לאחר 60 שנה: תוקעי השופר חזרו לכותל
הם היו אנשי מחתרות שעלו לכותל מדי יום כיפורים בזמן המנדט הבריטי, ותקעו בשופר למרות שאסרו עליהם. אתמול שחזרו לראשונה את פעילותם
לאחר אירועי תרפ"ט ב-1929 החליטו הבריטים על שורה של גזרות ברחבת הכותל המערבי. אחד החוקים המשמעותיים היה האיסור לתקוע בשופר. במוצאי יום הכיפורים הראשון לאחר התקנות החדשות הגיע לכותל משה סגל כשהוא מחביא שופר.
מיד בתום תפילת הנעילה הוציא אותו ותקע בו. מאז, במשך 18 שנה, בכל יום כיפור היו מגיעים צעירים לכותל ותוקעים בשופר בצאת החג למרות האיסורים. מאז התקיעה הראשונה של משה סגל, הבריטים נערכו מדי שנה והציבו שוטרים גלויים וסמויים בכותל. למרות זאת, הצעירים הירושלמים לא חששו. אמש, ששת התוקעים האחרונים שנשארו בחיים התכנסו ברחבה לשחזור אחרון.
אחד-אחד הם הגיעו אל הרחבה. כולם בני למעלה משמונים. אחד על כיסא גלגלים, אחד עם הליכון, אחד כפוף. כשנפגשו לראשונה הם התחבקו ביניהם. חלקם לא פגשו אלה את אלה מעולם, כי כל אחד תקע בשנה אחרת.
יעקב (סיקא) אהרוני, היום בן תשעים, היה זה שתקע בשופר ב-1938, ויש לו הסבר מעניין מדוע הוא וחבריו לא חששו משוטרי החרש הבריטים: "הייתה לנו הרגשה שהשכינה נמצאת איתנו". כמו רבים מחבריו, גם סיקא נתפס והובל אל תחנת המשטרה הבריטית. "אבל הלכתי בראש מורם", הדגיש. "בעם היהודי תקיעת שופר היא סמל לחירות. בגלל זה הייתי מוכן ללכת עד הסוף".
מרדכי שחורי הגיע ארצה בגפו והוא היחיד מבני משפחתו ששרד את השואה. שחורי, כיום בן למעלה מתשעים, סיפר כי מארגני התקיעות אמרו לו שרצו שיבקש את רשות הוריו לפני התקיעה מחשש שייעצר: "אמרתי להם: 'אין לי אף אחד, אני הולך לתקוע בשופר'".
יעקב (סיקא) אהרוני, היום בן תשעים, היה זה שתקע בשופר ב-1938, ויש לו הסבר מעניין מדוע הוא וחבריו לא חששו משוטרי החרש הבריטים: "הייתה לנו הרגשה שהשכינה נמצאת איתנו". כמו רבים מחבריו, גם סיקא נתפס והובל אל תחנת המשטרה הבריטית. "אבל הלכתי בראש מורם", הדגיש.
מרדכי שחורי הגיע ארצה בגפו והוא היחיד מבני משפחתו ששרד את השואה. שחורי, כיום בן למעלה מתשעים, סיפר כי מארגני התקיעות אמרו לו שרצו שיבקש את רשות הוריו לפני התקיעה מחשש שייעצר: "אמרתי להם: 'אין לי אף אחד, אני הולך לתקוע בשופר'".
לשחזור אמש הגיע גם אברהם שטיינברג עם אשתו קלרה. קלרה סיפרה כי לא הכירה את אברהם אבל ידעה שהוא איש אצ"ל: "ביום כיפור ראיתי אותו בכותל תוקע בשופר. מאז ועד היום אנחנו יחד".
אברהם אלקיים תקע בשופר במוצאי יום כיפור של שנת 1947 והיה התוקע האחרון לפני נפילת הכותל במלחמת השחרור. במלחמת ששת הימים, ביום בו שוחרר הכותל, נסע אלקיים לכותל יחד עם הרב גורן וביקש לתקוע בשופר "ניגש אלי אדם מבוגר ממני ושאל אותי 'מה לך ולתקיעת שופר בכותך?', אמרתי לו 'אני האחרון שתקע פה בשופר ב-1947' אז הוא אמר לי 'אני משה סגל, אני הראשון שתקע פה".
אברהם כספי סיפר אמש שבתור נער הוא היה האחרון שעזב את בית כנסת החורבה לפני שנהרס על ידי הירדנים. כספי סיפר שבתפילת הנעילה, בזמן שהתכונן לתקיעת השופר, הוא זיהה לידו שוטר בריטי סמוי. "התחלתי בניגון של תפילה לומר לחבר'ה,'יש לידנו מרגל, תעשו את זה בזהירות', וככה כולם ידעו להיזהר".
את השיחזור יזם אריה הלבני, יוזם ומנכ"ל הפרוייקט "תולדות ישראל" העוסק בתיעוד סיפורים אישיים של אנשי דור תש"ח אנשים. "אנחנו מתעדים אנשים שלחמו במחתרות או היו עדים להיסטוריה. במסגרת הראיונות ראינו שיש עדיין בחיים כמה אנשים שמעורבים בסיפור השופר בכותל והחלטנו עכשיו לקראת שמונים שנה ליום כיפור הראשון שבו תקעו בכותל לעשות את השיחזור הזה".
פלג לוי, הצלם הראשי של פרוייקט "תולדות ישראל אמר אמש למעריב" החבר'ה האלה יושבים בבית ורוצים לספר את הסיפור שלהם מתוך אחריות. הם רואים מה קורה פה היום ורוצים להעביר את המסר. צריך להבין שבעוד עשר או חמש עשרה שנה לא פה עוד אנשים כאלה ואנחנו רוצים לשמור את האוצרות הללו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם