תושבי ניר גלים נגד נוחי דנקנר
במושב ניר גלים הסירו את הכפפות במלחמה נגד "אגן כימיקלים" של נוחי דנקנר. המטרה: פגיעה בתדמית הטפלון של הטייקון
- מתפוצץ בפנים: סכנת מפעל הכימיקלים
- בתחילת השבוע מכתב התרעה, בסופו פיגוע סביבתי
כשהמספרים עולים קליין מרוצה, ונוחי דנקנר קצת פחות. הסרטון של קליין - לשעבר עורך בערוץ 1 וב"מקור ראשון", היום מפיק סרטים עצמאי - הוא נקודת תפנית במאבקים הסביבתיים בישראל לא רק בגלל הסגנון הייחודי והמשעשע של הסרטון, אלא בעיקר בגלל העובדה שזו הפעם הראשונה שבה נוחי דנקנר מלוהק לתפקיד האיש הרע. טייקונים רבים מכירים את הפוזיציה הזו היטב. בני משפחת עופר עשו בה קילומטרז' מרשים. לאחרונה, על רקע פרשיות הגז, גם יצחק תשובה זכה בכבוד, אבל דנקנר - המחזיק בשליטה בכמה תאגידים בעלי השפעה אדירה על הסביבה - היה עד היום הטפלון של הסביבה בישראל. בתודעה הישראלית שמו לא נקשר בזיהום אוויר, וזוהה הרבה יותר עם פילנתרופיה. אם הקמפיין שקליין רקח יצליח, דנקנר כבר לא יהיה מיסטר קלין של ההון הכחול-לבן.
החיכוך בין ניר גלים, מושב דתי פסטורלי שהוקם ב-1949 ליד אשדוד, לבין מפעל אגן כימיקלים ששוכן מעבר לצומת, התחיל הרבה לפני שדנקנר ואיי.די.בי. רכשו את המפעל בו מיוצרים קוטלי עשבים. היסטוריית התלונות של התושבים, הטוענים שהם חיים בתוך עננה של ריחות רעים, צריבות בעיניים וקשיי נשימה, נפרשת עשרות שנים לאחור, והבשילה לכלל עימות משפטי חריף, רב מסלולי, שמתבטא בקובלנה פלילית ותביעת נזיקין אזרחית שהוגשו לבית המשפט בקיץ שעבר.
בערך באותה תקופה חזר קליין, יליד המושב, לגור בו אחרי 13 שנים בחוץ. עד מהרה הוא הגיע למסקנה שהמאבק המשפטי כבודו במקומו מונח, אבל כדי להזיז עניינים צריך לגעת לצד השני איפה שכואב. המפעל, הוא אומר, מספיק חזק כדי להתמודד איתנו. כדי להפעיל עליו לחץ, לגרום לו לשנות, צריך לכוון אל בעל הבית, לתדמית שלו, לכיס שלו. זה חייב להיות אישי, מאוד אישי.
וקליין הלך הכי אישי שאפשר. הסרטון שיצר מוגש כאגדה על דוד מניר גלים שנלחם באיש גדול ממדים ועטוף בשריון בשם כוחי בנקנר, שתחביבו הוא לשבת במשרד עם רגליים על השולחן ולספור שטרות. בין לבין מופיעים בסרט גם אנשים אמיתיים: קליין הצליח לקבץ כמה עשרות מקשישי המושב, דור המייסדים והמייסדות, שהתייצבו מול המצלמה ושרו במקהלה גרסה עדכנית של "אנו נהיה הראשונים"' כולל שורת המחץ: "חלוצים תמיד היינו/ עץ נטענו ויפרח/ עד שאגן כימיקלים/ זיהם את האוויר הצח". לא מדובר בעניין של מה בכך: רבים מחברי הדור הוותיק במושב לא מתלהבים מהקו המיליטנטי שהצעירים נוקטים מול המפעל
כתבות עומק בנושאי סביבה הן לא חיזיון נפרץ במהדורה של המדינה, וגם ביקורת חריפה על בעלי הון לא נשמעת שם כל יום. הפעם בחדשות 2 לא עשו חשבון. הכתבת תמר איש-שלום הגיעה לצלם במושב, ובכתבה ששודרה בשבוע שעבר שטחה את סיפור המאבק והסרטון. בתגובה ששודרה בסיום הכתבה, נטען כי איי.די.בי. רכשה את המפעל רק לפני ארבע שנים, ומאז הושקעו בו יותר ממאה מיליון שקל בטכנולוגיות סביבתיות מתקדמות שהביאו אותו לעמידה בתקנים המחמירים בעולם.
התמונה אכן לא צבועה בשחור ולבן, והקרבה בין מפעלי ענק כימיים לריכוזי מגורים יוצרת בעיות לא רק בצומת ניר גלים. לפני מספר חודשים סיירתי באגן כימיקלים, ומנהליו טענו שמעולם לא הוכח שמפגעי הריח במושב מקורם בפליטות של המפעל. באיזור יש כמה אתרי פסולת פיראטיים, אבל איתם איש לא רוצה להתמודד והם מטרה הרבה פחות סקסית. העובדה שעידן היוטיוב מאפשר לכל קבוצת אזרחים להעלות את מחאתם על הרשת ולהפיץ אותה במהירות הפס הרחב, נתפסת מהצד השני כמו הפקרות מאיימת: "זה נחשב לשיא הדמוקרטיה והחופש האזרחי, אבל זה גם מאפשר לכל מי שמעוניין לקדם אינטרס כלשהו להפיץ שקרים בלי בקרה ובלי שום בדיקה עובדתית", אומר גורם בתעשייה.
את יעקב קליין וחבריו במושב זה לא מעניין. הם משוכנעים שלו דנקנר רק רצה, הוא יכול לפתוח את הכיס ולהצטייד בטכנולוגיות שיפתרו את בעיות הריח אחת ולתמיד. אי לכך, קליין מתכוון להמשיך את הקו האישי במלוא המרץ: "בארץ מה שחשוב לדנקנר זו התדמית, ובחו"ל חשובים לו העסקים. השבוע העלינו לרשת גרסה אנגלית של הסרט, ואנחנו מתכוונים לשלוח אותו לכל מי שעושה עסקים עם דנקנר בעולם, ל-OECD, לארגוני סביבה שיפיצו אותו לכל מקום רלוונטי. כשדנקנר יתחיל לקבל שיחות טלפון באנגלית שבהן הוא יידרש להסביר מה פשר הסיפור הזה, הוא יבין שהמאבק הציבורי עלול לגרום לו נזקים הרבה יותר כבדים מאשר כל השקעה במפעל".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם