חטיבת כפיר פעלה היטב בהתחשב בנסיבות

למרות שמול חיילי החטיבה שהייתה אמונה על הביטחון בשטחים תלונות רבות, עדיין ניתן לומר: לא בטוח שחטיבה שונה הייתה פועלת טוב יותר

עפר שלח | 30/8/2010 5:19

גלגוליה של חטיבת כפיר ממחישים את ההתחבטות של צה"ל ביחס לתפקידו בשטחים. בבסיסה עומד הדבר שעליו לא ידברו בצבא לעולם בקול: החשש מההשפעה המשחיתה, מבחינת סוג הלחימה וערכיה, של עבודות השיטור, הכיבוש והלחימה בטרור, הנגזרות מהיותו של צה"ל המתחזק בפועל של השהות הלא מוגדרת של ישראל ביהודה ושומרון.

איש לא יודה שיש כאן בעיה כלשהי. ברטוריקה, אפשר לעשות עוצר ומחסומים ולהישאר "הצבא המוסרי ביותר בעולם"; אפשר לעסוק מדי יום בפעולות המלחמה בטרור, ועדיין לשמר את המנטליות המבצעית הנדרשת למבצע גדול יותר, מול אויב של ממש. מלחמת לבנון השנייה, ולא מעט אירועים הקושרים למוסר הלחימה, הראו שהמציאות קצת יותר מסובכת. הקמתה של כפיר מוכיחה שבצה"ל ידעו את האמת עוד קודם.

היא נולדה מתוך "גדודי ה-90", אסופה של יחידות בט"ש שפטרו את חטיבות החי"ר ה"רגילות" - צנחנים, גולני, נח"ל - מחלק מתקופות השירות שלהן באיו"ש. כפיר, החטיבה הגדולה ביותר בצה"ל (שישה גדודים) לא הייתה בראשיתה אלא חיבור כמעט מנהלתי של הגדודים האלה.

להחזיר לכפיר את החוב

אלא שבצה"ל מתקשים להגיד בקול רם שיש דם כחול ויש פועלים שחורים. ההגדרה הרשמית של כפיר הייתה "חטיבה ללחימה אורבנית", ולא חטיבת שטחים שמטרתה לפנות לאחרות זמן להתכונן למלחמה ה"אמיתית". בפועל , "המרחב האורבני" היה שם מפוצץ לפעילות השטחים הבסיסית ביותר.

המציאות דרשה את שלה, וחיילי כפיר משרתים כעשרה חודשים וחצי בשנה באיו"ש, במלאכות הקשות והאפורות ביותר. באופן טבעי, נגד חיילייה נרשם גם המספר הגבוה ביותר של תלונות על עבירות שונות הקשורות ביחס

לפלסטינים.

אבל בחישוב נכון, הלוקח בחשבון כמה זמן הם משרתים שם, אפשר דווקא לשבח את כפיר ומפקדיה. אני לא בטוח שכל חטיבה אחרת הייתה מתפקדת טוב יותר בתנאים שהם מוטלים לתוכם.

גם צה"ל, צבא שהמנטליות והאתוס שלו נוטים מראשיתו לכיוון ההתקפה, מתקשה לומר לעצמו שאכן הוא מחזיק חטיבה לצרכי שטחים. ועכשיו, כשהוא בטוח יותר בשליטתו בשטח, הוא מתפנה להחזיר לכפיר חלק מהחוב. זה טוב וחשוב, אבל רק הזמן יוכיח אם אכן יש כאן מגמה קבועה, או רק חופש זמני.