חרם האמנים: אין גבול
לממשלה אין אומץ להכריז על אריאל כחלק ממדינת ישראל, לכן היא מתחבאת מאחורי השחקנים
אנא בטובך ממשלת ישראל, הוציאי את השלט המטומטם הזה בכביש 5, לאחר אורנית, האומר: "עזבת כרגע את שטח מדינת ישראל ונכנסת לשטחי ABC" (עוד מעט תפתחו שם גם דיוטי פרי). עובדה שהשחקנים לא מחרימים את קצרין: גם שטח זה נתון אולי למשא ומתן, אבל ישראל, בחוק, העבירה את חוק הגולן והוא חלק ממדינת ישראל.
לערבי או דרוזי ממג'דל שמס או ממסעדה, שרוצה לראות הצגה בקצרין, אין בעיה לקנות כרטיס ולהיכנס להצגה (הוא הרי בעל תעודת זהות כחולה). לעומת זה, מאה מטר מאריאל יש כפר קטן שבו מתגוררת אולי משפחה ערבית שוחרת תיאטרון, אבל אין לבניה תעודת זהות כחולה, והם אינם יכולים להיכנס לאריאל ולראות הצגה. על זה חשבתם?
חבריי השחקנים, אל תבנו על הממשלה
גם הקריאות להפסקת הסבסוד לתיאטרון מיותרות. כל מפעל בארץ או בשטחים מסובסד יותר מאיתנו. אנחנו מכניסים למדינה את הכסף חזרה דרך מע"מ ומס הכנסה, וביום של הצגה אנחנו מפרנסים - חוץ מהשחקנים, עובדי התיאטרון ופועלי הבמה - גם משפחות רבות של נהגי ואנים ומוניות, עובדי תחנות דלק, נהגי וחברות אוטובוסים שמביאים קהל, חניונים, מזנונים, מודעות בעיתונים, וכיו"ב. התיאטרון מחזיר לכם פי עשרה.
אם השחקנים אינם מעוניינים להופיע באריאל (מסיבות מצפוניות או טריטוריאליות), תנו להנהלת התיאטרון להתמודד איתם, הרי לכולם יש מחליפים. אני, לדוגמה, משחק עכשיו בתפקיד משנה גדול בהצגה "משפחה חמה" בכיכובה של הגברת
רבקה מיכאלי. את התפקיד הזה משחקים שלושה שחקנים: יוסי גרבר, גדי יגיל ועבדכם הנאמן, ואנחנו משחקים לסירוגין ואיש לא בא בטענות על כך.
מובן לי התזמון שבו בחרו השחקנים להביא את העניין לשיח הציבורי ולכותרות. הם חוששים מהתמוטטות השיחות בוושינגטון עקב הדרישה של הימין להמשיך את הבנייה בשטחים. זה ודאי יתפוצץ על רקע זה. לא אתפלא אם הממשלה לא תעשה כלום, ולא אתפלא שהשיחות בוושינגטון יתפוצצו על רקע המשך הבנייה בשטחים, לכן השחקנים נזעקו.
אבל עליי לומר דבר נוסף, הפעם לשחקנים: אל תבנו על הממשלה הזאת. התפללו בבית הכנסת בימים הנוראים לפתרון כפוי על שני הצדדים. זה מה שיציל אותנו ואותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם