הצצה: מה קורה במפעל חוד אסף מתכות?
בשטח המפעל נחשפים העובדים לשיעור גבוה של מתכות כבדות וחומרים מסוכנים, חלקם מסרטנים. ההנהלה: אנחנו עורכים בדיקות
דיאוקסינים מוכרים כגורמים לסרטן, מחלות לב, סוכרת, לחץ דם גבוה ועוד. עוד עלה מהממצאים כי הכרום הנפלט מארובות המפעל לאוויר גבוה פי 100 עד 300 מהתקן באזור כפר מסריק, ופי 65 עד 500 בשערי המפעל. פליטות אדי וחלקיקי הקדמיום חרגו פי 250 עד 450 באזור הקיבוץ ופי 215 באחד משערי המפעל. פליטות אדי וחלקיקי הונדיום לאוויר חרגה פי 15 עד 24 באזור הקיבוץ, ובשערי המפעל פי 17.
תהליך הייצור במפעל פולט מזהמים ואדי וחלקיקי מתכות כבדות וקשות המוכרים כמסרטנים לאדם, בחריגות עצומות מהנורמה. הם גם עלולים לגרום למחלות לב, לפגיעה במערכת העצבית, לפגיעה בכבד ובכליות ולמחלות נפש שונות. המשרד להגנת הסביבה לא מנטר חומרים רבים הנחשבים למסוכנים ומסרטנים בדגימות שהוא עורך באזור, דוגמת החלקיקים הקטנים הנחשבים לקטלניים שעין האדם אינה רואה אותם.
עובדים במפעל התלוננו על תופעות בריאותיות שעל פי מחקרים רפואיים עלול להיות קשר ביניהן לבין החומרים שאליהם הם נחשפים. "לפעמים אני מרגיש שיש לי כאבי בטן, כאבי רגליים, כאבי ראש, חולח שה ועייפות", אמר אחד מהם, "כשאני עולה בלילה למיטה לפעמים אני מרגיש שכאילו משהו זורם לי בתוך הגוף. אני יודע שעופרת משפיעה על יציבות נפשית ואני מדי פעם חוטף התקפות עצבים בלי שיש לי הסבר לזה".
פועלים נוספים סובלים מתופעות של האטה במוליכות העצבית. "הרופא הסביר לי שאם אני מקבל מכה, אז אני מרגיש אותה רק אחרי כמה דקות. העצבים שלי פשוט מוליכים לאט יותר את הפקודה למוח", סיפר אחד מהם.
לפי עדויות, לא כל העובדים נשלחים לבדיקות אצל רופא תעסוקתי וחלק מאלה שנשלחים לא מקבלים
"במקרה של שימוש בעופרת המפעל מחויב לשלוח את העובדים לבדיקה אחת לחצי שנה ובמקרים של חומרים מסוכנים אחרים-אחת לשנה. מאחר שהמפעל מתעסק עם חומרים מסוכנים נוספים, הוא מחויב לשלוח את העובדים לבדיקה ספציפית גם לגביהם".
על פי תביעת נזיקין שהוגשה כנגד המפעל, בשטחו נחשפים העובדים לשיעור גבוה של מתכות כבדות כמו קדמיום, כרום, נחושת, ניקל, עופרת ואבץ. חומרים הללו וחומרים מסוכנים נוספים שחלקם מסרטנים נפלטו במשך השנים לאוויר גם דרך ארובות מפעל ההתכה, לעתים בחריגות עצומות שחשפו את הפועלים ואת תושבי הסביבה לסכנה. הם נפלטים גם כאדי גז בתהליך התכת הפסולת שמגיעה, בין היתר, למפעל מתעשיות אלקטרוניות, צבאיות, כימיות, צבע, רכב, מזון.
אולם ההתכה של "חוד הפלדה" מחולק לשלושה חלקים. החלק המסוכן ביותר הוא חלל תנור ההתכה הגדול, אליו מושלכת כמעט כל פסולת המתכות שמגיעה למפעל. בחלל הזה עובדים כ-16 פועלים בשתי משמרות, מתוכם ארבעה מנופאים שעבדו על העגורן שמעל לתנור ההתכה. העובדים מחויבים ללבוש מסכה, אך לא כולם עושים זאת.
במפעל לא מכחישים כי אטמו את העגורן. "זה נכון שהקבינה של העגורן לא הייתה אטומה ואפילו הזכוכית שם הייתה שבורה", אומר מנכ"ל המפעל, אנדרי ויידה. "בגלל הבעיה הזאת הפסקנו את העבודה בעגורן וכבר מלפני שנה הפועלים עובדים מלמטה, כך שהם חשופים הרבה פחות לגזים הנפלטים מהתנור".
רמי שני, הבעלים של מפעל חוד אסף פלדה בע"מ, אנדרי ויידה, מנכ"ל המפעל, ורופא המפעל, ד"ר שאול דוברינסקי, השיבו לכלל הטענות.
פליטת החומרים המזהמים: "מאז שנת ,2006 השקענו כ-15 מיליון שקל. עשינו מעבר למה שנדרש מאיתנו כדי ללכת על בטוח. בדיגום ב-,2006 למעט החריגות בפליטת הדיוקסינים, לא היו לנו חריגות. מי שחישב את המספרים בכתב התביעה עשה טעות. במקום מיקרוגרם, חישבו את זה כאילו זה מיליגרם." לטענת המהנדס ראובן וקס, שכתב את חוות הדעת המקצועית, אין טעות בחישוב.
מיגון הפועלים: "אנחנו מחתימים את הפועלים על כך שהם מתחייבים לעבוד עם מסכות, אטמי אוזניים וקסדות לפי התקנים. אנחנו עושים סקר סביבתי על העובדים כל חצי שנה. בכל מתחם עבודה, אנחנו בוחרים עובד אחד ומתקינים על דש הבגד שלו נשם (שקולט את המזהמים). הנשם בודק את חשיפת העובד למזהמים באותו מקום. אנחנו עומדים בתקנות."
בדיקות העובדים: "אף על פי שאנחנו לא מחויבים לכך, החל מ-2006 אנחנו מעסיקים רופא במשרה חלקית. הוא בודק כל עובד. הוא מחליט את מי לשלוח לבדיקה על פי התוצאות שמתקבלות בנשם. זה נכון שהתקנות קובעות שאם המפעל עוסק בהתכה של מתכות מסוכנות כמו כרום, קדמיום וכד' אז הוא מחויב לשלוח את העובדים לבדיקות אחת לחצי שנה, אבל אנחנו לא עוסקים בהתכה של כל הדברים האלה. יכול להיות שבגרוטאות שמגיעות אלינו יש גם מתכות כאלה, אבל אחרי המיון שאנחנו עושים הערכים שנשארים הם מאוד נמוכים. מדובר בחלקיקים של פרומילים. לכן אנחנו עושים את הניטורים עם הנשמים. בנוסף לזה אנחנו עושים בדיקות ארובה ובדיקות סביבתיות. אנחנו לא חוסכים בדברים האלה."
איטום תנור ההתכה: "החוק הישראלי לא מתיר פליטות לא מוקדיות (פליטות שהן לא מארובת המפעל). אז השיטה היא שהמפעל צריך להיות אטום. בתוך המתחם יש גם מערכות שאיבה שדומות לשואב אבק ביתי. כדי שהמערכת הזאת תעבוד בצורה יעילה, הכל צריך להיות אטום. דווקא בזכות מערכות השאיבה האלו היום יש באולם ההתכה פחות גזים מאשר בעבר. העובדים נמצאים רוב הזמן בחדר הבקרה שהוא אטום לחלוטין. מתוך 12 השעות הם נמצאים אולי שעתיים ליד התנור וחשופים לעשן. אבל לכולם יש מסכות."
- התחקיר המלא פורסם במעריב בנובמבר 2009.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם