המלחמה הראשונה
ב-1210 לפנה"ס, מרנפתח, בנו של רעמסס השני מלך מצרים ניסה להשמיד את ישראל ברמת הגולן. חוקר המקרא פרופ' ישראל קנוהל: "זה נחשב לניצחון מרשים"
שתי מלחמות נוספות הן מהעת העתיקה, כאשר דווקא הראשונה שביניהן, זאת שהתנהלה לפני 3,220 שנה , בשנת 1210 לפני הספירה לערך, היא הפרק העלום ביותר בהיסטוריה שלנו - פרשייה נשכחת בקורות עם ישראל.
המלחמה הזו אינה נזכרת במקרא, אלא רק ברמז אפוף מסתורין, ובניסוח מאוד לא ברור. התעלומה המרתקת הזאת פוצחה רק בימים אלו, על ידי חוקר המקרא, פרופ' ישראל קנוהל (58) מהאוניברסיטה העברית בירושלים, המשלב במחקריו הרבים גם ידע נרחב מאוד בהיסטוריה, גיאוגרפיה וארכיאולוגיה. קנוהל חקר את הנושא כאילו היה חידה בלשית והגיע לשורה של מסקנות מרתקות על מלחמת יש ראל-מצרים הראשונה בהיסטוריה. הוא ריכז אותן במאמר המתפרסם בגיליון החודש של כתב העת "תכלת", היוצא לאור מטעם מרכז שלם ובהמשך יבסס עליו ספר חדש.
בראיון ל"מעריב" אמר פרופ' קנוהל: "בחיבורי הפרוזה וההיסטוריוגרפיה שבמקרא, שנכתבו במאה השביעית-שמינית לפני הספירה, כלומר כ-500 שנה ויותר מאז אותה מלחמה, היא כלל לא נזכרת - כנראה משום שמחברי הכתבים הללו פשוט שכחו שבעבר ארץ ישראל הייתה תחת שלטון האימפריה המצרית-פרעונית. אולם למלחמה ההיא, שלא נועדה לכיבוש שטח נוסף, אלא כדי להשליט סדר ולהכניע מורדים שסירבו לשלם מסים - יש תיעוד קצר, בסגנון שירי, מהצד המצרי".
בתיעוד הזה, לראשונה, שליט נוכרי הכריז קבל עם ועולם ביהירות רבה - שכמובן לא היה לה שום בסיס - כי עלה בידיו לחסל
היא נתגלתה ב-1896 בחפירות שביצע ארכיאולוג בריטי, עוררה בשעתו סקרנות רבה רק בקרב המדענים, הציתה דמיונם של משכילים, אך לא זכתה לכותרות בעמודים הראשונים של עיתוני לונדון. היום זה היה בוודאי אחרת. על המצבה המפורסמת הופיעה המלה "ישראל" בכתב החרטומים, בהירוגליף המצרי הקדום. זו הפעם הראשונה ששם זה הופיע מחוץ למקרא.
מרנפתח הוא הרביעי בשושלת ה-19 של הפרעונים, בנו ה-13 של רעמסס השני המפורסם, מגדולי המלכים בעידן העתיק, מקים את הבירה על שמו, רעמסס, שדווקא נזכרת במקרא. לאחר שכל אחיו מתו לפניו, עלה מרנפתח על כס המלכות, והוא כבר כבן 60, ומשל במצרים עשר שנים. הוא נודע במחלותיו, ביניהן טרשת עורקים ודלקת מפרקים, ומסע המלחמה שלו שמתועד על אותה מצבה סיפק לו הזדמנות להשתחרר מצלו הענק של אביו.
על המצבה מתואר בסגנון פואטי מתפאר מסע המלחמה ההוא: "שמחה רבה למצרים... יספרו על הניצחונות אשר ניצח מרנפתח... עד מה אהוב הוא השליט המנצח, עד כמה גדול המלך בין האלים... נבוזה כנען, נשבתה אשקלון, נלכדה גזר... ינועם הייתה לאין... ישראל חרב, אין זרע לו".
" הכתובת על המצבה נחקרה עוד לפניי", אומר פרופ' קנוהל, "אבל אני מצאתי שיש התייחסות למלחמה הזאת גם בשירה המקראית העתיקה, במזמור ס"ח בספר תהלים. אמנם מזמור זה מיוחס עתה לדוד, אך ייחוס זה, כמו ההתייחסות לירושלים באחד הפסוקים, הן פרי התערבותו של עורך מאוחר. כנראה שהמזמור הזה הוא היצירה המקראית הקדומה ביותר במקרא. להערכתי, הוא גם הקשה ביותר לפרשנות בכל ספר תהלים, נכתב סמוך מאוד למלחמה הראשונה עם המצרים ובהשראת האירועים שהתרחשו בה".
פרופ' קנוהל בחן כל מילה במזמור הידוע והחידתי. מופיעות בו מלים רבות, יחידות במינן בכל המקרא, עם שפע של ביטויים ודימויים סתומים, צורות לשון ארכאיות מאוד: "מה שעושה את ביאורו למשימה מורכבת מאוד בידי הפרשנים. עם המשימה הזאת התמודדו רבים וטובים עוד לפניי, אבל אני חידדתי עתה את ההתייחסות למלחמה, עליה כתב מחבר מזמור ס"ח את המילים הבאות:'יקום אלוהים, יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו', ובהמשך נזכרת בו גם מצרים המכונה שם'חית קנה'".
המלחמה הראשונה הזאת עם המצרים לא התנהלה בסיני, גם לא בנגב בגבול ארץ ישראל ומצרים: "היא התרחשה, ככל הנראה, בשטח המישורי שבדרום רמת הגולן או בחורן הסמוך לו", סבור פרופ' קנוהל. זו התגלית הראשונה, ויש להודות אפילו המאודמפתיעה, העולה ממחקרו. הוא הגיע למסקנה זאת על פי ניתוח המילים הנזכרות בתהלים והצלבת מידע עם מסמכים מצריים עתיקים מאוד.
"על פי האמור במזמור ס"ח, זירת הלחימה התרחשה ליד הר צלמון, הוא הר חורן, או ג'בל אל-דרוז בימינו וסמוך להר הבשן - החרמון. הצבא המצרי של מרנפתח, שהיה מצויד במרכבות, יצא למסע הלחימה כדי לבסס את שלטון האימפריה הפרעונית בכנען. משנודע ליושבי הארצות המשועבדות למצרים כי רעמסס (אביו של מרנפתח) מת, הם מרדו וסירבו להמשיך ולשלם מסים. צבא מרנפתח חצה את הגבול בדרום, עלה צפונה דרך אשקלון, המשיך לגזר (בדרך לירושלים של ימינו), חצה את הירדן והגיע לינועם, יישוב שהיה ככל הנראה על גדות הירמוך הצפוני. וכאן, באזור מישורי, החלה הלחימה בישראלים. המסלול הזה מאוזכר במצבה. אני המשכתי להעמיק לחקור באירועים על בסיס מה שנאמר במזמור ס"ח בתהלים".
נראה שכל השבטים הישראלים ישבו באותה העת ברמת הגולן או בסמוך לרמה. הם היו נוודים ורועי צאן ולא מתיישבי קבע. "מרנפתח מתפאר ואומר שהשמיד את ישראל ולא הותיר לו זרע, אבל זו הרי איננה האמת. עובדה - אנחנו קיימים גם עתה. הישראלים החזיקו מעמד נגד הצבא המצרי. מהמזמור ניתן להבין שהישראלים ראו את תוצאות מאבקם נגד המצרים כניצחון.
נראה, אם כן, שתוצאות המלחמה ההיא היו שקולות: כל צד היה יכול לטעון לניצחונו. ההישג הישראלי היה בכך שלוחמים של שבטים קטנים החזיקו מעמד והפגינו יכולת לחימה מפתיעה נגד צבא אימפריאלי גדול, מצויד היטב. עצם העמידה מולו נחשבה לניצחון מרשים. מה עוד שזו הייתה לחימת גרילה ורגלים (השתמשו בחרבות, כידונים, חץ וקשת) מול צבא שהשתמש כבר במרכבות. אינני מקבל את ההערכה שהושמעה בידי כמה חוקרים, שגם הישראלים, כבר באותה התקופה, השתמשו במרכבות. זה היה אמצעי המלחמה היוקרתי והמתקדם ביותר במושגי התקופה הקדומה.
אפשר להבין מתוך מזמור ס"ח אפוף התעלומות שבתהלים, שקבוצת השבטים הישראלית ראתה במאבקה מלחמת שחרור מהשלטון האימפריאלי המצרי. המזמור הוא, אם כן, מעין הכרזת העצמאות הראשונה של ישראל. עד עתה הישראלים נצטוו להעלות מס כבד למצרים, מס ששולם ב'רצי כסף', כלומר בחתיכות של מתכת הכסף. בעקבות המלחמה ההיא, מבטא מחבר המזמור את ציפייתו שעתה המצרים הם שישלחו מתנות - סחורות יקרות - לאלוהי ישראל".
זמן לא רב לאחר המלחמה, מסביר עוד פרופ' קנוהל, ירדו השבטים הישראלים הללו דרומה, עברו דרך הגלעד והגיעו לאזור שבין שכם לירושלים. "כאן החלה ההתנחלות הראשונה של שבטי ישראל על גב ההר. היא מתוארכת למאה ה-12. מצרים נחלשה והשבטים הרגישו עצמם בטוחים דיים כדי להתיישב במקום החדש".
עוד מצא פרופ' קנוהל במחקרו כי מתוך מזמור ס"ח עולה שהישראלים הקדומים כבר האמינו באל אחד, אבל היו מוכנים להעניק לו שמות שונים. "בין השאר השם'סיני', שאין לו במזמור הזה כל קשר לחצי האי סיני, אלא לאל'סין', שהיה שמו של האל הראשי של העיר חרן". חרן שמעבר לנהר פרת - היום דרום טורקיה - היא העיר ממנה הגיעו על פי המסורת המקראית אבות ישראל.
לפני שנתיים, בספרו "מאין באנו: הצופן הגנטי של התנ"ך", שהיה אז רב-מכר, העלה פרופ' קנוהל את ההשערה שהקבוצה הראשית של ראשוני השבטים הישראלים הנודדים שהגיעו לארץ (הקבוצה המיוצגת במקרא על ידי דמויותיהם של אברהם ויעקב) באה מחרן. "הם הדרימו מחרן ובאופן טבעי האזור הראשון שאליו הגיעו בכנען היה רמת הגולן. הם שהו באזור הזה כרועים מגדלי צאן במשך כמה עשרות שנים. כאן כאמור, התנהלה אותה מלחמה ראשונה ונשכחת, בתקופה שבה החל למעשה ישראל את דרכו הייחודית כעם על במת ההיסטוריה העולמית".
באחרונה נוטים מדענים רבים לשלב נושאים הקשורים בגנטיקה של קבוצות אתניות במחקריהם על עמים הקדומים. האם לא נמצא קשר גנטי לאבות הקדומים של עם ישראל?
"אינני מומחה בתחום הגנטיקה", אומר פרופ' קנוהל, "אבל אני מכיר מחקר שהובילה פרופ' אריאלה אופנהיים מבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית. במחקרה התגלה שהדמיון הגנטי הגדול ביותר קיים בין כל היהודים (אשכנזים, ספרדים ומזרחים) ובין הכורדים. אולי כאן מסתתרת התשובה למקור הביטוי החביב על רבים מאיתנו:'אנא-כורדי'. אבל ברצינות: חרן מצויה בלב האזור שבו חיים הכורדים מדורי דורות. אולי זה רק מבסס עוד יותר את השערתי בדבר מקורה ומוצאה של קבוצת היסוד הראשית של עמנו ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם