאחפוץ. הם טענו כי אין כל בסיס להשוואה בין מה שקורה בעולם לבין
כששיתפנו את אנשי אנונימוס, העומדים בראש המערכה למען זכויות בעלי החיים, בממצאי הבדיקה שלנו הם לא הופתעו. "התשובות לשאלות חושפות שתעשיות המזון מהחי מוכנות להזמין עיתונאים לסיורי יחצנות, אבל אינן מוכנות לענות לשאלות פשוטות". לדבריהם, משווקי הבשר והחלב מסתירים את כמויות התרופות וההורמונים שהולעטו בהם בעלי החיים לפני שהגיעו לצלחת, ומסרבים לקחת אחריות לסבל שנגרם למיליוני בעלי החיים במשקים המתועשים.
מועצת החלב הזמינו אותנו לרפתות בכפר ויתקין אשר בהן מופק החלב של תנובה. ברפתות, הרפתן, ארנון אשרי, ענה על השאלות. לדבריו, הפרות אינן מקבלות אנטיביוטיקה או זריקות מכל סוג שהוא, אלא אם הן חולות, מה שלא קורה הרבה כי הוא דואג לרפואת מנע. הוא הזדעזע למשמע האופציה של הרעבת החיות בטרם שחיטתן, טען שאין כזה דבר קריסה בעקבות עומס יתר, שהפרות אוכלות אוכל שהוכן במיוחד עבורן ושמתאים להן ובכלל לא הבין מאיפה מגיעות השאלות שלנו.
נשאלת השאלה, אם כך, באיזו תדירות חולות הפרות ונזקקות לתרופות? בפורומים פנימיים של תעשיית החלב מתגלה תמונת מצב שונה מזו שמציג אשרי. למשל, מחקרים שהוצגו בכנס מדעי הבקר לשנת 2009 חושפים שיעורי תחלואה גבוהים ברפתות. אחד המחקרים שהוצג בכנס הראה כי לפי נתונים שנאספו מ-17 אלף פרות ב-49 רפתות מרחבי הארץ לאורך שלוש שנים (2006-2008), שיעור הפרות הסובלות מדלקות עטינים עולה בהתמדה, וב-2008 הגיע לכ-35%. יש לשער שמספר הפרות הסובלות מדלקות עטינים גבוה אף יותר, שכן לרפתנים אינטרס להימנע מאבחון פרות כחולות, הן בשל עלות התרופות, והן משום שאסור לשווק את החלב הנשאב מן הפרות בזמן הטיפול.
מחקר אחר שהוצג בכנס מדעי הבקר גילה כי שאיבת החלב המופרזת גורמת להתפרצויות קשות של "דלקת נרתיק נמקית", מחלה הפוגעת במערכת המין של הפרה, וגורמת כאבים ואף מוות. המחלה אינה מוכרת בעולם, והיא ייחודית למשק הישראלי האינטנסיבי. כלשון החוקרים: "התפרצויות קשות של מחלה זו מתועדות בישראל משנת 2000 ואילך במשקי בקר לחלב מאוחדים גדולים, וגורמת לנזקים כלכליים חמורים במשקים הנפגעים. התפרצויות דומות לא דווחו במקומות נוספים בעולם והן ייחודיות למשקים מאוחדים בישראל".
"למה שמישהו מהחקלאים ירצה להרע לבעלי החיים?", שואל אשרי. "זה דבר שלא נתפס. זה בניגוד לכל הגיון בריא, זו הפרנסה שלנו". לדבריו, למרות שמציגים אותם כאנשים הרעים המזיקים לחיות זה לא נכון. "רק חקלאות מתועשת יכולה להאכיל את מספר הפיות שבעולם, ואם כבר חקלאות מתועשת, אז בואו נשעה את זה כמו שצריך, כמו שנעשה בישראל, בחמלה, באיכות ובמערובות, אנחנו עובדים לפי פרוטוקלים מוקפדים של חליבה ושל תרופות, הניתנות רק לפרות שזקוקות לכך. אנחנו מקפידים על הכל. אין בעולם מצב שיש ביקור של וטרינר פעם בשבוע ברפת ופה יש, בניו זילנד זה פעם בחצי שנה למשל", מוסיף אשרי.
ואולי - אפשר לתהות - מדוע מגיע הווטרינר לרפתות בכל שבוע. בניו-זילנד אגב, נהוג משק חלב לא אינטנסיבי שבו הפרה נמצאת במרעה ושואבים מגופה "רק" 5,000 קילוגרם חלב בשנה – לעומת ישראל בה אף פרה ברפתות החלב אינה זוכה לצאת למרעה לעולם, ושואבים מגופה מעל 11 אלף קילוגרם חלב בשנה.
במועצת החלב טוענים כי זה נכון שבעולם נעשים דברים לא ראויים בתעשיית המזון, אבל בארץ, נעשים מאמצים לרווחת בעלי החיים וצריך לתת קרדיט לדברים האלה. "בדיקות החלב נעשות בעולם באופן אקראי, בישראל כל משלוח נבדק ועובר חמש בדיקות סף לפני שהוא יוצא מהרפת. בארה"ב יש היתר לשימוש בהורמונים שבישראל זה אסור לפי חוק, לכן, אין בכלל מה להשוות", מסביר אפרי רייקין, סמנכ"ל מועצת החלב.
באנונימוס טוענים אחרת. לטענתם, אמנם בישראל לא נעשה שימוש בהורמוני גדילה לפרות בתעשיית החלב, אך בהורמונים רבים אחרים כגון אסטרוגן, פרוגסטרון ואוקסיטוצין נעשה שימוש נרחב. פרות מקבלות זריקות הורמונים כדי למקסם את הסיכויים שייכנסו להריון. בנוסף, כל הפרות בחודשיים האחרונים להריון מקבלות טיפול אנטיביוטי מאסיבי. בתקופה זו אמנם לא חולבים אותן אך אין להתכחש להשפעות שיש לכך על בריאות הציבור (ההורמונים מופרשים בשתן שעלול לחלחל למי התהום, ושימוש נרחב באנטיביוטיקה מביא ליצירת זני חיידקים עמידים).
לתעשיית החלב יש שני צדדים. מצד אחד, הפרה הישראלית היא גאווה לאומית ומכל העולם מגיעים לישראל כדי ללמוד ולראות כיצד מתנהלות הרפתות בישראל אך מצד שני כדי שזה יקרה יש צורך לתעל את המשק, להשביח את הפרות ולנצל את מירב החלב שניתן להפיק מהן. עניין זה גורם לעיתים לדלקות עטינים בקרב הפרות ולכך שהפרות לא חיות פעמים רבות בצורה הטבעית להן אלא בצורה בהם יפיקו את מירב התועלת. כך למשל מיד לאחר המלטה של עגל, העגל מופרד מאמו ולא זוכר לטעום מהחלב שלה.
תקנות משרד הבריאות, משרד החקלאות והשירות הווטרינרי וכן פיקוחם של מועצת החלב ומועצת הלול והעופות אמורים למזער את ההתנגשות בין שני צידי מתרס זה. כאשר מדובר בתעשיית המזון קיים דיאלוג מתמיד בין הצורך לממש את רצון הציבור ולספק סחורה איכותית, בכמות רבה, בזמן קצר ובמינימום השקעה, לבין הצורך לשמור על בעלי החיים המהווים חלק משרשרת זו, לאפשר להם לחיות בתנאים אופטימליים ולא למות בצורה אכזרית.
בצער רב, נזכיר שפעמים רבות אין שום דיאלוג. דוח מבקר המדינה לשנת 2009, למשל, חשף כיצד אינטרסים מסחריים רומסים את האינטרסים של בריאות הציבור, למשל בהלעטת עופות בארסן ובאנטיביוטיקה בניגוד לעמדת משרד הבריאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם