
השחקנים המרכזיים: אנחנו והם
על הפלסטינים לזכור שתמיד יש שני שחקנים מרכזיים: הם ואנחנו ובבחירה לעקוף אותנו, הם גורמים לחזון השכנות בינינו להראות רחוק מאי פעם
מאז היו בתוכנו מי שחשבו שהזמנים השתנו; כאילו, אנו מצויים בעידן בילטראלי, עידן של יחסים הדדיים, במסגרתם ישנה הכרה של האחד בקיומו של השני, ובזכותו להגדרה עצמית. אך, בל נטעה. הפנייה הפלסטינית לאו"ם אינה אלא שיבה לאותה דרך רעה של "מסלול עוקף ישראל".
הפעם, באמצעות גיוס הקהילה הבינלאומית וכינון מערכה דיפלומטית, לא צבאית לפי שעה. רעיון העוועים, כאילו יש איזה "ערוץ עוקף מדינת ישראל", באשליה יסודו. זוהי אשליה שמדינת ישראל איננה קיימת באמת ואיננה ריבונית; זוהי אשליה שניתן להשיג באזורנו יעדים מדיניים, תוך התעלמות מנוכחותנו;
מתווכים רבים בחשו בקדרה המדינית מאז ומעולם. ואולם, על הפלסטינים לזכור את מה שהם כבר יודעים היטב, שהשחקנים המרכזיים הם תמיד שניים: אנחנו והם. בעצם, בבחירה לעקוף אותנו, הישראלים, מביאים הפלסטינים לכך שחזון השכנות בינינו נראה רחוק מאי פעם.
הכותב הוא יושב ראש הכנסת
אינני מאלה המכריזים "או"ם שמו"ם". אני מכיר בחשיבותם ובנחיצותם של ארגונים בינלאומיים, ונפגש כמעט מדי יום עם שגרירים ומנהיגים מרחבי העולם. כולם מהללים את הדמוקרטיה הישראלית, אך אני מתרשם כי רבים מתעלמים מתוקפה ומריבונותה. קשה לראות את נכונותן של המדינות החברות באו"ם להדיר את מדינת ישראל מזירת קבלת ההכרעות הנוגעות לעצם קיומה וריבונותה;
קשה לראות כיצד מדינות רבות לא עיכלו את קיומנו כאן, וכיצד הן אינן מהססות מלתמוך בצעדים חד צדדיים הרי אסון. על מדינות העולם לזכור: לא שבנו לארצנו כדי להיות
כלי משחק ביד האומות. לא חידשנו את ריבונותנו כאן לאחר אלפי שנות גלות, כדי ששוב נהיה נתונים לשבט ולחסד של עמים אחרים.
עליהן לדעת, כי הסכם שלום כפוי לא ישנה את המצב הדמוגרפי והגיאוגרפי בארץ ישראל, וכי לא נוכל להפקיר את ביטחוננו בעבור פיסת נייר. ספטמבר הנוכחי יכול להיות "ספטמבר השחור". לא של מדינת ישראל, אלא של עצרת האו"ם ושל יחסי ישראל והפלסטינים. תשובתנו המדינית הברורה היא: אנחנו כאן, איננו זרים במולדתנו. ישראל היא מדינת דמוקרטית וריבונית, וההכרה בכך היא תנאי לכל דו שיח עמנו.