כיתת אומן: רבנים נגד עלייה לקבר רבי נחמן
הנסיעה לאומן, לראש השנה, לקברו של רבי נחמן מברסלב מזכירה מילואים - חבורת גברים שמבלה רחוק מהאשה והילדים (וזה בדיוק מה שמעצבן לא מעט רבנים)
התופעה הזו קוממה רבנים בכירים שהביעו מורת רוח מהנהירה לאומן בראש השנה. הרב דוב ליאור, רבה של קרית ארבע, מציין כי כבר הגאון מוילנה (רבי אליהו קרמר, 1,720-1,797), יצא נגד מנהג ההשתטחות על קברי צדיקים. לדבריו גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1,865-1,935), אבי הציונות-הדתית, צידד במנהג להתפלל על קברי צדיקים, אך שלל באופן ברור את האפשרות לעזוב את ארץ ישראל לצורך נסיעה לקברי צדיקים בחו"ל. הטיעון הפרקטי של הרב קוק היה, שבארץ יש מספיק קברי צדיקים.
הרב שלמה אבינר, אחד הרבנים הבולטים בציונות הדתית, לא חולק כמובן על הרב קוק אבל מבקש להזכיר בתורה ובתרי"ג המצוות בהן מחויב כל יהודי, לא מוזכרת מצוות תפילה על קברי צדיקים.
אשר להבטחה של רבי נחמן להוציא מהגיהינום את אלו שייפקדו את קברו טוען הרב שאבינר "כבר לפני כן זכינו שאברהם יוציא אותנו מגיהינום...
"אברהם אבינו יושב על פתחו של גיהינום ואינו נותן לאדם מהול להיכנס שם... איננו צריכים לחפש תחבולות חדשות כדי להינצל מגיהינום. וכי לא די לנו בדברי רבותינו הקדושים, התנאים והאמוראים, אשר לימדונו שקיום מצוות התורה הוא שמציל מגיהינום?". אגב, הרב אבינר גם מזכיר כי אפילו בקרב חלק מרבני ברסלב, יש הטוענים כי אין לנסוע בחגים לאומן.
אבל הרב אבינר מבקש להדגיש כי בראש ובראשונה הנסיעה לאומן בתקופת החגים פסולה מבחינה אנושית. בראיון ל"מעריב" אומר הרב אבינר: "בחגים אדם צריך להיות עם משפחתו. זה דבר אנושי פשוט. התורה מצווה עלינו 'ושמחת בחגך' וההלכה מבהירה כי אדם צריך לשמח את אשתו וילדיו בחגים, אבל גם בלי התורה היינו מבינים את זה.
"לפני שאדם מוסיף כל מיני מדרגות בקדושה, הוא צריך למלא את חובתו האלמנטרית כלפי בני אדם. האדם שהוא חייב לו הכי הרבה זו אשתו וכמובן גם הילדים שלו. בגמרא מסופר על רבי אליעזר שאמר 'משבח את העצלנים שלא עולים לרגל כשדי לא לעזוב את משפחתם'.
למי שחושבים שמדובר בנופש אקזוטי, זה המקום להבהיר כי ממש בימים אלו בכירי עיריית אומן שוברים את הראש בניסיון למצוא בעיה ללחץ המים הנמוך, בבניין המרכזי שבו יתארחו החסידים. אז נכון שהאוכל במקום מחולק חינם, אבל כל מי שביקרו באומן מוכנים להעיד כי לא מדובר בארוחות גורמה וגם הטיסה עולה הרבה יותר מאשר חופשת הכל כלול במרמריס - טיסה הלוך-ושוב לאומן, עם הסעות פנימיות, עולה 770-970 דולר לאדם. אלא שככל שהנסיעה לאומן הופכת פופולרית יותר, כך גם גדלה אי-שביעות הרצון של הרבנים הדתיים והחרדים מהתופעה.
הפעם הראשונה שבכלל נערכה נסיעה מאורגנת של יהודים לאומן היתה ב-1964 - בעיצומה של המלחמה הקרה, חבורת יהודים-אמריקאים טסו לברה"מ כדי לפקוד את ציון הקבר של רבי נחמן. אפילו רבי אליעזר שלמה שיק המכונה "הצדיק מיבניאל", מבכירי רבני ברסלב, הודה בעבר בראיון לאתר האינטרנט "ברלסב" שבאותה תקופה, היהודים חשבו שברסלאו שבגרמניה, בוריסלב שבגליציה, וברסלב שבאוקראינה הם אותו מקום ממש ושהפעם הראשונה שכמה עשרות חסידי ברסלב נסעו לאומן לראש השנה היתה ב-1989.
מי שנתנו את הדחיפה הגדולה בעשור האחרון, היו מספר תורמים שהסכימו לממן בהתנדבות, כרטיסי טיסה ליהודים שמעולם לא היו בחגים באומן. תורמים אחרים מימנו את האכלת רבבות המתפללים וביו גם כלו שתרמו כסף רב כדי לבנות מבנים רבים בהם האורחים הרבים אוכלים, ישנים, מפללים ולומדים את תורתו של הצדיק מבסרלב, שבכלל נאלץ לעבור לגור בעיר אומן שבמחוז צ'רקסי, בגלל ביורוקרטיה של ימי הצארים.
אחד האנשים שמגלים עניין גדול במיוחד בנסיעה ההמונית של ישראלים לאומן, הוא דווקא איננו דתי או חרדי. מדובר בפרופ' עוז אלמוג, סוציולוג והיסטוריון ישראלי מאוניברסיטת חיפה, אשר הקים את האתר "אנשים ישראל - המדריך לחברה הישראלית".
פרופ' אלמוג טוען כי הנסיעה בראש השנה לאומן היא מעין "וודסטוק של דתיים". לדבריו: "הנסיעה לאומן מאפשרת לאדם דתי וחרדי איזה פסק זמן וריגוש בתקופה של החגים, במיוחד כאשר הבית מלא בילדים בחופשה. זו גם חוויה אקסטטית של התעלות שמשלבת בין חברותא ואחוות ההמון, פתיחות רגשית ותפילה במקום המקרין אווירת קדושה, וחווית התמזגות בטבע מלא הוד".
אז מדובר בעצם בסוג של מילואים? חבורת גברים שחוזרת לטבע ומתקיימת על אוכל גרוע במיוחד?
"בדיוק כך", עונה פרופ' אלמוג ופורץ בצחוק. "גם במילואים הלוף טעים כמו סטייק. זה בהחלט סוג של חוויה גברית, למרות שיש בשוליים גם מעט נשים שנוסעות לאומן בראש השנה. אבל לתופעת הנסיעה לאומן" מוסיף אלמוג, "יש שני היבטים נוספים ומרתקים בעיני מבחינה סוציולוגית: למרות שהציבור הדתי והחרדים נוטה להתפצל ולהתפלג לרסיסים ורסיסי רסיסים, במקביל נוצר תהליך הפוך ומשלים של טשטוש גבולות. זה בולט מאד באומן - טשטוש של הגבולות בין חרדים לדתיים, חילוניים ודתיים, ספרדים ואשכנזים ועוד ועוד".
"דווקא הדוגמה של אומן", אומר אלמוג, "מחדדת את הטענה שמי שמדברים על קונפליקט ומאבק בין דתיים לחילוניים בארץ לא מחוברים לשטח. באופן כללי, המושג דתיות נעשה מאוד דיפוזי ויש זרימה והפריה הדדית. תופעה נוספת שקשורה לאומן היא הפופולריות הגואה של תרבות הניו אייג'. באופן כללי מדובר בהיווצרות דת עממית לא ממוסדת שלוקחת מהגורן ומהיקב. הדגש הוא על חוויה רגשית-ספירטואלית שבאה לתת מענה בין השאר למתח, לתחרותיות, לשכלתנות, לצביעות ולחמדנות החומרית, המאפיינים את העולם המודרני. זה קשור גם לפנתאיזם (התפיסה ולפיה האל הוא הטבע ובכל דבר יש אלוהות, י"ט) המאפיין את חסידות ברסלב. לכן המון אנשים יכולים להתחבר לזה".
כדי להבין עד כמה תמוהה הנהירה ההמונית לאומן, צריך לחזור לשנת 1798. רבי נחמן רצה להתעלות בעבודת הבורא ולכן למרות שצבאו של נפוליאון בונפרטה גילה את יתרון הכוח במהלך כיבוש ארץ הקודש, רבי נחמן שם את נפשו בכפו ושט בספינה רעועה לארץ ישראל, עם עצירה ארוכה בטורקיה, מה שמוכיח סופית שנופש של הטורקים נמצא אצל כולנו בדם. מכל מקום, את ראש השנה של תקנ"ט בילה רבי נחמן בחיפה (!). הביקור בעיר הדייגים והפועלים כל-כך השפיעה עליו, כך כשגם כאשר הוא חזר לחו"ל והשתקע בעיירה ברסלב, ובהמשך בעיירה אומן, הוא אמר את המשפט האלמותי "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל".
השאלה המתבקשת כמובן היא אם רבי נחמן כל-כך אהב והעריץ את ארץ הקדוש, מדוע חסידיו וגם רבים שכאלו אשר אינם חסידי ברסלב אדוקים, נוטשים בחגים את האשה הילדים ולמרות שההלכה אוסרת עקרונית על נסיעה לחו"ל, הם נודדים לאוקראינה שבמזרח אירופה, מדינה שבה המוטו הוא "חופש, הסכמה וטוב לב", אבל תכל'ס, אפילו היכולת לתחזק כור גרעיני ללא דליפות היא משימה כמעט בלתי אפשרית שם.
רב בחסידות ברסלב שביקש שלא להיות מצוטט בשמו, הסביר בשיחה עם "מעריב", כי בספר "חיי מהר"ן" אותו כתבו תלמידיו הנאמנים של רבי נחמן, כתוב כי כאשר החסידים "יבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה בעבורו, בעבור הזכרת נשמתו, ויאמרו אלו עשרה פרקי תהלים בשביל תיקון למקרה לילה, אז יניח רבנו עצמו לאורך ולרוחב ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר שבהפאות (אשר בראשו של החסיד) יוציא אותו מגיהינום".
אבל למה דווקא בראש השנה?
"כי בספר 'חיי מהר"ן' נכתב 'הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה".
אבל כאמור, רבים מהרבנים הבכירים יוצאים נגד התופעה. הרב יובל שרלו מארגון "צהר" סבור כי נסיעה לאומן בחגים היא פשוט אקט שגוי הלכתית ומוסרית. לדבריו: "אני מבין ואפילו מאוד מזדהה עם הכמיהה והרצון בראש השנה לטוס לאומן או לכל מקום בו האדם חש התרגשות דתית עמוקה. לא זו בלבד, אלא איני שם עצמי כשופט. אף על פי כן, אני חושב שמדובר בשיבוש גדול במערכת הערכים והמצוות של התורה. ראש השנה הוא גם יום טוב, של חובה הלכתית וזכות בשמחת חג משפחתית, והעובדה שמעדיפים התעלות אישית היא משובשת; ארץ ישראל היא המקום דרכו פונים אל הקב"ה, והמבקש קרבת אלוקים ייטיב לעשות אם ייסע לקרבת אלוקים שבירושלים ולא לאומן; ובכלל, הפיכת קבר של צדיק למוקד עליה לרגל - היא משובשת".
הרב בני לאו מזכיר את הבדיחה הדתית המפורסמת ולפיה ראשי התיבות של חודש אלו"ל הוא "אני לאומן ואשתי להורים". הרב לאו: "מעבר לחביבות הזו מסתתרת תורה שלמה שמשנה עד ליסודות את עולם הערכים בעם ישראל. מהו היחס בין הדיבוק המשפחתי לבין עבודת ה' של היחיד. האם המציאות המשפחתית בהכרח מרדדת את החוויה הרוחנית של האדם? האם כדי להגיע לנקודת מפגש אינטימית עם המלך צריך לנטוש את המשפחה ואת הילדים?".
הרב לאו מזכיר כי בציבור הדתי והחרדי בני הנוער מכונסים בישיבות מתחילת חודש אלול ועד יום הכיפורים, כולל בראש השנה. לדבריו: "אלה היו ימים של התעלות והתעלמות מהשגרה המושכת אל היום-יום האפרורי. המשפחה, האינטימית והמורחבת, היו חלק מהשגרה. הקודש היה שייך לישיבה. הבית היה החולין. אני זוכר היטב את עצמי בכתה י"א, מסייע בארגון מניין של נערים שלא נוסעים במוצאי יום הכיפורים הביתה אלא ממשיים את החוויה עד למחרת בבוקר. לא ליפול מעוצמת הקודש בבת אחת.
"היום, מתוך עולמי המשפחתי והקהילתי, אני מתבונן אל אותם צעירים הנוטשים את בנות זוגם ואת ילדיהם וליבי דואב. לא כל מה שמתאים לצעיר בן שש עשרה מתאים לאדם שלקח על עצמו אחריות משפחתית. סדר הדברים משובש לגמרי. הריצה אל החוויה האישית – רוחנית מערערת את המשמעת והמשמעות של המשפחה בישראל. ראש משפחה לא יכול לנטוש את משפחתו בראש השנה. זוהי הפקרות ולא התעלות. אני חושש שהתוצרים של מהלכים מעין אלו ישפיעו השפעה רעה על מושגי הדת ויעקרו את עבודת ה' מן הארץ אל השמים".
"אני נוסע לאומן כבר ארבע שנים, בעקבות חבר טוב", אומר הזמר אייל גולן ל"מעריב". הנסיעה היא יחד עם קבוצה של חברים וגם השנה אסע. זה מנקה את הנשמה והלב. זו התעלות רוחנית שכל בנאדם חייב לחוות לפחות פעם אחת בחיים שלו. קרו לי דברים מדהימים בקריירה בעקבות העלייה לקברו של הצדיק וכאמור אני מאחל לכל אחד לחוות את זה לפחות פעם אחת בחיים".
אבל גולן כמובן לא לבד, כמוהו גם אלי יצפאן, צבי יחזקאלי, ליאור נרקיס, אביתר בנאי וקובי פרץ. כמעט מיותר לציין שגם שולי רנד, בעצמו חסיד ברסלב, נוסע מדי שנה לאומן.
סלב אחר שנסע לאומן ואפילו עשה על זה סרט, הוא דודו טופז שבדיוק לפני שנה הלך לעולמו. בסרט "כשדודו פגש את אריה" ליווה טופז את דרעי במסע לאומן. טופז אמר בסרט בין היתר: "באתי לאומן וגיליתי את האור וראיתי שזו הדרך הנכונה בחיים ועד היום חיי היו לריק. והנה פה בין האנשים האלו אני מרגיש יהודי. בואו לאומן ותבינו על מה אני מדבר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם