כיפת ברזל: הרב רפי פרץ ומלחמתו בקיצונים
טייס, מחנך, מנהיג ואב ל-12 ילדים. תשכחו את כל מה שחשבתם על הרב הצבאי הראשי לצה"ל ותקראו ראיון עומק עם תא"ל רפי פרץ
13 שנים גר בגוש קטיף וגידל שם, יחד עם רעייתו מיכל, 12 ילדים. תשעה בנים ושלוש בנות. ביוני, כשמונה לרב הראשי של צה"ל, הועלה לדרגת תת אלוף וחזר לשירות קבע. אז גם לימד את עצמו לקרוא למה שכינה עד אז "הגירוש", "התנתקות". " בשבילי", אמר השבוע, "ההתנתקות היא עדיין משהו כואב. אבל, איך אמרתי לילדים שלי כשיצאנו מדלת הבית שלנו בגוש? 'ילדיי האהובים, זה מאחוריי'.
"בכיתי, גם עכשיו אני מתרגש, אבל ככה אמרתי להם. ואחרי שבועיים חזרתי לטוס וחזרתי למילואים. אפילו שהיה קושי. אני חשבתי תמיד, אמרתי ביהירות כזאת, טייסית-שחצנית מאוד, שזה יהיה בשבילי כמו שטייס נוטש, ההתנתקות. טייס שנטש את המטוס, צנח, קיפל את המצנח, חזר לטייסת, אמר 'הנני', ' תנו לי עוד מטוס, אני אמשיך לטוס'.
"אבל זה היה יותר קשה. כי אחרי ההתנתקות'גררתי רגל', בקושי . שנתיים. לא שלא עשיתי. חזרתי חזרה, עשיתי הכל. אל תשכחי שאני ברגע, שבועיים אחרי ההתנתקות, אילו רק הייתי רומז, מאה חבר' ה לא היו הולכים לצבא, תלמידים מהמכינה. אילו רק הייתי מהסס רגע. אבל אני אמרתי להם הפוך.'הדבר הכי חשוב שאתם צריכים להבין', אמרתי ,'זה שאנחנו ממשיכים הלאה'.
"יותר מזה. חמישה ימים אחרי ההתנתקות, כשהייתי בן בלי בית במובן הכי קשה של המילה, באיזשהו חדר, באיזשהו חור, עם שקית ניילון לכל ילד, עם שני מכנסיים ושתי גופיות וכיפה של שבת, הגיע אליי טלפון מאריק שרון, ראש הממשלה. הוא ביקש להיפגש איתי בארבע עיניים, אנחנו מכירים. אני הסכמתי, ובאתי, ונפגשתי איתו. אצלו, בלשכה.
"אני זוכר שנסעתי לירושלים. כל הדרך התפללתי. אני יהודי מאמין. התפללתי שהשם ייתן לי כוח להגיד מילים נכונות, ושהמילים האלה ייכנסו ללב של שרון. ובהתחלה, כשבאתי, אמרתי לו את הכאב ואת הצער ועוד דברים, מאוד לא פשוטים, שיש לבן אדם חמישה ימים אחרי שהוא מתנתק מנוף מולדתו. והוא הקשיב ושמע, ובסוף גם אמר לי 'הבנתי'.
"אבל אז הוא המשיך. 'יש לנו משימה', הוא אמר,'אסטרטגית, לאומית. לא הצלחנו ליישב את חלוצה. אני רוצה, רפי, שתיקח את המשימה הזאת על עצמך'. חמישה ימים אחרי ההתנתקות אמרתי לו'אתה ראש הממשלה שלי, ואני שותף איתך בכל משימה שתרצה. כולל זאת'. והעברתי את כל המכינה ליתד ואחר כך לחלוצה. התחלנו במספר משפחות
"אני יודע שיש אחרים, גם היום, שחושבים אחרת. אני לא שופט אותם. אני יכול להעיד על הילדים שלי - מה שהם עברו מאז, חבל על הזמן. לי יש ילדים שעברו את כל הדברים הכי נוראיים שנער יכול לעבור. בגלל הניתוק. הפוסט-טראומה. דברים שאת לא מדמיינת. הם באו אליי - לא כולם - ואמרו לי, אחרי ההתנתקות, שהם כועסים עליי. הם כעסו על האמירות שלי. לא היה להם קל שאבא שלהם אומר'לא מעניין אותי, אני ממשיך'. כאילו אין לי רגשות. לכל אחד בביתנו הייתה לגיטימציה מלאה להגיד את מה שהוא רוצה".
הם גם עשו משהו, מלבד להגיד?
"היו לי ילדים ששירתו אז בקבע, הם נשארו בצבא. יש לי גם ילדים שהתגייסו אחרי כן. יש לי 12 ילדים, אז יש ביניהם כל מיני אקטיביסטים, כאלה שאמרו'אנחנו לעולם לא נתגייס'. יש לי ילד שהיה בעמונה. הוא אמר לי'אבא, אני הולך לעמונה'. אמרתי לו'לך לשם, חביבי, בסדר, אבל שב שם עם האח הרגוע שלך, באיזה בית. ואל תזוז'. הוא אמר לי'אבא, ככה יהיה'. אחרי איזה שלוש שעות, מתקשרים אליי מבית חולים הדסה. אומרים'הבן שלך במצב לא טוב'. אני בא, יש לו שבר בארובת העין. הילד אומר לי'אבא, אני מבטיח לך שישבתי, לא עשיתי כלום, נכנסו והכניסו לנו מכות רצח'. ונכון . זה נורא. מה ילד כזה יחשוב על כוחות הביטחון, על הצבא, על המשטרה? אבל לאטלאט, עבר זמן. היום הוא תלמיד במכינה ומתכונן להיות חייל טוב בצה"ל. הוא רוצה להיות בשייטת".
במכתב שכתב הרב פרץ לתלמידיו, לאחר מינויו לרב הראשי של צה"ל, סיפר שהתחושות שלו "מורכבות". כמה חודשים קודם לכן קרא לו שר הביטחון ברק לשיחה אישית. בצה"ל ובלשכת השר חיפשו אז רב מתון, ממלכתי, שיגשר ויסייע "בחיבור הקצוות".
פרץ , 55, שנולד וגדל בירושלים, בוגר ישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר" (מהמחזור שלו בישיבה יצאו גם האלופים אלעזר שטרן, יאיר נווה וישי בר), נתפס כמועמד מושלם. השילוב של מחנך כריזמטי, רב וטייס, אדם בעל קסם אישי רב, נראה מנצח.
"ברק אמר לי שיש קוטביות במדינת ישראל וצריך לנסות למצוא גשרים", אומר פרץ, "לכן הוא רצה שאבוא לצבא". פרץ לא רצה. המכינה, הוא אומר, היא בשבילו "גן עדן". ממש "תפור עליי". " אמרתי גם לשר", סיפר, "יש אחרים שצמחו במערכת, יותר נכון לקחת אותם. בסוף ברק אמר 'או-קיי, רפי, הבנתי. אבל אם אגיד לך לבוא בכל זאת, מה תעשה?'. אמרתי לו'מעולם לא סירבתי כשקראו לי לדגל. אם תגיד לי לבוא, אבוא. אני רק אבקש קודם את ברכת הדרך מאשתי'".
רב צבאי ראשי ראשון בלי זקן. איש שטח שמסתובב בין הלוחמים ומדבר איתם באותה שפה. מנסה "לחבר את השורות", ככה הוא קורא לזה. בשנת 1974, כשרק התגייס לצה"ל, היה הדתי היחיד בטייסת שלו. חמש שנים אחר כך היה עדיין הדתי היחיד. היום יש שם שלושה טייסים דתיים, בוגרי המכינה שלו, וגם חובשי כיפה שמגיעים ממקומות אחרים.
הוא מודע לאחוז הגבוה החריג של לוחמים דתיים בחטיבת גולני, למשל. "כשאני רואה את זה", הוא אומר, "מצד אחד אני מרגיש בבית. מצד שני, זה מטריד אותי. הפרופורציה שלנו בציבור, היא 10, 12 אחוז . מטריד אותי שאנחנו בצבא נמצאים במספרים גדולים יותר. זה אומר שהחתך הקלאסי של הציבורי הישראלי לא מופיע בצבא באותה ליניאריות, ואני חושב שזה גורם להרבה מחשבות בצבא ולהרבה תובנות. כמו, למשל, שקצינים יבואו לבתי ספר להעלות את המוטיבציה של הנוער. אני עצמי רואה ערך גדול ללכת לבתי ספר חילוניים ולדבר שם עם הנוער. בדיוק כמו שלפני 12 שנה אנחנו, ראשי המכינות הדתיות, החלטנו שנפנה 40 אחוז מהתקציב שהיה לנו ממשרד החינוך לטובת הקמת מכינות חילוניות. אמרנו'קחו, עשו מה שאתם רוצים, תגרמו לנוער החילוני להיות חדור יותר במוטיבציה להיות שותף במנהיגות ובשליחות של העם הזה'".
"אני רוצה להביע מחאה, בנוגע לנוער התל אביבי. גם לי היה הדפוס הזה, לצערי הרב, לדבר עליהם ככה. אבל בשנים האחרונות, הבחורים הכי מוצלחים, הכי רציניים, שהגיעו אליי למכינה, היו תל אביבים. כל פעם פערתי את עיניי בתדהמה, עד שהבנתי שאני צריך להחליף דיסקט. אני שומע בכל מיני הזדמנויות'הנוער התל אביבי'. ' הם לא פה, הם לא שם'. אני רואה אותם. אני מדריך בבית ספר לטיסה ואני פוגש אותם. הם מצוינים והם לא מקטרים ולא מתפרקים בדרך".
נוער הגבעות?
"בשבילי זה בדיוק כמו החבורה התל אביבית שאני הולך לדבר איתה. אני חושב שהנוער שמכונה 'נוער הגבעות', מאוד מוקיר את העשייה הכלל-ישראלית. נכון שאחרי ההתנתקות היה כעס. אבל מי יכול להגיד לי שאני עוכר ישראל? אני גרתי יותר שנים מהם בגוש, ואני ממשיך לעשות גם היום דברים שהם לא עושים. אני ממשיך לבנות את הארץ. אני רואה בזה משימה. תורה זה כמו מתמטיקה. יש נוסחאות. עם נוער הגבעות אני מדבר תורה. אני לא אומר'חבר'ה, בואו, תתגייסו, כדאי לכם'. אני אומר להם'בואו תראו מה התורה אומרת'. ' תראו מה הראשונים אומרים'. ' בואו תראו מה כתוב בהלכה'. זה חינוך. זה לא לכופף ידיים".
ישנם רבנים בציונות הדתית שמשמיעים קולות אחרים. רבנים מסיתים, כבפרשת הרב שפירא ואחרים.
"גם בגלל זה אני חזרתי לצבא. כי הקול הזה, השפוי, האחראי, המלכד, צריך להישמע. אני לא קראתי בדיוק את מה שכתב שפירא (הכוונה ל'תורת המלך', מאת יצחק שפירא ויוסף אליצור, שעוסק בהלכות הריגת גויים. חק"ב), אבל בין אמירה לחינוך או פסיקת הלכה מעשית, המרחק רב מאוד. על זה גם קמו הרבנים מהציונות הדתית, שאמרו'חופש ביטוי'. אני חושב שזאת סכנה גדולה לומר דברים שמשתמע מהם'לייסנס טו. . . ווט אבר'. ורבנים - הם מובילים, הם מנהיגים, הם צריכים לשים לב, הם צריכים לדעת שכל מילה אצלנו היא שקולה ומדודה, וצריכה להיאמר מאוד בזהירות. ומי שייקח את המילה הזאת ויביא אותה'לשם', לעולם לא יוכל להגיד'ידינו לא היו בעניין'".
הסתה לסירוב פקודה?
"זה אותו דבר. הסוגיה שהייתה לנו בסירוב פקודה, שהייתה מחפירה בעיניי, הייתה זו של השלטים בכותל. לנצל את המקום שהוא בלב מדינת ישראל ולהגיד'אז מה אם זה הלב, אני את כל הזבל שלי אשים שם?'. הרגשתי נעלב בשביל עם ישראל ובשביל המח"ט. זוהי סוגיה מורכבת. זה לא אומר שלצבא מותר להתעלם מהרגשות בעניינים האלה. אבל חוכמת המפקדים הוכיחה את עצמה".
יש לך קשר עם רבנים כאלה?
"עם כולם יש לי קשר. לא משנה השמות. אני אוהב אותם, אני ידיד שלהם, אני לומד איתם - ואני חולק עליהם".
פרשת קבר יוסף היא משהו שתתערב בו?
"כן. יש שני דברים שאני אוהב - צה"ל והמתיישבים. אני לא רוצה בשום אופן שיהיה ביניהם קונפליקט. אז בשבוע שעבר, בלילה, נסעתי לקבר יוסף. הייתי שם לילה שלם. ראיתי את המקום, את האנשים. ראיתי את הכיפה השבורה וכאבתי. ברור לי שתהיה ברכה עצומה בכך שהמקום יתוקן, שמגיע ליוסף הצדיק יותר ממה שיש שם. אם זה יהיה קבלן פלסטיני או לא - לפרטים האלה אני לא נכנס".
פחות מחודשיים לאחר שנכנס לתפקיד הרב הצבאי הראשי, אירע אסון המסוק ברומניה. ההרוגים היו אנשי הטייסת שלו. הוא עצמו קיבל את ההודעה בעת שהיה באזכרה. מישהו מאנשי הרבנות הצבאית צלצל להודיע לו. הרב פרץ התקשר מיד לסגן מפקד הטייסת שהיה אותו זמן ברומניה, לברר פרטים. "הוא אמר לי,'מורכב', ו' מסוק', ו' סריקות'. אמרתי לו 'לבוא?'. הוא אמר 'תבוא'. אמרתי 'אני מגיע'".
אחר כך עשה את כל מה שהיה צריך מתוקף תפקידו הרשמי. היה אחראי למשלחות שנסעו לרומניה, ובמקביל שהה גם עם חבריו בטייסת. אבל פרטי ואישי מאוד. "ברמה הרגשית, זה היה קשה", אמר השבוע. "לאנשי המשלחות שטסו לרומניה אמרתי ככה:'תביאו את כל הארונות ויהי מה, באפס תקלות'. ואחר כך אמרתי להם'תזכרו שאלה החברים הכי טובים שלי'".
הוא עצמו לא טס כבר חמש שנים בגלל גילו. "בתום השבעה", הוא אומר, "התקשרתי למפקד הטייסת ואמרתי לו 'אני בא לטוס על יסעור. החבר'ה צריכים לדעת שהכל נמשך, שכולנו יחד. טייס ותיק בא וטס, זה אומר יותר מהכל'. באתי וטסתי והיה מצוין".
בעקבות התאונה ההיא הוקמו שתי ועדות חקירה פנימיות, שקבעו שמדובר ב"כשל טכני". ועדות חקירה פנים-צה"ליות שהוקמו אחר כך קבעו אותה קביעה. עתירה לבג"ץ של ההורים השכולים הובילה להקמת ועדת חקירה נוספת, בראשות השופט אליהו וינוגרד, שאחריה נשפט פרץ וננזף. עם מינויו לרב הצבאי הראשי עתרו שוב ההורים השכולים לבג"ץ בטענה שמדובר, בין השאר, ב'מינוי לא ראוי ולא מוסרי'.
" אני לא מדבר על זה", אומר פרץ בהתבטאות נדירה, "כי אמהות שמסרו את היקר להן מכל נמצאות במקום כל כך עליון וכל כך נאצל, שלי אין זכות לפתוח בכלל את הפה. לכן אני שותק. אני יכול להגיד רק שחמש ועדות חקירה שהיו כנראה לא טועות. אילו טייס יסעור אחד היה עושה משהו אחר ממה שעשיתי אני, הוא היה מועל בתפקידו כטייס".
ובאופן אישי?
"כל הזמן, כל יום, בכל מקום, ובאירוע האחרון ברומניה, אני סוחב את הכאב של אסון הכבל. אני אסחב אותו איתי כל ימיי. אבל לא שבגלל הכאב הזה ארשה לעצמי לדבר. אני לא אדבר. לעולם לא ארשה לעצמי להגיד מילה. אני רק כואב את הכאב של המשפחות".
זמן קצר אחרי שיצאה ההודעה על מינויו של אלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא של צה"ל, התקשר אליו תת אלוף פרץ. גלנט היה מפקד אוגדת עזה כשפרץ היה בעצמונה. "ידידות", אמר השבוע הרב על קשריו עם הרמטכ"ל הבא, ואחר כך תיקן - "יותר מידידות. זאת שותפות לדרך". החברות חוצה משפחות. אחד הבנים של פרץ הוא חבר של בנו של גלנט. שני הבנים משרתים בשירות קבע ונמצאים באותו שלב במסלול הצבאי. כשבתו של הרב נישאה, הגיעה משפחת גלנט לחתונה. "בירכתי אותו", אומר פרץ על השיחה עם גלנט. "אמרתי לו'תדע שהמינוי הזה - רוח השם חדשה מתנוססת מעליו'".
גם כשהתפוצצה פרשת המסמך הוא טרח לדבר עם גלנט. "התקשרתי לכולם", אומר פרץ, "לכל הדמויות הצבאיות הבכירות. כששמעתי את ניסיונות ההכפשה על הצבא התקוממתי. כאב לי. כעסתי. אני מכיר את האנשים האלה, אחד-אחד. אנשים מדהימים. אז התקשרתי לכולם. גם לרמטכ"ל הנוכחי, גם לרמטכ"ל הבא, כל מי שנגע לעניין, ואמרתי להם,'דע לך, אמנם אני רק אדם קטן ופשוט, קטנצ'יק, אבל מההיכרות שלי אתכם אני משוכנע שהכל יתברר כעורבא פרח. לא מתאים לכם. לי ברור', אמרתי, 'שהמסמך הזה לא יצא ממחוזותינו'.
פוליטיזציה של הרמטכ"לות? לא יודע. הרמטכ"ל הנוכחי גבי אשכנזי הוא אדם ענייני ביותר. רק טובת הצבא במחשבותיו. הרמטכ"ל הבא יואב גלנט הוא מאנשי הדממה. מאז ומתמיד. אתם עוד תראו שהוא כזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם