הקיבוץ המיוחד
חמש שנים אחרי ההתנתקות קיבוץ שומריה של "השומר הצעיר" חוזר לחיים בזכות התחברות עם המתנחלים שפונו מגוש קטיף
חלפו כמה שנים, התושבים הוותיקים פונו מהקיבוץ ועמם נעלמו גם הטווסים. "הגעתי מהעיר הגדולה לשומריה", נזכרת מירי. "זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי לחיים באזור כפרי. בבוקר הראשון פתחתי את החלון וראיתי על הדשא כ-15 טווסים מתנהגים בטבעיות, עסוקים בחיזורים ואינם חוששים מבני אדם. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, ומאותו יום השתדלתי להתעורר מוקדם בבוקר כדי ליהנות מהחוויה הזו".
כאשר שמעה מירי בזמנו על ההחלטה לפנות את הקיבוץ לטובת מפוני גוש קטיף, היא הייתה בסערת רגשות. נושא עתידם של הטווסים הטריד אותה מאוד, אפילו עד כדי דמעות. כמו רבים, גם ארביב חששה שהקיבוץ ישנה את אופיו בגלל דייריו החדשים ויאבד את זהותו, אלא שחששות לחוד ומציאות לחוד. קיבוץ שומריה, מתברר, שהיה מצוי בקשיים רבים לפני הגעתם של תושבי גוש קטיף, החל לפרוח ולשגשג הרבה מעבר למצופה.
"זה מחמם את הלב שקיבוץ שומריה מתפתח", מודה ארביב, שמתגוררת כיום בקיבוץ להב. "היו לנו חרדות מהעובדה שמגיעים דתיים. פחדנו מהפגנות נגד החזירים בקיבוץ להב, אבל קיבלנו אנשים המשתלבים בקהילה, משתתפים בחוגים, שוחים בבריכה ומפנקים אותנו במשלוח מנות בחג פורים. הסיפור של שחייה בבריכה נשמע פשוט, אולם לאלץ את הקיבוץ החילוני להקפיד על רחצה נפרדת לגברים ולנשים, זה לא היה קל. אבל עובדה היא שהכל סודר, והחיים כאן הם בדוקיום נהדר. הלוואי שזה ידביק את כל המדינה, השסועה במאבקים של בעד ונגד".
בסוף השבוע הגיע שר הפנים אלי ישי לטקס חנוכת התשתיות החדשות של קיבוץ שומריה. הקהל היה מורכב מחובשי כיפות סרוגות, מפוני גוש קטיף. למי שאינו מכיר את ההיסטוריה של הקיבוץ זה נראה טבעי ששר בכיר של ש"ס, ינאם בקיבוץ של השומר הצעיר ויזכה למחיאות כפיים כאשר הוא מדבר על אמונה. ראש המועצה האזורית "בני שמעון", סיגל מורן, קראה בהתרגשות בטקס: "כאן החלטנו יחד ליצור חיי חופש וחיי דרור. חברי שומריה הוותיקים נקלטו ביישובי האזור, והיום הושלמו עבודות הפיתוח עבור בתי
קיבוץ שומריה הוקם בשנת 1985 מצפון לקיבוץ להב. תחילה הייתה במקום היאחזות נח"ל, ולאחר מכן עברו בו בני הקיבוץ הארצי, שחגגו את העלייה על הקרקע במלאת 70 שנה להקמת "השומר הצעיר". אחרי קשיים מורכבים, שהביאו לדילול קשה של האוכלוסייה המזוהה עם ערכי הקיבוץ הארצי, הוחלט בדרגים בכירים לפנות את התושבים שנותרו וליישב במקומם משפחות ממפוני גוש קטיף.
המהלך לפנות קיבוץ של השמאל לטובת אכלוסו ביוצאי גוש קטיף המזוהים עם הימין נראה הזוי בהתחלה, שכן מדובר באזור שבו שולטים אנשי הקיבוץ הארצי - להב, דביר, בית קמה ושובל - אולם כיום טוענים כל המעורבים כי מדובר בסיפור הצלחה גדול. בתוך שלוש שנים הגיעה האוכלוסייה הדתית לאומית של שומריה ל-850 נפש , כאשר במהלך פינוי המקום לטובת אנשי גוש קטיף שהו בקיבוץ כ-13 משפחות בלבד ועוד כמה משפחות שהתגוררו בשכירות בשפע הדירות הפנויות שהיו לרשותם.
קיבוץ שומריה, בעבר יישוב הדגל של "השומר הצעיר", נחשב כיום לסיפור ההצלחה הנדיר של מפוני גוש קטיף ועומד בקרוב להצטרף רשמית לפלג של השמאל בתנועה הקיבוצית. היסטוריה של ממש.
בשבוע שעבר, לאחר שפמליית השר אלי ישי נסעה לירושלים, התפנתה סיגל מורן לספר על החיבור המופלא של שמאל וימין, וליתר דיוק על קיבוץ שנוסד בידי גרעיני השומר הצעיר והיא בתוכם, אך יושבים בו היום בוגרי ההתיישבות בגוש קטיף: "התושבים שייכים כיום לתנועה הקיבוצית, המאחדת את התנועה הקיבוצית המאוחדת והקיבוץ הארצי. הם בחרו לנהל את חייהם כקיבוץ והתקבלו לאגודה השיתופית, שהיא קיבוץ. החברים הוותיקים עזבו את שומריה ונקלטו בקיבוצי האזור. תושבי שומריה הדתיים הם מהקיבוצים השיתופיים ביותר מבחינת אורחות החיים שלהם. זה כולל ניהול קהילה ונכסים משותפים".
מהי השפעת הדתיים החדשים באזור החילוני של הקיבוץ הארצי?
"כדי שהם ישחו בבריכה של קיבוץ להב, עשו שם ימים נפרדים לנשים ולגברים. היה חשש שהם יחזירו בתשובה את החילונים, אבל כיום כולם מכבדים את אמונתו ואורח חייו של האחר. גם בחדר הכושר של קיבוץ להב עשו ימים נפרדים לגברים ולנשים. נוצרו גם מעגלי נשים, ונשות שומריה משתתפות במפגשי הנשים המשותפים, הנערכים בהצלחה תחת הכותרת'ממשבר לצמיחה'".
הם הפכו לאנשי הקיבוץ הארצי גם בהתנהגותם?
"כולם שם עובדים, משרתים בצה"ל ביחידות מובחרות ותורמים לקהילה. אין אצלם כלבים בחצרות או טלוויזיות בבתים".
קשה לך קבל את העובדה שאתם נכשלתם בקיבוץ שומריה, והנה חובשי הכיפות הסרוגות הפכו את הקיבוץ לגן פורח?
"הקיבוץ לא הצליח להתרומם, אבל היום אני רואה אותם מגשימים את החלום שלי. הגענו לגבעה חשופה בשנת 1985, ועזבתי עם משפחתי את שומריה לפני כשש שנים. המהלך לפנות את התושבים שנותרו בקיבוץ ולאכלס אותו מחדש באנשי גוש קטיף לא היה קל, אך בסיכום הוא מוצלח. המשפחות נקלטו כאן היטב, ושומריה הוא קיבוץ לתפארת, ומספר המבקשים להתיישב אצלנו גדול".
גם ארנון בוכבינדר, מזכיר קיבוץ להב, נזכר בימים שקדמו להגעת חובשי הכיפות הסרוגות לאזור: "היה חשש טבעי בהתחלה. לאט-לאט הבנו שעם כל השוני בתפיסות העולם, הם בבחינת 'טוב שכן קרוב מאח רחוק'. אנחנו לא כל היום מסתחבקים, אבל מבינים את הצרכים של כל קהילה. העובדה שאנחנו מגדלים חזירים לא באה לידי ביטוי ברחצה בבריכה. על חזירים הם לא דיברו איתנו. אני מקווה שנמצא בעתיד עוד מעגלים של שיתוף פעולה ונצליח להתגבר על מחסומים קיימים".
מזכיר היישוב, זבולון כלפא, הגיע עם הקהילה הדתית מעצמונה ובחר בדרך עצמאית של שמירה על התלכיד ההיסטורי. אנו יושבים בחדר הישיבות ומתבוננים בצילומי אוויר של היישוב, ואז משמיע החרד"לניק את רצונו להשתייך לקיבוץ הארצי במתכונתו הארגונית החדשה: "היום אנו שייכים לתק"צ (התנועה הקיבוצית), כמו שהיה קיבוץ שומריה כספינת הדגל של הקיבוץ הארצי ומפ"ם. אין לנו כל בעיה בנושא".
תוך כדי השיחה מביאים לזבולון מסמך המלצה למלגות של בני התנועה הקיבוצית. קיבוץ שומריה מדורג שם בקבוצה ו'. כלומר , קיבוצים שמצבם הכלכלי הקשה ביותר. הנתון מבוסס על נתוני הכנסה לנפש בקיבוץ משנת 2008, ומובן כי היישוב נמצא בתנופה של השקעות, שרק בשנים הבאות יניבו פירות ויביאו גם שגשוג כלכלי.
אי אפשר לא להזכיר את ההתנתקות, אבל כאן הופתענו. כלפא, שנשא עם חבריו דגל של מחאה נגד הגירוש, מבקש להעביר דף: "צריך לרוץ קדימה, זה כבר לא מעניין", הוא אומר. "המדינה רמסה אותנו, אבל אנחנו רצים קדימה. ישבנו שמונה חודשים באוהלים בפארק נועם שליד נתיבות ולא ניהלנו מגעים עם הממשלה. אמרנו לפקידים שבאו אלינו 'עשיתם לנו גירוש, ועכשיו אנו אדונים לגורלנו'".
יש לך חלום?
"להגיע ליישוב גדול ומשגשג, המבוסס על חקלאות ענפה ומגוונת. חייב להיות שילוב בין חזון ובין עשייה. אנחנו פועלים וחפצים בחיבור עם הקהילות השכנות. אנחנו יושבים בתפר שבין ההתיישבות הוותיקה ובין ההתיישבות בדרום הר חברון ומשמשים כגשר בין שתי האוכלוסיות האלה. אם לא נשכיל להבין שאנו בני עם אחד ונעסוק יותר באחדות ופחות בפלגנות, ייכנסו אחרים לכאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם