לארוז את זה יפה: חוק האריזות במחלוקת
במשרד להגנת הסביבה מקדמים בלהט את החוק שיגרום לנו להפריד פסולת. בדרך, עלולים אנשי המשרד להיתקל בכמה מכשולים. התעשיינים חוששים מהמהירות בה החוק מתקדם, מחוסר האפשרות לשנות את יעדי האיסוף ומהדרישה לפיקוח מחמיר
החוק מהווה צעד חשוב בטיפול בפסולת מוצקה בישראל, ועל פיו מוטלת האחריות למיחזור אריזות מוצרים על היצרנים והיבואנים. הללו יחויבו עד שנת 2014 במיחזור 60% ממשקל המוצרים המיוצרים או המיובאים בכל שנה, כאשר כל יצרן או יבואן יחויב בעמידה ביעד מיחזור שנתי על פי סוג החומר ממנו עשויה אריזתו. על מנת לעמוד ביעדי החוק יקימו הגורמים הללו ויתפעלו תשתית לאיסוף ומיחזור הפסולת, ללא כל השתתפות כספית מצידם של התושבים.
לדברי אילן ניסים, ראש אגף טיפול בפסולת מוצקה במשרד להגנת הסביבה, במסגרת החוק תינתן לגורמים האחראיים אפשרות להקים התאגדות מקצועית שתספק את שירות מיחזור האריזות, תמורת תשלום שסכומו יקבע על פי
המעגל הראשון הוא מערכת האיסוף, שתתבסס על הצבת שני מיכלי אשפה בכל בית, בהם תופרד הפסולת לשני סוגים: פסולת אורגנית ("רטובה") וכל היתר. האריזות יושלכו למיכל השני. הרשות המקומית, שממילא אמונה על איסוף האשפה, תהיה זכאית לקבל תשלום מהיצרנים על אותו חלק באשפה המורכב מאריזות. הפסולת שתיאסף על ידה תגיע לתחנת מיון, ובאמצעות התשלום לרשות יממנו היצרנים והיבואנים את הפעולה של העברת נתח האריזות מן הפסולת.
תשתית המיחזור הקיימת כיום מספיקה על מנת לעמוד ביעדים הללו?
ניסים: "מערך היצרנים והיבואנים אכן יאלץ לממן את הקמתם של מפעלי מיחזור נוספים, כיוון שבישראל, למשל, אין כיום מפעלים שביכולתם למחזר פלסטיק מסוגים מסוימים וחומרים בעייתיים נוספים. הכסף שיזרימו היצרנים והיבואנים אל ההתאגדות שתוקם יממן הן את האיסוף והן את פתרונות הקצה של מערך המיחזור. אבל חשוב לציין שהכרח המימון של המערכת היקרה הזו יאלץ את היצרנים בארץ לייצר מלכתחילה אריזות קלות יותר למיחזור – קטנות ועשויות מחומרים ברי טיפול. יש להניח כי פירוש הדבר, בחלק מן המקרים, הוא הוזלת מחיר המוצר.
ישנה הערכה כספית של עלות החוק הזה עבור היצרנים והיבואנים?
"קשה מאד להעריך, אבל מדובר כנראה במאות מיליוני שקלים. מאחר שמדובר במערכת שמבוססת על הדגם האירופי, ניתן אולי לבחון מערכות במדינות אחרות ולבסס הערכות כספיות על עלותן. התאגיד הבלגי, לדוגמה, ממחזר כ-90% מן האריזות במדינה והעלות היא בסביבות שמונה יורו פר תושב".
ניסים נזהר מלהתייחס להתנגדות של התעשיינים לחקיקה. "לזכותם של היצרנים בארץ יאמר שהם מבינים כי הדאגה לסביבה חשובה לצרכן", הוא מתבטא בזהירות. "הם יודעים שאם הם לא ייכנסו למשחק הזה, הם יפסידו צרכנים. בתהליך החקיקה בנינו דיאלוג בין בעלי העניין בחוק: התאחדות התעשיינים, התאחדות לשכות המסחר, ארגונים ירוקים, ארגון הצרכנים, משרדי ממשלה, נציגי שלטון מקומי, אנשי אקדמיה, רשות ההקבלים העסקיים ועוד. חלק מן הגורמים הללו הם בעלי אינטרסים מנוגדים זה לזה, דוגמת היצרנים מול הרשויות המקומיות. אנחנו מנסים שהעקרונות החשובים לכל אחד מהגורמים המעורבים ינבעו מהגרסה הסופית של החוק, ורק במקרה של חוסר יכולת להגיע להסדר שישתקף בחקיקה, יתערב המשרד".
גורם המתמחה בנושא ניהול פסולת אריזה, מכיר את הגורמים המעורבים ואת התהליך מקרוב ומצדד בחוק, טוען שהתאחדות התעשיינים החליטה לפני כשנתיים לשתף פעולה עם תהליך החקיקה על מנת שלא לקבל את רוע הגזרה מלמעלה ולהשתתף בעיצובה. "התוצאה של חוק האריזות בכל מקרה תהיה לרעת היצרנים. לכן הוחלט לפני קרוב לשנתיים בהתאחדות התעשיינים להיות פרו אקטיביים ולהגיע להסדרים במקום לחכות ולקבל חוק מוגמר מבלי להשפיע על תהליך ניסוחו. אני חושב שזו החלטה שנובעת, בין היתר, מתוך ההסתכלות הרוחבית של התעשיינים עצמם על התהליכים הכלכליים שישראל עוברת, ובראשם הכניסה ל OECD".
לדברי אותו גורם, אחת הבעיות היא המהירות שבה מנסה המשרד להגנת הסביבה להעביר את החוק, כך שיכנס לתוקפו בשנת 2011. "חייבים להתחשב בעובדה שמדובר בכמה מערכות שאמורות לעבוד ולהניע את החוק הזה ביחד - היצרנים, האיגוד שיקום, הציבור והרשויות המקומיות". לדבריו, קיים קשר משמעותי בין גובה היטל ההטמנה הנוכחי לבין רמת שיתוף הפעולה שניתן יהיה לצפות לה מהרשויות. היטל גבוה יותר יהווה תמריץ לשיתוף פעולה, כיוון שהטמנת הפסולת באתרי הטמנה תהיה פחות כדאית כלכלית מבחינתן. והתעשיינים אינם יכולים לנקוט צעדים מרחיקי לכת ללא שיתוף פעולה זה. לטענתו, בעיה נוספת עלולה לעלות במקרה ואופיו של האיגוד שיספק את שירות המיחזור לא יעוגן בסעיפי החוק. "אני מאד מקווה שלא תחזור בשל כך בעיית הדיווח שקיימת, למשל, בתאגיד אל"ה".
ומה לדעתך האינטרס של היצרנים בדיונים על החוק?
"אני חושב שמעבר לבעייתיות שהם מצביעים עליה, באופן טבעי, בגובה היעדים שנקבעו, התאחדות התעשיינים לא מרוצה מהעבודה שבניגוד לחוק הפיקדון שבו לשר להגנת הסביבה ניתנה האפשרות להקטין אותם רטרואקטיבית, חוק האריזות לא יאפשר פעולה כזו, ומכאן שיהיו לו שיניים של ממש".
ניר קנטור, יו"ר איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים, דווקא מציג בעיות שונות במקצת. קנטור חושש בראש ובראשונה מהפיקוח של היצרן הקטן, אשר ימצא עצמו בתפקיד הכפול של בעלי התאגיד ולקוחו. "המודל כפי שאנחנו מבינים אותו, יוצר תאגיד שיש לו כמות אדירה של בעלי בית. לא ניתן לצפות שאחרון היצרנים ינקטו בפעולות פיקוח ואכיפה על תאגיד שהוא אמנם בבעלותו, אבל גם בבעלות של כלל היצרנים בישראל".
לדבריו, המשרד להגנת הסביבה דורש כרגע פיקוח רב מדי מצידו של כל יצרן יחיד על המערכת. לא ייתכן שיצרן קטן יאלץ להשקיע אותם משאבים בפיקוח על התאגיד כמו יצרן ענק. "ניתן לצפות לפיקוח סביר מצידו של כל 'בעל בית' כזה, אבל מערך הפיקוח המחמיר חייב להיות באחריות הדירקטוריון", אומר קנטור.
"בנוסף, לא הגיוני לצפות מכל יצרן לדווח על כמות הפסולת מתוצרתו שנאספה ומוחזרה. כיצד הוא אמור לדעת זאת? המשרד להגנת הסביבה מצפה מהיצרנים לקבל את המידע הזה מתאגיד המיחזור, אבל התאגיד יוכל לדווח רק על כמות האריזות שאסף, לא על מקורן הספציפי".
נושא נוסף שמדאיג את קנטור הוא ההגדרה שנותן החוק במתכונתו הנוכחית לתאגיד המיחזור שיוקם. "כרגע קבועה בנוסח דרישה להקמת 'גוף מוכר'. ההגדרה של גוף מוכר היא חדשה ולא מוכרת לנו. זו חיה חדשה שהומצאה בחוק הישראלי. הבעיה היא שאותו גוף יכול להיות גם חברה למטרות רווח, ומתן אפשרות כזו הוא בעייתי, מכיוון שאם יקום תאגיד מיחזור למטרות רווח, פעולתו תעלה את עלות היצרנים שאמורים לממן אותו ואת שאיפות ההתפתחות שלו. כמו כן, יש לקבוע בחוק שיקום גוף אחד בלבד, כיוון ששוק המיחזור בארץ אינו כה גדול כמו שנהוג לחשוב".
האם בסך הכל נציגי ההתאחדות מרוצים מהכיוון שאליו החוק הזה הולך?
"בעיקרון החוק בהחלט הולך לכיוון הנכון. אנחנו מדברים על מודל של הדירקטיבה האירופית, שלשיטתנו היא הנכונה - אחריות היצרנים והיבואנים, ושיתוף הציבור באחריות (לא הפיננסית כמובן) בתהליך הפרדת הפסולת לשם איסופה ומיונה. במידה והמנגנון יעבוד בצורה נכונה ויעילה, ויהיה גוף אחד שנמצא במרכז המערכת ומנהל אותה, גם העלות אמורה להיות נמוכה למדי. בקווים הכלליים של החוק הנוכחי – בזה המדובר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם