קול קורא

"אם תרצו" פועלת כ"משמרת התרבות" של הימין. הגיל הצעיר של ראשי העמותה מתיר לה לנקוט צעדים בלתי שגרתיים עד כדי פרועים

דן כספי | 26/8/2010 5:20

בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת הסתובבו בקמפוס הירושלמי שני סטודנטים שובבים, צחי וישראל. השניים פטרלו מדושני עונג במדשאות הקמפוס, מצוידים בשרשראות ברזל, והצליפו בהן בסטודנטים ערבים.

יום אחד במארס 1981, הם כלאו את רקטור האוניברסיטה רפאל משולם בחדרו, כמחאה על מה שהם כינו: "התעלמות מן האלימות הערבית בקמפוס". מעבר להתגרות מיידית בסטודנטים הערבים, השניים עמלו על שינוי האקלים הערכי בקמפוס הירושלמי - מאווירה של סובלנות ודו קיום בין יהודים לערבים, לאווירה של עוינות בין שתי הקהילות.

חלפו עשורים וההיסטוריה חוזרת על עצמה. הנה שוב הם חוזרים ומופיעים, ה"אחים בלוז" הפוליטיים: זוג צעירים אחר, רונן (שובל) וארז (תדמור), יצאו לסלול את דרכם לפוליטיקה. החושים המחודדים הצביעו על חזית חשובה, ומשום מה לא צפופה מדי עדיין - עיצוב הערכים בחברה.

אף שהמהפך הפוליטי התרחש לפני למעלה משלושה עשורים, הימין עדיין חש שאין לו שליטה מספקת במערכת הערכים. עדיין נותרו מובלעות - ספרות, תקשורת ואקדמיה, שבהן לשמאל יש השפעה ניכרת בהפקת ערכים. הרי מי ששולט בארגז הערכים - שולט גם בחברה כולה ומסוגל להשפיע על מכלול תחומים בחברה - על חינוך הדור הצעיר ועל הבוחרים הצעירים, על הסיפור ההיסטורי של תקומת התנועה הציונית ומדינת ישראל ועוד.

שנים הצניעו את תנועות המחתרת של אצ"ל ולח"י ולימדו עליהן מעט. אמנם הערכים הניאוליברליים שולטים כמעט ללא עוררין במערכת הכלכלית. אך בתחום הפוליטי, וניהול הסכסוך עם הערבים בפרט, עדיין נטוש מאבק חריף בין שתי תפיסות עולם, ולשמאל יתרונות אחדים.

אסטרטגיה מקורית ויעילה

אמנם במערכת החינוך הולכת ומעמיקה האינדוקטרינציה ברוח לאומית, אך עדיין נותרה חוליה עמידה בפני כוחות פוליטיים - הלוא היא מערכת ההשכלה הגבוהה. לא קל לאלף את האקדמיה לפי צורכי השלטון. לשם שינוי ערכים מקיף דרושה היערכות מיוחדת, "משמרת תרבות", כפי שהוכיחה את יעילותה במקומות ובזמנים אחרים. העמותה "אם תרצו" פועלת כ"משמרת תרבות" של הימין. הגיל הצעיר של ראשי העמותה מתיר לה לנקוט צעדים בלתי שגרתיים עד כדי פרועים.

גם "האסטרטגיה הציונית" של "אם תרצו" מקורית ואף יעילה: טיפול במקורות הפילנתרופיים התומכים בעמותות ובמוסדות המתנהלים לפי ערכים מנוגדים ולא ימניים. עצמאותם של גופים אלה מובטחת לא מעט בזכות הפילנתרופיה, אשר משחררת אותם מתלות בממסד.

בשונה מרוב הציבור, סופרים, עיתונאים ופרופסורים אינם כבולים להוראות תקשי"ר, ולכן הם מסוגלים להביע את דעתם ללא מגבלה חוקית

או ארגונית. על כן, גם לא מקרה שמחוזות אלה נתפסים כמעין מטרד ערכי לכל שלטון ומסומנים כאתגר לסרס אותם. לאחר המסע המתוקשר והמוצלח נגד הקרן החדשה לישראל, בא תורן של האוניברסיטאות. הקרן החדשה חשודה בתמיכה בעמותות המאתגרות את הבסיס הערכי של הממשלה.

לפי היגיון זה, איימו צעיריה של "משמרת התרבות" בימין לפנות לתורמים של אוניברסיטת בן גוריון. גם לא במקרה שר החינוך גדעון סער "מעודד את השיח" עם "משמרת התרבות", ולמעשה תומך בפעילותה ובהשלכות הרות אסון. ככל "משמרת תרבות", גם "אם תרצו" עלולה להותיר הרס גמור מאחוריה: אפשר ש"משמרת התרבות" של הימין תצליח לסרס את האקדמיה, אך מעמדה והמוניטין שלה בזירה הבינלאומית ייפגעו אנושות.

הדרך לפוליטיקה מתחילה בשדות האקדמיה. אם צחי הנגבי וישראל כץ יכלו והצליחו, גם רונן שובל וארז תדמור יכולים להגיע לכנסת ולממשלה, ואף מהר יותר!