צחוק בס"ד: סימני סטנד-אפ אצל הדתיים
גבירותיי ורבותיי, קבלו את הקומדידוס: גרסה שומרת נגיעה לקאמל קומדי קלאב, שמתחילה בימים אלה לפעול ממש בלב תל אביב
אתם נמצאים ב"קומדידוס" הגרסה הדתית לקאמל קומדי קלאב. בתוכנית: סטנדאפיסטים טריים ומלאי אדרנלין שבאו לעשות לכם שישו ושמחו בניצוחה של חלוצת הז'אנר נויה מנדל. תיכף הם יעלו ויקטרו על הרב בישיבה, על המעגלים בחתונות, על הדייטים האינסופיים ועל התפילות התובעניות.
נויה מנדל הגי'נג'ית מסוג האנשים שאתה מחייך בשנייה שאתה נתקל במבט שלהם, מנתבת את האנרגיות הפורצות של הקומיקאים המתהווים בסימוני ידיים ושריקות כשיש צורך. צורך = בחורון חמוד בבנדנה בתפקיד הכיפה, שסובל מכריזמה חביבה והעדר פאנצ'ים.
היא מכירה את הרעב. את הרצון הזה להפנט קהל באמצעות הומור טוב ואישיות דומיננטית בלבד. כשסיימה את לימודי התיאטרון, היא וחברתה המחזאית הדר גלרון ("מקווה", "הסודות") שאז הייתה נורית הדר, הפיקו מופע משלהן והתרוצצו בין יישובים קהילתיים וסניפי
לא כזו בחירה מתבקשת לקריירה מגזרית, סטנדאפ.
"נכון. אצלנו מובילים אותך לעשות משהו "חשוב". להיות רב, רופא, עורך דין או מורה. משחק בכלל זה לא בחירה מקצועית פופולרית. אני הרווחתי כסף ראשון על הופעה שלי כבר בכיתה ט'. הופעתי בכנס עובדים של עיריית רמת גן. הייתי מצחיקה מאז שאני זוכרת את עצמי. לא חשבתי שאעשה משהו אחר. הופעתי במועדונים עם אדיר מילר, עם עדי אשכנזי, מאחורי הקלעים היו צוחקים עלי, הדוסית- לא הזיז לי. עליתי לבמה בכיסוי ראש, חצאיות ארוכות, לפעמים בהריון, הקהל בשוק.
איך הצחקת אותם?
"שברתי את הקרח ישר. הייתי שואלת: "יצא לכם להיות דתיים?" ואז הקהל כבר צוחק ואני עונה: "כי זה לא קל, החצאיות האלה". וזהו. אם אתה טוב ומצחיק – אתה שולט בקהל. מי שלא איש מצחיק מטבעו, בחיים הפרטיים שלו - אבוד לו. אני בטוחה שקטורזה או אסייג מצחיקים לא רק על הבמה.
אם כבר אסייג, למה לא הלכת ל"צחוק מהעבודה"?
"ניסיתי כמה פעמים. לא רוצים. לי זה כמעט ברור שזה בגלל שאני דתייה"
נויה היא הטיפוס החברמן. הטבעיות שלה היא הנשק שלה. מטפסת לבמה בחצאית, וצוחקת שפעם פתחה את הכפתורים בשסע מאחור כדי להעפיל לאוטובוס, עד שמישהו מאחוריה צעק עליה שהיא פותחת לו את המכנסיים. הנשים בקהל צוחקות בהזדהות. וואלה. החצאיות הצרות האלה.
הזדהות. זה המנגנון הפנימי של הסטנדאפ. ה"וואלה" שאתה אומר לעצמך בסוף גג טוב. ובמגזר כ"כ אינטימי, שבו כולם עוברים את אותו מסלול, אף אחד לא מפספס את הסבטקסט. כשגיא דורון שואל : ""מכירים את זה שאתה באמצע התפילה, ומת לגרד ברגל? מה אתה עושה? מחכים ל"מודים" (קטע בתפילה שנפתח בהשתחוות) מרביצים גירוד מהיר, וחוזרים למעלה כאילו כלום". הקהל נשפך. הם היו שם.
דורון, שחקן תיאטרון "פסיק" פותח בקטע על חתונות. מישהי בכיסוי ראש שואלת מהקהל: "הוא רווק? בן כמה? לא, כי אני שדכנית!". הוא מספר שלפני כל יציאה לדייט הוא מתפלל את "תפילת השנים" של הכהן הגדול ביום הכיפורים:"אם שמנה היא – תהיה רזה..אם עקומה היא – תהיה ישרה, אם נמוכה היא תהיה גבוהה, ואם ענייה היא – תהיה עשירה.."
דייטים זה בכלל הולך מעולה. שחר, בחור שמנמן ונאה, רק בן 22, קובע שהבנות הדתיות שקרניות. תמיד הן אומרות בדייט שהן לא רעבות. אבל הבטן שלהן רועמת: "וובבווטוואווו..היא משקררררתתתת".
ומה עם סאטירה? שמאל וימין? מתנחלים? גירוש?כואב מידי כנראה. צריך מרחק של זמן כדי לצחוק על קונפליקט מדמם.
נויה: "אני לא אוהבת סאטירה על המגזר. צריך להיות מאוד מיומן ורגיש כדי להעביר ביקורת בצורה מתוחכמת. שזה לא יהיה בוקס לפנים. כרגע אנחנו בשלב א, לצחוק על עצמנו. אולי בשלב השני גם נהיה סאטיריים, אבל זה לא מדגדג לי לעשות. יש אמצעים אחרים לתקן מערכת. כרגע באנו ליהנות".
אומרת ומקיימת. בחור בכיפה שחורה עולה לבמה ומתחיל לבלבל במוח על העובדים הזרים. השפה שלהם, המבטא שלהם, למה הם לא אירופאים. גזענות במסווה של דחקות. הקהל לשמחתי, במבוכה גדולה. אין צחוקים. נויה מסמנת לו שנגמר הזמן ומתנצלת בפניי: פעם ראשונה שהוא מופיע. הוא ניגש אלי וביקש לעלות לא מעלה אותו יותר. הוא גם אמר קקי, שמעת??".
וזה לא טוב?
"נראה לך? אני אספר לך משהו: פעם אימא של מדברת על חברה שלה, מסכנה ילדה כשהתינוק עם הראש למטה, אמרתי: אה, אימא, תגידי לידת עכוז. אז היא אמרה: זה את תגידי!" קולטת? אין מצב שאצלי ידברו בדיחות שירותים. ויש לי חוק אישי שאני לא יורדת על עדות.
למה לא? לג'קי לוי יש קטע מעולה על הספרדי הייצוגי היחיד בישיבה התיכונית היוקרתית.
"ג'קי יכול כי הוא ספרדי. לו מותר. אני לא מוכנה".
איפה את מוצאת את הסטנדאפיסטים שלך?
"הם באים אלי. פונים אלי כל הזמן. גם אנשים בקהל. חלק אני מזמינה בעצמי. את ישי ואייל, שחקני תיאטרון תאיר, שעושים מערכונים קומיים הזמנתי להופיע, גם את בן ברוכין, חוזר בתשובה מאד מצחיק, עידן רצאבי הולך איתי כבר כמה ערבים, בערב ההשקה הגדול שעשינו קובי אריאלי הופיע, ויאיר אורבך, בהמשך אני מקווה להביא אורח מפורסם פעם בשבוע.
מקבלת רק דתיים?
"רק שומרי שבת.. שמעתי שיעקב כהן ווילוז'ני מתחזקים, הם יכולים לצפות לטלפון. תראי, אני רוצה שיהיה ייחוד לקומדידוס. חבר"ה שלנו לא יכולים ללכת לכל מועדון בגלל השפה, בגלל שצוחקים עליהם, בגלל הצניעות. לא נוח להם להופיע וגם להיות קהל. אני רוצה לגדל אותם אצלי. שתפסו ביטחון ויופיעו במקום נוח"
את עובדת אישית עם האמנים?
"ברור. אני משקיעה בהם הרבה שעות. מלמדת אותם איך לא להפיל בדיחה, איך לשמור על קצב. יש כאלה שיש להם נוכחות על במה ואין להם חומר טוב, ויש כאלה שיודעים לכתוב אבל מגישים בחוסר ביטחון, אני מכשירה את העתודה החדשה של הסטנדאפיסטים הדוסים. במה זה קודם כל מיומנות.לדעת לאלתר, לשחק עם קהל. קשה לשרוד בתעשייה, ואני מודה לקב"ה שכל השנים הצלחתי להתפרנס ממה שאני אוהבת לעשות".
אז למה צריך מועדון סטנדאפ לדתיים? בעיקר כבית גידול מסתבר. שנים פעלו הדתיים "להשתלב" ולתפוס מקום בליגה הארצית, ועכשיו הביטחון העצמי מספיק גדול כדי לחזור לאינטימיות.
ג'קי לוי, ממייסדי הז'אנר שהלך במדבר במופע "סיטרא קמא" עם אהרון פויירשטיין, ומופיע בימים אלה במופע "צחוק עשה לי": ההתלבטות הזו בין הסתגרות ופריצה תמיד קיימת. על כל יישוב מעורב וכל מכינה קדם צבאית מעורבת קם יישוב דתי שעושה את המוות בועדת כניסה. לא מפתיע אותי שנפתח מועדון כזה, אם זה מה שהסטנדאפיסטים צריכים – זה טוב.
"בכל זאת למגזר יש הומור ייחודי שלא נשמע משחר חסון, וזה סוג חומר שאני מצפה לשמוע. אם לאמנים חילונים מותר לרוץ עם אותן בדיחות ערסים ובחורות, ואף אחד לא אומר שהם חוזרים על עצמם, וזה הומור פנימי, אז מותר לדתיים להישאר בצ'ולנט ובחתונות, זה בסדר לגמרי, ואני מאחל למקום להצליח".
אריאל שנבל, עיתונאי מקור ראשון שכותב לסטנדאפיסטים חילוניים כמו נדב אבקסיס, (ופה ושם לקטורזה) וגם לדתיים כמו קובי אריאלי ורויטל ויטלזון יעקבס, טיפה סקפטי, בעיקר לגבי הקהל:
"אני מת שהקומדידוס ישרוד לאורך זמן. הייתי בערב פתיחה והיו כמה ממש מצוינים. אלא שהמגזר שלנו נורא קטן.
"קחי מתוכו את הקהל שיצא מהבית, ישלם לבייביסיטר וייסע לתל אביב בשביל סטנדאפ, תורידי ממנו את הרווקים שלא באים בדייטים ראשונים להופעות, יותר ל"רולדין" שנמצא מטר משם, ונשארו 2500 איש בערך. הקהל הדתי גם רואה טלוויזיה, יש לו "משחק מכור" ו"מועדון לילה" והוא הולך ממילא להופעות של קטורזה ונדב אבקסיס, שהן נקיות ולא מאיימות על הערכים שלו.
מה היחס של קהל דתי להומור?
"אני מפריד בין שני סוגי הומור. יש הומור יהודי, כמו שעושים קובי אריאלי וג'קי לוי שהוא בעיניי ממשיך של הקומדיאנטים היהודים הגדולים במה שהוא עושה. שניהם מספרי סיפורים. הם הבכירים בתחום, ואל תשכחי שהם אנשי תקשורת, קודם כל. הם לא חיים מסטנדאפ. מה שעושים סטנדאפיסטים צעירים כמו יאיר אורבך, ורויטל ויטלזון זה הומור מאוד ישראלי, רק הניואנסים דתיים. זה הומור מגזרי אבל מערבי מאוד באופי שלו כך שגם חילונים יוכלו ליהנות בהופעות שלהם, למרות שהבדיחות פנימיות.
"את מי אהבת מהחבר"ה שראית בקומדידוס?"
"לגיא דורון יש פוטנציאל ואני חושב שיאיר אורבך מצוין. אחלה.
"אורבך, הרווחת. ספר לנו במה זכית".
"טוב, אני כבר 6 שנים בעסק. התחלתי ב"אקדמיה לצחוק", ומייד אחרי האקדמיה כתבתי מופע שלם "קרנבל ברשות התורה" לדתיים אין קאמל או דומינו גרוס שאתה בודק בדיחות 10 דקות על קהל ואם זה עובד אתה מכניס למופע. התחלתי ישר במופע שלם, של 45 דקות, שצמח לשעה וחצי.
"מאיפה אתה לוקח רעיונות?"
"מה זאת אומרת? אני מקריב את אורח החיים שלי בשביל המופע! אני מסתובב עם פנקס, ואם משהו נראה לי מזמין בדיחה, אני רושם. אין אצלי הומור עדות, אין סקס, אין ערסים. אני יורד על ההרגלים הדוסים הפרובינציאלים, את מכירה את הדתי שיצא לדייט עם חילונית, והיא הציעה לו לעלות לקפה?
לא. עלה?
"אמר שהוא מצטער אבל הוא בשרי. בכלל יש הרבה סיטואציות קומיות בחיים דתיים, מה שקורה בבית כנסת, כולם עוברים את זה כל יום, וצריך מישהו ביקורתי ואופטימי כדי לראות מה מצחיק בזה. מי שעושה סטנדאפ זה מי ששם לב לפרטים וקולט שמה שקורה אצלו קורה גם אצל מישהו אחר. למשל, הרגע הזה לפני פסח שאימא שלך כבר מחורפנת ומבקשת ממך לנגב את האבק מהלגו. לא כולנו עברנו את זה?
אני אחראית על המגרה של הסכו"ם. על מה לא תצחק?
"לא על שואה. לא על מין. לא על שום דבר פרובוקטיבי. אני לא רוצה לעצבן אנשים. רוצה שהם יהנו. לא מדבר על אלוהים.
למה? מה הבעיה? חוץ מזה שהוא קהל קשה.
"לא צוחק עליו. הייתה לי בדיחה על סמולטוק בתנ"ך. ניסיתי להמציא דיבור בין משה ואהרון באו אלי אחרי ההופעה, אמרו שזה לא לעניין. אז החלפתי את משה ואהרון בנדב ואביהו וסבבה. צלחתי אפילו את בית אל.
מה ההבדל?
"נדב ואביהו חוטאים! עליהם מותר להסתלבט"
המגזר בכלל, הוא סקטור מצחיק?
"אצלנו יש רגשי אשמה על הנאה. אנשים מתלבטים לפני שהם ישלמו 70 שח לכרטיס על הופעה. ספר כן, בגדי מעצבים לשבת כן, כי זה דבר שנשאר, אבל הומור? בגלל זה צריך להיות מהטובים ביותר כדי לשרוד כלכלית מהמקצוע.
ובפינת החילוני, מיכאל הנגבי. היה בשני ערבים של הקומדידוס ונהנה: "נויה עשתה אחלה דבר. לדתיים יש הומור וכמו שהם באים להופעות של חילונים, אין סיבה שחילונים לא יבואו להופעות שלהם. הכרטיס גם לא יקר, מה רע לצאת לצחוק קצת? שיהיה בהצלחה ושבוע טוב"
23:00, 6 סטנדאפיסטים חלפו בסך, פתאום גבר חרדי לבוש שחורים ועטור פאות ארוכות, שכל הערב ישב לבדו, מבקש לעלות לבמה. הוא עושה קטע מצחיק על הניקורים של החיילים באוטובוסים, מה לא ולחאקי? הוא חוזר בתשובה. שמע שיש מקום צנוע – החליט לנסות. הוא מקבל מלא מחיאות כפיים. אצלנו הסרוגים אוהבים מצטרפים חדשים. גם חילונים וגם חרדים. בואו בחמישי לקומדידוס, - אנחנו כבר נדאג שתבואו לעשות שבת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם